משובב נתיבות נה

רק קדושת דמים ויש לו פדיון ע"ש. ובאמת רוב הפוסקים ס"ל דקונם כללי ג"כ הוי קדושת הגוף ולק"מ עכ"ל. ועביד אינש דגזים ואמר ולא עביד שהרי לא הביא מי הם הסוברים דהוי קדה"ג ואדרבה מבואר שם בקצה"ח סק"ה דכל הפוסקים ס"ל דקונם כללי יש לו פדיון והמה הרמב"ם ותוס' והר"ן ע"ש

סי' קכ"א סק"א אפי' שהשליח עכו"ם. (הגה ז"ל ובס' קצה"ח מביא ראיה מדברי תוס' ב"מ לחייב בשליח עכו"ם ודבריו תמוהין להמעיין בסוגיא דב"מ שם עכ"ל. והמעיין שם בסוגיא ובתוס' ד"ה בשלמא סיפא לחומרא. יראה שכנים דברי הקהצ"ח וישראל שקיבל מעכו"ם לא זכה בשביל המלוה כ"ש עכו"ם שמקבל בשביל ישראל שאינו זיכה בשבילו וע"כ צריך לומר והפטר והוי כמו תנם על גבי סלע ואין תמי' בדברי' אלו)

סי' קכ"ב סק"ז מחצה או שליש. ז"ל עש"ך סקכ"א לחלק בין חוב בשטר לקרקע ומטלטלין ע"ש והטעם דמה שיוצא מן החוב דמי לאומר שמוכר לו דמי היין כשימכור היין דהוי דבר שלא בא לעולם כמבואר בסי' ר"ט דדמי השט"ח בשעת מכירה לאו של מלוה הן דמלוה להוצאה ניתנה. משא"כ קרקע ומטלטלין מעכשיו הן של התובע ובקצה"ח כתב דבשכר פעולה כיון דחייב לשלם דמים אמרי' מגו דמשתעי דינא כו' ודבר תימה כתב דמ"מ כיון שאין לו קנין בגוף הדבר רק שהמשכיר חייב לו לא שייך מגו דמשתעי דינא ופשוט עכ"ל

וכבר מבואר בקצה"ח סי' של"ב סק"ה בשם תרומת הדשן סי' ר"ל וז"ל והאי דטרח אחר שט"ח של חבירו עד שהביאו לידי פרעון כו' א"כ נ"ד כמי לא קנה בגוף הכתב שהרי לא נכתב ולא נמסר כו' ונמצא שלא קנה אלא שכרו בדמים כפי מה שהי' שוה רביעית הכתב כשהתחיל לטרוח בו אבל מה שנפטר ממנו אח"כ מהיכן יזכה זה דשלב"ל הוא כיון שלא זכה בגוף הכתב כו'

אמנם נראה שי"ל בהאי דאשר"י פ' בתרא דע"ז שהתם כיון דלעולם צריך לתת לו דמי החפץ הרי נתקיים לשכיר תנאו כדאיתא פ' מי שאחזו היכא דליכא לצעורי קא מיכוין אמרינן מה לי אצטלית מה לי דמיהן א"כ נ"ד אם לא יקנה בגוף הכתב א"כ לא נתקיים לו תנאו והשוכר שעבד עצמו לתת לו שכרו כך כו' והיכא דחזינין למצוא טעם וראי' כדי לקיים מנהג הפשוט גם בארצינו שטורחין עבור חובות למחצה לשליש ולרביע אין פוצה פה לחזור בדבר עכ"ל תה"ד ומזה מבואר שם בקצה"ח דלא כש"ך שם שכתב דאם ירצה ליתן מה ששוה השט"ח כפי מה שהוא שוה למכור וע"ש אלא כיון דהבטיח ליתן לו רביעית ממה שיהי' אחר שיפרע ואם יטול פחות מזה לא נתקיים התנאי כלל וצריך לקיים תנאו כמו שהתנה ע"ש בביאור רחב וא"כ זוכה במה שיוציא מן החוב למחצה ולשליש וכיון דמשתעי דינא בפלגא שהיא שלו אחר שיגבה משתעי בכולה וזה נכון והמחבר לא עיין בדברי קצה"ח הנ"ל

