מצפה אריה קד

ספר מ"מ לא נראה לפענ"ד כלל דהאיך יעלה על הדעת דעל אכילת כל שהוא בתערובות חייב וכשהשלים אח"כ לכזית יהא פטור דזה הוי יציבא בארעא וגיורא בשמיא והאיך מצינו איסור שחוזר להיתרו. ועוד דמלבד הקושיא מהש"ס דשבועות הנ"ל יש לתמוה על שיטת רבינו יקיר הנ"ל כמו שכתבתי בחידושי מנזיר דף ל"ח דפרכינן אהא דתניא מכל אסר יעשה מגפן היין לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה השתא איסור והיתר מצטרפים איסור ואיסור מבעי' א"ל איסור והיתר בבת אחת איסור באיסור בזה אחר זה ופריך תו ולר"ש דלית ליה צירוף מכל אשר יעשה מאי עביד ליה ופירש"י ז"ל דאפי' בכ"ש מחייב ע"ש. ולשיטת רבינו יקיר מאי פריך הא בעינן קרא היכא דאכל בתערובות היינו שנתערבו חרצן בהיתר וזג בהיתר ואכל מכל תערובות פחות מכזית בזה אחר זה עד שנצטרפו לכזית דבכה"ג לא מחייב ר"ש אכל שהוא וזה קושיא גדולה לפעד"נ וקושיא זו אינו מיושב ע"פ דברי כ"ת דהא הכא אכל כזית שלם. והאמת יורה דרכו כי צדקו דברי חו"ז הגאון בעל ישועות יעקב והגאון מליסא ז"ל בספר נחלת יעקב במס' ע"ז אשר שניהם לדבר אחד נתכוונו ליישב הקושיא הנ"ל על הרבינו יקיר דמ"ש הר"י דר"ש לא מחייב אכל שהוא כשהוא בתערובות אינו אלא אי לא הוי כתיב קרא לרבות דאמרינן היתר מצטרף לאיסור אבל לבתר דרבי קרא דמשרת דנזיר היתר מצטרף לאיסור ונעשה כולו איסור וא"כ פשיטא דאין חילוק כלל בין כשהאיסור בעין או הוא בתערובות ומשו"ה פריך הש"ס בשבועות למה לי לצרף לכזית. ובזה לכאורה מיושב גם מה שהקשיתי למעלה בש"ס דנזיר דהכי פריך הש"ס דלר"ש למה לי צירוף היינו להא דאיסורי נזיר מצטרפים זה עם זה דכיון דקיי"ל דהיתר מצטרף לאיסור חייב נמי אכ"ש אפי' בתערובות ודו"ק. אבל אכתי קשה דהא אמרינן שם בנזיר בשלמא לדידי דאמינא משום היתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין ע"ש אלמא בהדיא דדוקא היכא דאין ההיתר נתרבה על האיסור שייך היתר מצטרף לאיסור אבל אם ההיתר הוא הרוב לא אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור וא"כ פשיטא דכמו בתערובות מין במינו בעינן דוקא שלא יהא רוב מההיתר אבל אי היתר רבה לא מצטרף ה"ה בתערובות מבשא"מ בעינין עכ"פ שיהי' בנותן טעם דוקא אבל אי ליכא כדי נתינת טעם דהיינו שיש בההיתר יותר מס' נגד האיסור לא שייך לומר דהיתר מצטרף לאיסור וזה ברור לדעתי: ומעתה קשה לשיטת הרבינו יקיר מאי פריך התם לר"ש דלית לי' צירוף מכל אשר יעשה מאי עביד בי' דלמא איצטרך קרא בנזיר ע"י תערובות וכגון שיש בההיתר ס' נגד כל מין ומין לבדו דהא קיי"ל דאיסורים מבטלין זה את זה. וכיון דאיכא ס' לא אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור וכיון דלא שייך לומר היתר מצטרף לאיסור ממילא לא הי' מחייב ר"ש אכל שהוא ע"י תערובות כמו שכתבנו אבל השתא דרבי קרא דאיסורי נזיר מצטרפין זה עם זה א"כ חשיב כמו איסור אחד וכל שהוא איסור אחר מצטרפים אפי' כשהוא שני מינין לפמ"ש התב"ש סי' ל"ג ס"ק ב' דאף כשהן חלוקין בטעמם מ"מ אין איסור אחד מבטל זא"ז ע"ש. וע' בפמ"ג בשער התערובות שהביא דבריו וגם הוא ז"ל החליט כן דאם נפל חצי זית בשר וחצי זית חלב שנתבשלו יחד ונאסרו ואח"כ נפלו לנ"ט של היתר אף שאין הטעם נרגש מ"מ כיון שמצטרף למלקות כאיסור אחד הוא ואסור עד ס' ע"כ ע"ש. אך לכאורה אפשר ליישב ולומר דכ"ז אינו אלא לדידן דקיי"ל להא דתנן במס' ערלה פ"ב והביא לה הש"ס בע"ז דף ס"ו דתבלין שנים ושלשה שמות והם מין אחד או מין שלש