מצפה אריה קג

מ"ד במנחות דף צ"ה שהיא נאפת מערב שבת וא"א שישמור החום עד השבת אם לא שנאמר לדבריו שנשאר בתנור לשמור חומו עד השבה בבוקר ע"כ ע"ש. אבל באמת נראה דהתוס' לא כתבו כן אלא לפרש לשון הגמרא דקאמר סלוקו כסידורו דמשמע דבשעת הסידור גם בלא נס הי' חם אבל לא הי' תליא כלל בהסידור דהא ריב"ל קרא קא דריש ובקרא סתמא כתיב לשום לחם חם ביום הלקחו דהנס הי' דהלחם הפנים הי' חם ופשיטא דאף אם הי' נאפת שני ימים קודם משום דלא דחי יו"ט גם כן הי' חם בשעת הלקיחה וא"כ קשה כנ"ל: וראיתי להפר"ח או"ח סי' תצ"ה שמסופק הוא בפי' דברי התוס' דמגילה הנ"ל מה שכתבו דעדיף טפי דמתחלה כתב דלאו דוקא הוא וכמ"ש המהרש"א ז"ל ואח"כ כתב אי נמי דלענין דאורייתא אינו אסור אלא א"כ עדיף טפי כשנעשה מערב יו"ט אבל אי לא עדיף טפי כשנעשה מערב יו"ט מותר לעשותו ביו"ט ע"ש ולפי זה ניחא הקושיא הנ"ל אבל מ"מ פשט התוס' לא משמע כן ויש לפלפל ולתרץ על דרך החידוד אולם אין דרכי בכך וצ"ע: סי' מט כבוד ידידי עוז הרב הגאון החריף ובקי המפורסם כש"ת מוה' יוקל נ"י אבד"ק נייאמארקט יע"א. את מכתבו ע"י בן אחיו השנון נ"י אשר כתב לבקשני כי אקח לי מועד לעיין בקונטרסיו הנדפסים ולהשיב לכת"ה חוות דעתי העני' קראתי באהבה. וכבר אמרו אין מסרבין לגדול אי לזאת פניתי לי מעט למלאות מבוקשו ומצאתי בהם דברים נכונים אשר ראויים המה למי שאמרן ורק איזה דברים ראיתי כי יש לפקפק עליהם אמרתי המכסה אני מיעקב את אשר עמדי והנני להציע בזה לפני כת"ה: הקשה כת"ה דלפי מ"ש המהרי"ט ז"ל ח"א סי' ס"ז לתרץ מה שהקשה אמתני' דהשוחט בשבת שחיטתו כשירה דאמאי לא נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ותהא שחיטתו פסולה וכ' דדוקא היכא דאם נימא דלא מהני יהי' מתוקן האיסור אז דוקא אמרינן דלא מהני אבל בגווני דלא אפשר לתקן כגון השוחט בשבת דאף אם נימא דלא מהני ג"כ חייב משום שבת דהא גם בנוחר בשבת חייב ומה דעבד עביד לכן לכו"ע אמרינן דמהני ושחיטתו כשרה עכ"ד ומביאו השעה"מ בפ"ג מהל' גירושין וע"ז כתב כת"ה להוכיח דמתוס' גיטין דף י"ט ע"א מוכח דלא כמהרי"ט דהא משמע שם מדבריהם דאם כתבו גט שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה בשבת חייב משום שבת ע"ש ולשיטת המהרי"ט קשה בזה אמאי לא נימא דלא מהני והגט פסול וא"כ לא תקן כלום ויהי' פטור משום שבת דלשיטתי' כל היכא דמתקן האיסור אמרי' דלא מהני ופלפל כת"ה הרבה וכתב שמצא בתשו' הגאון רע"א שהעיר ג"כ בזה שהתוס' הנ"ל חולקים על מ"ש המהרי"ט ז"ל: הנה תשובות הגאון רע"א אין ת"י כעת לעיין בו ובפשיטות יש לדחות ראייתם דהא התוס' מיירי בשוגג ולענין חיוב חטאת. ולדעת קצת האחרונים ז"ל לא אמרינן בשוגג האי סברא דאי עביד לא מהני אך אנכי לא באתי בשביל זה אלא בגוף הדבר אשר ג"כ ראיתי באיזה ספרים שפלפלו כעין זה. אני תמה אקרא האיך שגו הני גדולים בדבר פשוט כזה דפשיטא דאף אם נימא דלא מהני חייב משום שבת דהא זה גמרא ערוכה בתמורה דף ו' בסוגיא דהתם דרבא דס"ל דלא מהני סבר התם דחייב משום דעבר אמימרא דרחמנא אלמא בהדיא דלענין חיוב לא שייך לומר דלא מהני והיינו משום כיון דמצד העצם היה מהני רק א"א להיות קיים מחמת העבירה ועכ"פ הוא עשה מעשה האיסור בשלימות משו"ה חייב וגם