משובב נתיבות נו

צדקו דברי הקצה"ח אמנם המחב' בא בטענ' אחרת שלא הזכיר ב"י והוא כיון דהנכרי נפטר מהלואתו כו' וכן בהנח על גבי קרקע והפטר ודאי דאין שום אדם יכול ליקח אותן ולהשתמשיכו' והנה הא דבהנכח על גבי קרקע אין שום אדם יכול לקחתם היינו משום דהוא עדיין של הלוה כיון דעדיין לא זכה בהם המלוה והכא בנ"ד עדיין הוא של העכו"ם ובשל עכו"ם הוא זוכה לא דאתינן עליו מד"ר נתן וכבר נסתפק הרשב"א בתשובה אם שייך שד"ר נתן בעכו"ם הובא בב"י ר"ס פ"ו ע"ש ואפי' נימא דשייך שעבודא דר"כ גם בעכו"ם הא שעדר"נ אינו אלא בדלית לי' נכסי ויכול להיות דאית לי' נכסי ואפי' נימא דכאן בנ"ד הוי כלית לי' נכסי דהא העכו"ם נפטר מחובו במנה שציוה לעכו"ם לשלוח לו ע"י שמעון א"כ שוב לא שייך דר' נתן כיון דהעכו"ם אינו חייב לראובן ע"י מה שגבה שמעון גם השמיט המחבר דברי תשובת הרא"ש שם שהובאה בב"י והוא בקצה"ח שם ס"ק כ' ז"ל ראובן הי' לו שטר על גוי ונתנו לשמעון לגבותו וגבאו מיד ואמר לראובן שנתן לעכו"ם זמן ב' חדשים אמנם אם ירצה יתן לו שטר אחר משלו בפרעון וכן עשה עתה אמר ראובן ששמעון נתן לו שטרו על תנאי שאם יגבה תוך ב' חדשי' ואם לאו שלא הי' רוצה בחליפין ושמעון אומר שנתנו בלא תנאי כתב הרא"ש בתשובה השטר שנתן שמעון לראובן צריך הי' שיקנהו בכתיבה ומסירה והעדי' שהיו בקנין המסירה אם אינם מעידין על תנאי חליפין גמורי' הם בלי תנאי כיון שלא נעשה התנאי בפני העדי' עכ"ל הרא"ש וא"כ בזה לא שייך שעבודא דר' נתן כיון דשמעון אינו חייב כלום לראובן שהרי נתן לו בחליפין שטר שלו והב"י לא הקשה אלא כיון דראובן זכה מיד במעותיו ובשביל ששמעון הטעהו לא אבד זכותו וזה אם המעות של ראובן אבל כיון שנתבאר שאין המעות של ראובן ולא זכה במעות ושמעון כבר הטעהו וסלקו בשט"ח שלו ואינו חייב לראובן כלום ודאי דאינו יכול לגבות משמעון כלום בשביל הנכרי כיון דכבר סילקו שמעון וזה פשוט

