משובב נתיבות ה

סי' א' סעי' א' סק"א ועיין ספר קצה"ח ז"ל ואין לזה טעם דודאי אם לא הי' דנין דין שבועת היסת לא הי' שייך דין נידוי המבואר בסעי' ה' דשם הנידוי הוא לפייס וכאן הנידוי הוא לקיים הדין שדנו דהיינו שישבע ומנדין כדי לפייס לא שייך כאן כיון שאין אנו יודעין אם האמת עם התובע ולא שייך נידוי רק לקיים הדין שישבע ואם אין כאן דין אין כאן נידוי תדע דהא אין מנדין למי שכופר בקנס עכ"ל. ודבריו אין להם ביאור דודאי אם נפרש הודאו' והלואות לענין כופר הכל א"כ גוף הממון דנין רק השבועה אין דנין וא"כ הרי אנו יודעין האמת שמגיע לו שבועה בודאי וא"כ אפי' נימא דאין דנין השבועה מנדין אותו כדי לקיים השבועה ומ"ש תדע דהא אין מנדין למי שכופר בקנס התם הקנס גופי' אין דנין רק מנדין עליו ומש"ה אם כופר אין מנדין אבל הכא אם נפרש לענין כופר הכל א"כ נימא דהממון דנין אלא שהשבועה אין דנין וזה אנו יודעין האמת שמגיע לו שבועה גם אם האמת אתו אפ"ה שבועה בעי ולפי מ"ש בקצה"ח סי' פ"ז ס"ק כ"ד דגם בקנס אם כופר בעי שבוע' כיון דאם מוד' מנדין אותו א"ש טפי ומ"ש שם עוד ז"ל ועוד דבשבוע' היסת אין ומתירין הנידוי עד שישבע או עד שיסלק הכל משא"כ בקנסות ע"ש הנה ודאי כל שמנדין על גוף הממון די לו כשיתן קרוב לו עפ"י דעת ב"ד ודי בכך אבל היכא דגוף הממון דנין רק השבועה אין דנין ומנדין לקיים השבועה ובשבועה לא שייך קרוב לו וכיון דאין מנדין על הממון רק על השבועה צריך לקיים דינו בשבועה דוקא או שיסלק הכל בכדי שלא יהי' עליו שבועה כיון דבממון עצמו ליכא דין פיוס דהא הממון כשמודה דנין אותו ובשבועה לא שייך פיוס בקרוב לו ומש"ה מפרש הטור לענין הממון עצמו וכמ"ש בקצה"ח

סק"ב וכן מי שגנב כו' והטעם לזה נראה כו' כבר כתוב בספרי סק"ג

סק"ג עדים שהעידו עדות שחר אין להקשות הא בכי מלקות כו' כתוב בספרי סי' א סק"א

סק"ה ז"ל ובס' קצה"ח כתב לתרץ קושיות הש"ך מהא דר"ג בב"ק שאמר שכבר אין לך עדים כתב וז"ל דלא מהני הודאת ר"ג בעבד מטעם דמחייב לאחריני שמחייב לעבד שאסור בשפחה וכמ"ש התו' בגיטין לענין גרושה וטעה בדבר פשוט דודאי בעבד קי"ל דזכות הוא לעבד שיצא לחירות משא"כ בגרושה כתבו תו' שפיר דגט חוב הוא כמבואר בנימין ובס' קצה"ח ז"ל משום דהוא חב לאחריני דאסר העבד על שפחה והיינו דחב לשפחה שאסר את השפחה בעבד ולא כמו שהעתיק הרב המחבר שמחייב לעבד כו' והנה הרב הגאון המחבר הי' באכסניא אצלי וכמה עלים הנדפסים אתו עמו ונתווכחתי עמו בזה ותיכף הודה לדברינו ונזכר שכ"כ רש"י פ' האומר דף ס"ה ז"ל הכא קא מחייב לאחריני שקרובי' נאסרו בו ע"ש והיינו דאסר העבד על שפחה