אם נימא דמטעם דלא מהני הוא מיפטר הא הוי דבר והיפוכו בנושא אחד כיון דחילל שבת לא מהני וכיון דלא מהני שוב לא חילל שבת דהוי מקלקל זהו נגד הסברא אלא ע"כ דאע"ג דלא מהני מ"מ הוא חייב. וא"כ הכא גבי גט נמי אף אם נימא דהגט פסול מ"מ חייב משום שבת כיון דאינו פסול אלא משום דאנו אומרים דלא מהני ומ"מ עבר אמימרא דרחמנא וגם המהרי"ט לא הקשה אלא אמאי שחיטתו כשירה אבל אהא דאמרינן דחייב משום שבת אין נפקא מינה כלל כיון דעבר אמימרא דרחמנא וכן מוכח מש"ס פסחים דף ע"ג דפריך התם למ"ד מקלקל בחבורה פטור השוחט בשבת ונמצאת טרפה מאי תיקן ומשני תקן דאם עלה לא ירד ולר"ע דאמר דאם עלה תרד תיקן להוציא מידי נבילה וקשה דאמאי לא נימא דלא מהני להוציא מידי נבילה וגם נימא דתרד ויהי' חשוב מקלקל ויהי' פטור משום שבת. ואפילו אם נימא דבתיקון להוציא מידי נבילה ליכא למימר הכי כיון דבהמה בחיי' נמי לא היתה מטמאה משום נבילה לא מצינו למימר דמחמת דלא מהני מעשיו יהי' גרע יותר ממה שהי' מקודם מ"מ מהא דאמרינן תיקן אם עלה לא ירד בודאי קשה נימא דלא מהני. ובזה ל"ש תרוצו של המהרי"ט ז"ל דכיון דלהס"ד דהתם דאכתי לא ידע הך סברא דמסקינן הסם תיקן להוציא מידי אבמה"ח הא אם הי' נוחר הי' פטור כיון דלא תיקן כלל. אלא מוכח מזה כמו שכתבתי דמחמת הטעם דלא מהני אין לפוטרו משום חילול שבת דמ"מ עבר אמימרא דרחמנא. ומשו"ה שפיר חייב חטאת. וא"ל דאכתי קשה דאמאי לא נימא עכ"פ דלא מהני ותרד ומפשט הגמרא משמע דאם עלה לא תרד. דז"א דעיקר סברת המהרי"ט כך הוא דלא שייך לומר דלא מהני היכי דאין האיסור בקיום הדבר רק בהפעולה כגון הקונה בשבת דעצם הקנין אינו ענין מתועב כלל ודוקא אלמנה לכ"ג או אונס שגירש וכל הני דמייתי התם הש"ס בתמורה דעצם התכלית הוא ענין מתועב לפני המקום הוא דשייך לומר לא מהני כי היכי שיהא מתוקן עכ"פ ענין התכלית ע"י התבטלות המעשה וכן הסביר הגאון מליסא ז"ל בנה"מ סי' ר"ח ע"ש. ולפ"ז במחלל שבת. כיון דעצם התכלית אינו ענין מתועב כלל. ולענין עצם החיוב אין לפוטרו אפילו אם נימא דלא מהני נמצא דבביטול המעשה ליכא שום תיקון בכה"ג לא אמרינן כלל האי סברא דלא מהני ודו"ק כי זה ברור לדעתי. כתב כת"ה ליישב קושיות העולם על רבינו יקיר שהביא התוס' בע"ז דף ס"ח במה שהקשו שם דלר"ש דס"ל כל שהוא למלקות למה לי קרא דמשרת ותירץ הרב רבינו יקיר דדוקא על כל שהוא בעין מחייב אבל כשהוא בתערובת מודה ר"ש דבעינן כזית. ועל זה מקשין העולם מש"ס דשבועות דף כ"א דפרכינן התם מהא דתניא נזיר ששרה פתו ביין אם יש בו כדי לצרף כזית חייב ואם איתא דר"ע כר"ש ס"ל למה ליה לצרף ולשיטת רבינו יקיר מאי פריך הא הכא דמיירי בתערובות גם ר"ש מודה דבעינן כזית דוקא. וכת"ה רצה ליישב דסברת רבינו יקיר הוא דעיקר הא דמחייב ר"ש בכל שהוא הוא מטעם אחשביה כע"ש הריטב"א ז"ל ולהכי דווקא כשהוא בעין שייך לומר דאחשביה אבל כשאכל כזית בתערובות ליכא הוכחה דאחשביה להאי כל שהוא מהאיסור כיון דאכל כזית שלם אבל אם אוכל פחות מכזית אף בתערובות מחייב ר' שמעון כיון דעכ"פ חזינן דאחשבי' לאכילה אף פחות מכזית ממילא אחשבי' ג"כ להאיסור פחות מכזית ומשו"ה חייב. ידידי אף שלכאורה הוא דבר השכל וגם לאו דבר חדש הוא כי כבר שמעתי שנמצא תירוץ זה באיזה