משובב נתיבות ח

הרמב"ם דלא מהני מומחה וסמוך רק לענין דין ולא לענין ב"ד א"כ קבלה כמי לא מהני דאפי' קבלו עליהם את המומחה לא מהני לענין הודאה וקבלת עדות וכמ"ש כנה"ג בסי' ג' ז"ל והודאה שמודה בפניהם כמי שמודה חוץ לב"ד נ"ב ואפי' קבלוה עליהם הרא"ש ח"א סי' י"ד עכ"ל וא"כ אפי' קיבלו עליה' במקום שלשה נמי לא מהני אלא לדין אבל לא לענין הודאה וקבלת עדות ולענין דין לחודי' לא הוי תרתי לריעותא וכבר הובא אצלינו דברי כנה"ג בסי' ג' סק"ד וע"ש בדברי כנה"ג סי' ג' שכתב בשם הרא"ם שכתב שאפי' לדברי הרא"ש ז"ל דיחיד מומחה חשיבא הודאה בפניו כמודה בפני ב"ד באחד או בשנים שאינם מומחין וקבלום עליה' אין הודאתם בפניהם הודאה ע"ש ואינו נראה כן מדברי המרדכי פ' אד"מ שהקשה גבי נאמן עלי אבא דאם טעו בלא"ה חוזר הדין ואם לא טעו מאי נפקא מיני' דחוזר הדין ותי' דכ"מ לענין חוזר וטוען ע"ש ומוכח דבקבלו מהני גם להודא' ושלא להחליף הטענות. מיהו המרדכי סובר כדעת הרא"ש דמהני גם במומחה לענין הודאה ושלא להחליף הטענות ומש"ה קבלה כמי מהני אבל לדעת הרמב"ם דאפי' בסמוך ומומחה יכול להחליף טענות א"כ קבלה לא עדיף וכמ"ש ברא"ם ולא מהני קבלה רק לענין הדין לחודי' וא"כ בין לדעת הרמב"ם ובין לדעת הרא"ש והטור לא הוי תרתי לריעותא דלהרמב"ם עיקר הקבלה לא מהני רק לדין ולרא"ש וטור כשמקבל יחיד הדיוט במקום מומחה ג"כ מהני להודאה ועוד שם כתב ז"ל גם מ"ש בס' קצה"ח לסתור הראי' שכתב בתומים משלשה רועי בקר וכתב הוא דשאני התם דליכא רק חדא לריעותא דהא בחד גמיר סגי לא דק דרועה פסול מטע' רועה עכ"ל ולא ראה דברי הברטנורה שם במשנה נאמנין עלי שלשה רועי בקר ז"ל היינו לדין דאלו לעדות כשרים המה ע"ש ומשום דבימי המשנה עדיין לא פסלו את הרועה וע"ש פ' זה בורר דף כ"ה תנא הוסיפו עליהם כו' תנא עוד הוסיפו עליהם רועי בקר כו' מעיקרא סברי אקראי בעלמא מכי חזי דמכווני כו' הרי דבימי משנה עדיין לא גזרו לפסלינהו לעדות מטעם רועה בקר וגם האידנא דגזרו עליהם אינו אלא ברועה דידי' אבל רועה דאחרים כשר וכיון דכתב הברטנור' היינו לדין הרי דאינו אלא משו' דלא גמירי