עוד שם ז"ל ולענין אי מהני מגו בקנס כו' ובקצה"ח כתב כיון דהאידנא לאו ב"ד אנן ראה וליתי' דהא כיון שתפס הרשות בידינו לדון כו' ולא דמי לראה בעדי' דעיקר תלוי בשבועה שפוסקין לו הב"ד משא"כ כאן שאנו פוסקים לו השבועה הוי כשאר משכון שמהני הראהו בב"ד

אמנם זה לפי דברי הש"ך דמש"ה לא מהני מגו במשכון חוץ לב"ד דעיקר תלוי בשבועה ובס' קצה"ח סי' קל"ג שם הדבר מבואר דלא תליא בשבועה ע"ש סק"ג וסק"ד דוקא כשראו עדי' כיון דאין מקבלין מה שטען חוץ לב"ד דעיקר טענה תליא בב"ד ה"ל ראה ממילא ע"ש וא"כ כיון דאין אנו דנין דיני קנסות וה"ל כמו עדים דמשוי לי' ראה וא"כ ליכא בירור כלל על הקנס הרי צריך הוא להחזיר ושם בסי' קל"ג רמוז שם ועמ"ש בסי' א' סק"ח ובסי' מ"ז סק"ג כי מ"ש בסי' א' סק"ח הוא לפי מ"ש שם בסי' קל"ג

סי' ג' סק"א ז"ל ולכאורה קשה מה ראו חכמים לחלק בתקנתם שנתנו רשות ליחיד מומחה שידון ולא יהי' לו דין ב"ד ונראה הטעם דר"ל דאף דקי"ל עירוב פרשיות דבעינן ג' מומחין דתלתא אלקים כתיבי היינו לענין דמיירי התם בקרא בדברים דבעינן דוקא ב"ד כגון לענין טוען טענת גנב דכתיב שם בקרא דבעינן דוקא נשבע בפני ב"ד כמבואר בב"ק ק"ו ולענין כי הוא זה דהיינו הודאה במקצת ועיין רש"י קידושין ס"ה ד"ה הודאת בע"ד דנלמד מקרא דכי הוא זה ע"ש וגלי קרא דלא חשיב הודאה בב"ד כי אם בג' מומחין ובפחות יכול לחזור והודאתו וקרא דבצדק תשפוט דכשר בחד מיירי בדין בעלמא שאין צריך ב"ד דסגי בחד כמו הוראת או"ה עכ"ל. וכל זה נכתב בספרי סק"ב ע"ש

עוד שם ז"ל ובספר קצה"ח כתב דבחד כיון דיכול לחזור מהודאתו אינו חייב שבועה דמודה במקצת ודאי ליתיה דלא אישתמיט שום פוס' לכתוב כן ועוד דהא עכ"פ אם יודע בהודאה גמורה או בא"ע באופן שלא יהי' יכול לחזור מהודאתו ודאי דיכול לחייבו שבועה דלא גרע ממחויב מתוך טענותיו. גם מ"ש דאי לא בעינן בפקדון מודה במקצת לא משכחת לה בפקדון דבר שיהי' צריך ב"ד תמוה דהא לענין טוען טענת גנב בעינן ב"ד דוקא ע"ש ובכל דבריו אין בהם כדי השג דמ"ש דלא אישתמיט שום פוסק לכתוב כן ודאי מדכתבו דאין הודאה לפניו חשיב הודאה ממילא מובן דאין בו משום מודה במקצת וכמ"ש שם בס"ק ב' ועמ"ש במ"ק ד' ומ"ש דעכ"פ אם יודה בהודאה גמורה או בא"ע ודאי דיכול לחייבו שבועה. הנה לדעת הראב"ד ובעה"מ הודאה בפני ע"א בשום אופן לא מהני אפילו באומר לו אתה עד. ועוד אם מזמין אותו לעד אין עד נעשה דיין.