סק"ח ששמעון יתן לו מעותיו. ז"ל ובקצה"ח כתב דמ"מ חייב לשלם דמיהן דהיינו ששמין כמה שוה המעות שיהי' על זמן שהבטיח לו כיון שטרח והלך בכדי להוציא הממון והוא ג"כ תמו' דלפי דבריו הוי רבית גמור שמטריח עצמו בחנם מחמת שמלוה לו אח"כ המעות וע"כ צ"ל בטעם ההיתר דהוא מטעם שכתב הט"ז בי"ד סי' קע"ג סקכ"ד דהיינו דהלוקח טורח בשביל עצמו כדי שיגיע המעות לידו ולפ"ז אי אפשר לו לתבוע שכר טרחתו עכ"ל

והמעיין בט"ז שם יראה מבואר להדי' דזה שביקש שיגבה לו חובו ושיהי' המעות בידו ודאי לטובת המלוה ולהנאת המלו' הוא דטרח אלא אע"ג דאיכא הכאת מלו' כיון שהוא נמי לטובתו לאו איסור הוא ע"ש וא"כ אם אינו מלוה לו אח"כ המעות ודאי צריך ליתן לו שכר טרחתו וכיון דאינו רוצה לקיים דבריו וליכא תו הנאת עצמו ודאי צריך לקיי' כפי שכירותו כיון שהוא ביקש ממנו ועל פיו טרח וזה פשוט וברור

סי' קכ"ג סק"א חוב על עכו"ם ז"ל בקצה"ח כתב על הב"י שכ' בשם תשובה דראובן שהי' לו שטר על גוי ונתנו לשמעון לגבותו וגבאו מיד ואמר לראובן שנתן לגוי זמן שני חדשים אמנם אם ירצה יתן לו שטר אחר משלו בפרעון שטרו וכו' וכתב הב"י ויש לתמוה עליו דכיון ששמעון גבאו מיד כבר זכה ראובן במעותיו ושלו הם ובשביל ששמעון הטעהו לא אבד את זכותו עכ"ל הב"י וכתב בקצה"ח להביא ראי' מדברי תוספות דף ע"א ד"ה בשלמא סיפא לחומרא דאינו יכול לזכות המעות מן הנכרי אפי' בישראל שעש' שליח לישראל השני וקיבל מעות מן הנכרי ע"ש. ותמוהין מאד דבריו דאף דזה אמת דאין המעות נקנה לישראל מ"מ הנכרי נפטר מההלואה כמבואר בסי' קכ"א באומר שלח ע"י עכו"ם דפטור אף שאין שליחות לעכו"ם ודמי למ"ש הריטב"א בקידושין באומר הנח על גבי קרקע והפטר דנפטר מהלואה והלוה יכול לחזור וליקחם דלא נקנה המעות למלוה והדין דין אמת אבל מכל מקום נהי דהמעות עדיין של העכו"ם מכל מקום מן התורה לא יהיה המלוה יכול לגבות דמי חובו של עכו"ם ממעות הללו בפרט דאי אפשר לו לתבוע החוב ממקום אחר רק ממעות הללו ובודאי שאין שום אדם יכול לקחתם רק המלוה גובה חובו מהן וכן בהנח על גבי קרקע והפטר ודאי דאין שום אדם יכול ליקח אותן ולהשתמש בהן רק המלוה גובה חובו מהן ואם לקחן אחר המלוה מוציא אותן ממנו בדייני' וזה ברור ופשוט ובחנם תמה דהא דברי קצה"ח שם ס"ק ג' אינם אלא על דברי ב"י שהקש' כיון ששמעון גבה מיד זכה ראובן באותן מעו' ושלו הם ובשבי' ששמעון הטעתו לא אבד זכותו ובזה נתבא' שם בקצה"ח דלא זכה ראובן במעו' שגב' שמעון והמחב' מוד' בזה שהו' אמת ודי בזה לומ' כי