סק"ו ז"ל אלא הריני משלם כ"ו ועיין בס' קצה"ח מ"ש ליישב הסוגיא דפ' הכונס דף כ"ז ומה שאמר התם דלמא כר' מאיר ומחלוקת לפני גמר דין וכריש לקיש וכו' א"א לומר כן דהא הסוגיא היא אליביה דר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן ור' יוחנן ס"ל בסנהדרין לאחר גמר דין מחלוקת אלא ודאי דאם אמר תיכף הריני משלם לפני ב"ד ולא טען שום טענה לפטור את עצמו ודאי דאינו יכול לחזור ולטעון מחיוב לפטור לכ"ע עכ"ל. והנה מ"ש דהסוגיא אזלא אליבי' דר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן המעיין שם בסוגי' יראה דזה הוא פלוגתא אחריתי אם גזלן מזויין גנב או גזלן ואינו תליא בהא דטוען טענת גנב באבידה והדין אם ליסטין מזוין גנב או לא הוא גם לדידן ורצה לפשוט בש"ס שם מהשוכר פרה ונגנבו כו' ודחי דלמא כר"מ אמר וכמ"ש שם בקצה"ח סק"ב ודלא תיקשי אליבי' דר' יוחנן לזה קאמר ואבע"א כדמחליף כו'. ומ"ש דאינו יכול לחזור ולטעון מחיוב לפטור אליביה דכ"ע אנו אין לנו אלא דברי הראשונים בזה דבאומר הריני משלם דאינו חוזר אינו אלא משום דהוי גמר דידי' וכמ"ש הרמב"ן להדיא בפי"נ ע"ש והרמ"א לפנינו ז"ל אינו יכול לחזור בו דזה הוי גמר דידי' וא"כ ודאי הוא במחלוקת דר' מאיר וחכמים

סי כ"ג סק"א נסתפקו ולפניו ז"ל בס' קצה"ח הקשה דהא כיון שאמר פ' חכם זיכה לי הקרקע והחכם מכחישו אינו נאמן כמו פ' חכם טיהר לי הכתם ואשתכח שיקר' ותי' דמ"מ בהא שלא זיכה לחבירו נאמן ומזה יצא לידון בדבר החדש דיכול הדיין לחזור ולעשות שודא מחדש וליתי' כו' ואפי' באיסורין כו, שהבעלים נאמנין מנועם בידו כתב הרמ"א בתשובה דאין החכם נאמן ע"ש ומערב דברים זרים שאינם ענין לכאן ואין כדאי להשיב כי מחלק כדרכו בין השוים עוד שם ז"ל גם בלא"ה לא דמי להא דפ' חכם טיהר לי כמ"ש בס' חוות דעת סי' קפ"ה עיינתי שמה ולא מצאתי שום סתירה משם לדברינו כי הוא מדבר מבעלים ובידו וגם וחוזר ומגיד דכאן לא שייך חוזר ומגיד אחר שכבר פסק והרואה יראה דכאן אינו דבר שבידו וגם חוזר ומגיד לא שייך כאן. עוד שם ז"ל ואפי' לפי טעותו לא א"ש מה שמיישב קושית הריטב"א דהנה הא דאין הדיין נאמן הוא מטעם דאומר בדדמי כו'. והא דאמרינן דאומר בדדמי היינו אם אנו באין להאמינו כשנים לא האמינו אותו אלא היכא דרמי אנפשיה וכמ"ש הרשב"א בחידושיו פרק עשרה יוחסין דף ע"ג אימתי בזמן שמקחו בידו דרמי אנפשיה ומדכר כו' וכיון שאין שם אלא הוא מהמנינן ליה כבי תרי ותקנת חכמים הוא כעין נאמן הדיין וכעין נאמנות החי' ואם אמר בזמן שאין מקחו בידו לא רמי אנפשיה ואפי' אמר דרמי אנפשי' לא מהימן אלא כע"א ע"ש וא"כ לא בעינן דרמי אנפשיה ומדכר אלא בזמן שאנו תהמנינן לי' כתרי ומטעם תקנת חכמים אבל אם אנו רוצין להאמינו כע"א לא בעינן רמי אנפשיה ולעולם נאמן כע"א ולא אמרינן דאומר בדדמי בשאנו אין מאמינין אותו רק כע"א דעלמא וא"כ הכא גם כשיהי' כע"א דעלמא נמי נאמן כיון דזה שאומר לי זיכ' אינו אומר רק בשם החכם והחכם מכחישו ומש"ה אינו נאמן רק להכחישו במה שאומר שזיכה לאחר ויהי' שודא אח"כ וישתנה הדין ולזה כשיש פסק דין הרי יש כאן שודא ולהכחישו