סי' קכ"ה ס"ק י' ויש אומרי' דתן כזכי ז"ל ובקצה"ח כתב דלדע' כו' דס"ל דתן אף דהוי כזכי מ"מ הוי בתנאי עד שיתן והברירה ביד השליח שלא יתן ולא יזכה בו וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם גבי גנו ולזה הקשה אהא דסעיף א' בהחזיר והעני דחייב הא לא קיים תנאו ולא זכה ולק"מ דדבר שבממון שאני דכל תנאי שהוא לטובת המקבל יכול המקבל לומר הריני כאלו התקבלתי ויכול למחול התנאי וכדאמרי' בקונם אם אי אתה נותן לבני כור חטין משא"כ באיסור לענין גט שחרור דבעינן דלמטי לידי' דוקא עכ"ל ולא דק במה שהבין בזה שאומר תן דהוי כזכי ובתנאי שיתן לו ליד המקבל דהתנאי לטובת המקבל וזה אינו טובת המקבל אלא התנאי הוא לטובת הנותן שיכול לחזור בו קודם שיבא לידי המקבל (דבשלמא התם בקונם אם אי אתה נותן לבני תמ"ה איסורו בזה אנו רואין שמכוין לטובת בנו משא"כ הכא אדרבה יותר הי' טוב למקבל אם הי' אומר זכה שהי' זוכה בו מיד וא"כ בתנאו מגרע כח המקבל) ועוד לפי מה שהבין המחבר שהוא טובת המקבל א"כ בגט שחרור נמי התנאי לטובת העבד המקבל יוכל לומר הריני כאלו התקבלתי (הגה ומ"ש הרהמ"ח דבאיסור בעינן דלמטי לידי' דוקא ליתי' דעיקר קבלת הגט שחרור נעשה ע"י קבלת השליח דהולך כזכי וזכה הוא במקום העבד והרי הוא משתחרר מאותה שעה. אלא קבלת העבד הוא תנאי בעלמא ואינו נוגע לדין קבלת גנו וא"כ הוא לטובת העבד ויכול לומר הריני כאלו התקבלתי) אלא ודאי דזה לא חשיב טובת המקבל וא"כ אין המקבל יכול לומר הריני כאלו התקבלתי אלא דהנותן אם רוצה יכול לבטל תנאו קודם שנתבטל וכמבואר בר"ן פ' האיש מקדש ועיין בטור וש"ע אה"ע סי' ל"ח מדין ביטול התנאי אם יכול למחול אמנם כאן אין הנותן מוחל תנאו כיון דבעצמו חזר וקיבל מן השליח וכיון דאי אפשר לקיים התנאי ונתבטל המעשה תו אינו יכול לבטל תנאי' אבל המקבל ודאי לא מצי למימר הריני כאלו התקבלתי דאין זה לטובת המקבל וזה פשוט

סי' קכ"ו ס"ק א' בין בפקדון ז"ל עיין ש"ך ס"ק א' עד אבל אם הי' אז שוה כנגד חוב שניהם קנה מדין מעמ"ש אף אם אפשר שתזלזל אח"כ ובקצה"ח כתב ז"ל דכיון דלוי אינו יכול לכופו לשמעון שיקח לו מהסחורה כדי חובו והשאר יחזיר לו כמבואר בסי' ע"ד סעי' ה' וא"כ לא הוי כמנה לי בידך עכשיו דהא אינו יכול לתבוע עכשיו כו'. אמנם למ"ש בסי' ע"ד דאם אמר המלוה מכור במה שתוכל חלק מהשמעון לגבות חובך והחזר לי המותר יכול לכופו וליתא לדברי קצה"ח עכ"ל

ונראה דבתחלה עלה במחשבתו לכתוב כן בסי' ע"ד ולבסוף חזר בו דהרי בסי' ע"ד לא הזכיר כלום מזה ע"ש ואין צריך ראי' לסתור דבריו דודאי מידע ידוע שאין יכולת בשום אופן להלוה לכופו להמלוה שיחזיר לו חצי המשכון כיון דדינא דבע"ח בזוזי והמלוה רוצה להמתין ללוה שיפרע לו כדינו ואין המלו' זקוק למכור מטלטליו של לוה כשרוצה להמתין עד דהוי לי' זוזי ללוה וזה ברור ופשוט

סי' קכ"ח סק"ב אפי' הי' המלוה דוחקו. ז"ל עש"ך סק"ג עד איכא לפרושי שכבר הקריב קרבנותי' וכו' ובתומים תמה על זה דלא מצינו בקינין שנאבדו מיד כהן שלא יהי' הבעלים חייבים באחריותן וכו' ויפה כתב בקצה"ח דאשתמיטתי' משנה מפורשת בשקלי' פ"ז דתנאי ב"ד הוא בקינין שנאבדו שיהיו מקריבין אחרי' משל ציבו' עכ"ל וע"ש בקצה"ח ס"ק ב'

ולכאורה אכתי תקשי לפי מה שמפרש הש"ך שם