אסורין ומצטרפין וכמו שפירשו התוס' בע"ז והר"ש ז"ל שם דלענין צירוף מיירי התם ולענין לאסור התערובות אבל ר' שמעון הא פליג התם במתני' דערלה וסבר דאין מצטרפין עד שיהא משם אחד וממין אחר ע"ש א"כ לר' שמעון לשיטתי' לא הי' יכול הגמרא לאוקמי' בהכי אבל כד דייקת בה זה אינו דפשיטא דאם נימא דמקרא דכל אשר יעשה מגפן היין דרשינין דכל איסורי נזיר מצטרפין זה עם זה גם לר' שמעון דסבר בעלמא דאין מצטרפין מ"מ באיסורי נזיר מצטרפין כמו דמוכח מהא דמשני רבא שם בע"ז הא מני ר' מאיר הוא דתניא ר' יהודה אומר משום ר' מאיר מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זע"ז שנא' לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וכתבו שם בתוס' דלר"מ מצטרפים לאסור התערובות כל שהם עשוי' למתק בהם את הקדירה דגם ר' מאיר סבירא לי' כחזקי' דאמר במיני מתיקה עסקינן ע"ש. וא"כ מוכח דפשיטא להו להגמרא דלר"מ מצטרפים גם בתערובות וע"כ מטעם דזה הוא דבר ברור דכיון דגלי רחמנא דמצטרפים אין חילוק בין בעין לתערובות וא"כ עכצ"ל דהא דפליג ר' שמעון וסובר דאין מצטרפין הוא משום דסבר דאפילו כשהם בעין אינם מצטרפין כלל דלא דריש להא דלא תאכל כל תועבה וזה ברור. וא"כ בנזיר דגלי רחמנא דמצטרפין אין לחלק כלל בענין צירוף בין בעין לתערובות ודו"ק. ובאמת גם בלא רבינו יקיר יש להקשות קושיא הנ"ל על הא דפריך התם הגמרא לעיל מיניה אלא הא דתניא מנין שכל איסורי נזיר מצטרפים זע"ז ת"ל מכל אשר יעשה השתא לר"ע איסור והיתר מצטרפי איסור ואיסור מבעי' מאי קושיא הא נ"מ בזה לענין ביטול בס' וכמו שכתבנו. אך בזה אפשר לומר דעדיפ' מיני' משני הש"ס אבל הא דפריך התם לר"ש דלית לי' צירוף מכל אשר יעשה מאי עביד ביה ומוקי לה הש"ס לדרשה אחרינא שפיר קשה וצ"ע: וליישב דבר זה נראה די"ל לפי מאי דאמרינן בנדרים דף ג' ע"א דמה נדרים עובר בבל יחל ובבל תאחר אף נזירות נמי עובר בבל יחל וב"ת וכן פסק הרמב"ם ז"ל. א"כ פשיטא דאם אכל מכל מין פחות פחות מכזית עד שנצטרפו לכזית שלם אפילו אי לא הוי רבי קרא דמכל אשר יעשה דאסורי נזיר מצטרפין זה עם זה נמי הוי אמרינן דהוא עובר על לאו דבל יחל אחרי דכל המינים נכללים בלאו זה ואם הי' אוכל כל מין לבדו הי' עובר עליו השתא נמי באכילת שלשתן נמי מצטרפים לחייב עליו וביחוד לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' א' מה' נדרים ה' ו' דאם אוסר על עצמו אכילה מן התאנים ומן הענבים בין בנדר אחד ובין בשני נדרים הרי אלו מצטרפים לכזית ע"ש א"כ פשיטא דגבי נזיר נמי גם בלא האי קרא דמכל אשר יעשה הי' מצטרפים כל אסורי נזיר לחייב משום לאו דבל יחל. דאפילו אם נחשוב כל מין ומין כנדר בפני עצמו משום דנימא דחשיב כאלו קבל עליו בפירוש שלא לאכול זג ושלא לאכול חרצן והזכיר לשון אכילה אצל כל מין ומין גם כן מצטרפים יחד לכזית לחייב משום בל יחל והא דאיצטריך קרא דכל אשר יעשה צ"ל ג"כ לעבור עליו בשני לאוין כמו דקאמר הגמרא שם בנדרים בהא דפריך בל יחל דנזירות היכי משכחת לה אכל קאם לי' בבל יאכל כו' ומשני לעבור עליו בשני לאוין ע"ש כן הכא נמי צ"ל הכא. ולפ"ז שפיר ניחא הא דפריך הגמרא דלר"ש דאמר כ"ש למלקות מכל אשר יעשה מאי עביד לי' דליכא למימר דקרא אתי לתערובות שיהי' נכללים בלאו אחד לומר שאין מבטלים זה את זה דבלאו האי קרא נמי הוי אמרינן דאינן מבטלין זא"ת משום דהמה נכללים בלאו אחד דבל יחל ודו"ק: איברא דלכאורה יש לתמוה בזבחים דף ע"ח ע"א בהא דאמר ר"ל התם הפגול והנותר והטמא