משובב נתיבות ז

הנה דוחה בדברים שאין בהם ממש וכיון שמצאתי כדברי בכנה"ג דכופין אותו שוב א"צ ראי' מדברי המש"ל. ומ"ש על הראי' שהובא בקצה"ח מהא דב"ק דמלוי בריבית כו' ומחזירין לצי"ש ושם איירי בלא תביעה כו' אין ראי' כלל דאפשר דאיירי שתבעו פעם אחת ולא רצה להחזירו ואח"כ עשה תשובה ומחזיר ע"ש. אין אנו הולכין אחר האפשריות וסתמא לא משמע הכין עוד שם ז"ל גם מ"ש לתרץ קושיות הראשוני' שהקשו בהא דאין ממשכנין חייבי חטאת כיון דלא ניחא ליה בכפרה כשאונסין אותו הוי כאנסוהו לקנות כו' ולא דמי כלל דבשלמא אנסוהו לקנות בלא קבלת זוזי ובלא זוזי לא גמר ומקני אגב אונסא לחוד משא"כ בחייבי חטאת כיון שכתבו תו' דחיוב חטאות הוי כקבלת זוזי גמר ומתרצה אגב אונסו וזוזי דמה לי חייב במצוה או שחייב בכפרה עכ"ל

והבין הרב המחבר בטעמא דאנסוהו לקנות דלא קני היינו משום דהוא בלא קבלת זוזי ואינו כן אלא אפי' נתן למקבל חפץ ונותן לו דמים ג"כ וגם אונסו בכך אפ"ה לא קני דכל לקנו' לא מהני שום אונס ואם אנסוהו לקנות תרקבא דדינרי והרי כאן זוזי ואונסא ואפ"ה כל אנסוהו לקנו' לא קני והיינו דאגב אונסו וזוזי גמר ומקנה אמרינן אבל לא גמר וקני אפילו אגב אונסי' וזוזי וז"ל העיטור באות מודעא ודוקא אנסוהו למכור דאגב דקביל זוזי אגב אונסא גמר ומקנה כדאמרינן מודה שמואל היכא דיהיב זוזי הלכך גבי אשה נמי כי פליגי אמימר ורב אשי דוקא תלוה וקדיש בכולהו דיהיב זוזי ואתתא קבלינהו אבל אנסוהו לקדש ולקנותה לאו כלום הוא עכ"ל. והיינו דאי הוי אמרינן אגב אונסו גמר ומקני אפי' בלא זוזי א"כ אין חילוק בין אנסוהו להקנות או לקנות והוי מהני באונסא גם בלקנות אלא כיון דלא מהני אונסא אלא היכא דיהיב זוזי וכדאיתא מודה שמואל היכא דיהיב זוזי וא"כ כא מהני זוזי אלא משום דאגב אונסא וזוזי גמר ומקנה וכדרך המקנין דאגב זוזי מקנה אבל בלקנות לא מהני זוזי דלא שייך בזה לומר אגב קבלת זוזי גמר וקני זוזי ועיין ברמ"א סי' ר"ה שהביא הך דעיטור דוקא להקנות אבל לא לקנות ע"ש וכל לקנות הרי יש כאן זוזי אם נותן לו זוזי או אם נתן לו שוה זוזי אלא ודאי דכל לקנות לא מהני זוזי אלא דוקא להקנות אגב אונס' וזוזי גמר ומקנה כדרך המקנין אגב זוזי וזה ברירא דהך מלתא וא"כ דברינו בס' קצה"ח נכונים

סק"ד שכר פעולה ואם לא התנה עיין סמ"ע וש"ך ובס' קצה"ח כתב דזה הוי כאומר פרע חובי וכו' ול"נ דשאני התם דאמר פרע והוי כאומר תן מעותיך משא"כ כאן דלא אמר רק דון לי ולא הזכיר כלל המעות ואפשר דניחא ליה למיעבד מצוה בממוני' ומחשב שכר מצוה כנגד הפסדה עכ"ל. וחילק בין השוים וכל הישר הולך לא יחלוק על דברינו שם שוב מצאתי בשו"ת שבות יעקב סי' קמ"ב כדברינו ע"ש

סי' י"ב סק"ח אא"כ אמרו דלא כאסמכתא ז"ל ובס' קצה"ח כ' לתרץ קושיות הש"ך והתומים דהא דמהני דלא כאסמכתא משום דלא הוי אסמכתא גמורה כו' ונראה כו' וכוונתו אא"כ קנו מידו על תנאי זה ואמרו דלא כאסמכתא כוונתו שיאמרו באופן שיועיל עפ"י דין שלא יהי' כאסמכתא ע"ש ואין הלשון אא"כ אמרו דלא כאסמכתא סובל כלל פירושו ושם בס' ר"ז סעיף י"ז לא כתב לשון אא"כ אמרו דלא כאסמכתא ושם ז"ל אלא יקנה לו בסודר דלא כאסמכתא בב"ד חשוב והיינו שהקנאה יהי' בב"ד חשוב לסלק אסמכתא ע"ש בסמ"ע סי' ר"ז ס"ק מ"ט

סי' יד סק"ו אין אומרים שישבע ז"ל ועיין תומים שהקשה הא כל ניזק כשבע ונוטל וה"נ ניזק הוא שהרי גרם לו היזק כו' אמנם אם אי אפשר לברר ולא עפ"י שומא באמת הדין עם התומים שנשבע ונוטל כשאר כל הניזקין עכ"ל. והך דינא דאין אומרים שישבע הוא מתשובת הרא"ש כלל ק"ח ע"ש דאין משמעות הרא"ש כדברי התומים ולא כדברי הרב המחבר אלא כתב סתמא דאין אומרים שישבע ולכן נראה דהרא"ש לשנותו ס"פ הכונס גבי בעי' דעשו תקנת נגזל במסור שהעלה כדברי ר"י דאפי' אם המסור אינו יודע נמי עלתה בתיקו וע"ש שכתב ז"ל והא דסליק בתיקו אם עשו תקנת נגזל במסור ולא פשיט ליה מפקדון משום דמוסר דינא דגרמי הוא ובדיבורא בעלמא הוא דאפסדי' עכ"ל וכן העלה הש"ך בסי' שפ"ח ס"ק ל"ו כדעת ר"י והרא"ש והטור ע"ש ומש"ה בסרבן אע"ג דגרם לו היזק ע"י סרבנותו בדיני דגרמי לא עשו תקנת נגזל ומש"ה צריך לברר ואם אינו יכול לברר גם לא עפ"י שומא מפסיד וכן עיקר

סי' כ"ב סק"ג ובס' קצה"ח כתב כיון דיחיד מומחה דן יחידי לא הוי רק חדא לריעותא דהוי כקיבל עליו יחיד הדיוט במקום יחוד מומחה ואף שקיבל עליו במקום ג' אין הדבר תלוי בלשון ולפע"ד ליתי' דהא ודאי דחלוק דין יחיד מומחה משלשה הדיוטות לענין שיהי' ההודאה בפניו הודאה ולקבל עדות שלא להחליף הטענות כמבואר בסי' ג' וכיון שקבל עליו היחיד שיהי' דינו כג' לכל הנ"ל הוי תרתי לריעות' ובטל הקבלה מכל וכל עכ"ל. ואינו דהא לדעת הטור בסי' ג' הודאה בפני מומחה ולכל הדברים מומחה ושלשה הדיוטות שוין א"כ לא הוי תרתי לריעותא כלל לכל ענין דמהני יחיד הדיוט במקו' מומחה. ולדעת