משובב נתיבות מד

הרמב"ם נמצא עלו דברי רבינו ז"ל כהוגן בנ"ד בשותפין ששאלו שנתחייב הא' ברשות השני ודו"ק)

סק"ו והודה אחד ז"ל בס' קצה"ח כתב דאם המלוה טוען שמא נאמן דלא הוי נוגע וליתא דא"כ קודם שנתקנה שבועת היסת דיכול לכפור יהי' נאמן וזה אינו דדוקא במקום שאין עדותו רק לחבירו כו' כמו חזקת ג' שנים שאין לו שום צורך אם חבירו יש לו חזקה או לא אבל הכא שאם הוא ישלם יש לו צורך בעדותו והוא תובע לשני וכל שעדותו נוגע גם לעצמו כו' פסול מטענו קרוב כו' ומש"ה פסול אפי' כשיש לו מגו ואינו נוגע עכ"ל. ואין זו טענה כלל דהתם בחזקת ג' שנים עתה הם נוגעים בקיום עדותן שאם לא נקבל עדותן יצטרכו לשלם למערער ומהאי טעמא ס"ל לטור ור' ירוחם דעדיין נוגעין הן וע"ש בש"ך סי' ק"מ ס"ק ט"ז. ואפ"ה ס"ל לר"ח ותוס' ורמב"ם דכיון שאם היו שותקין לא היו מפסידין כלל לא הוי נוגעין במה שהם עצמם מעידים ע"ע ויש לו עתה צורך בעדותו שלא יצטרך לשלם להמערער דהפה שאסר כו' ה"ה בנדון דידן כיון שאם היה שותק לא הי' מפסיד מידי אע"ג דהשתא בתר דאודי מרויח בקיום עדותו אינו נוגע בזה. כ"ש בנדון דידן דאית לי' מגו דא"ב אמר כל אחד לוה חמשי' ועיין ב"י וט"ז סי' ק"מ שם. (הגה ומה שהקש' דא"כ קוד' שנתקנה שבועת היסת יהי' נאמן לא מצינו מי שיאמר שאינו נאמן ואדרבה ממ"ש הש"ך סי' ק"ח ס"ק ט"ו דגם גבי חזקת ג' שנים קודם שנתקנה שבועת היסת אפי' הי' המערער יודע שדרו בה אם לא הי' לו עדים בדבר נאמנים במגו שהיו מכחישים אותו. ה"נ בנדון דידן הי' נאמן. במגו דיכול לכפור. אלא גם אם נאמר דבתבעו אפי' קודם שנתקנה היסת אינו נאמן הוא דכיון דתבעו והי' עכ"פ צריך להשיב א"כ ה"ל נוגע במה שאומר על חבירו אבל כשלא תבעו שלא הי' צריך להשיב פשיטא דלא הוי נוגע לדעת ר"ח שם סי' ק"מ ע"ש

) סי' ע"ח סק"ב הוחזק כפרן כו' ז"ל ובקצה"ח כתב דאם טען בב"ד פרעתיך תוך זמן וחייבוהו ב"ד לשל' דא"נ לומר פרעתיך אח"כ וליתא דלא הוחזק כפרן רק כשהכחישוהו עדי' כמבואר בסי' ע"ט אבל מה שלא האמינוהו הב"ד משום שהוא ת"ז בזה לא ה חזק כפרן כמו שנאמן לומר פרעתי אחר כל פס"ד שחייבוהו לשלם משום שאינו נאמן בדבריו עכ"ל. והנה מדברי הש"ע מבואר דאתי עלה מטעם הוחזק כפרן לפי שאינו נאמן לומר פרעתי ת"ז משום חזקה דאין פורע ת"ז ה"ל כמו אנן סהדי דטוען שקר והוחזק כפרן. אלא דטעות שם בקצה"ח סק"ג שכתב שם ז"ל מיהו נראה דהיינו דוקא שתובע בפני עדים כו'. והכי הול"ל דהיינו דוקא שתבעו בב"ד דבזה הוא דס"ל לש"ע דהוחזק כפרן והר"ר יקיר ס"ל דלא הוחזק כפרן דמצ"ל גם בתחלה אמת טענתי שפרעתי תוך זמן והב"ד לא האמינו לי והוכרחתי לפרוע שנית. אבל תבעו בפני עדי' אפי' הש"ע מודה דלא הוחזק כפרן. ואם יאמר אף שפרעתי תוך זמן פרעתי עכשיו לפי שלא הייתי נאמן מהימן במגו דאי בעי אמר לא פרעתי אז ועכשיו פרעתי ולא הוחזק כפרן במה שאמר בפני עדים פרעתי. אבל עכ"פ לדעת הש"ע מטעם הוחזק כפרן אתי עלה א"כ בעי ב"ד דוקא. וכן מבואר במרדכי וז"ל מספקא לי' לרבינו יקיר היכא דתבעו ת"ז וא"ל השתא פרעתיך ובזה אינו נאמן וחזר ותבעו אח"ז בא ואמר השתא פרעתיך מי נאמן או לא מי אמרינן הוחזק כפרן כיון שמתחלה כפר השתא נמי כופר או זה יכול לו' ודאי פרעתיך ת"ז ומיהו מאחר שלא הייתי נאמן אמרתי בלבי אפרע לו לאחר זמן וכן עשיתי ונראה למורי דהוחזק כפרן כו' עכ"ל ע"ש. מבואר דאתי עלה מטעם הוחזק כפרן ולא מטעם דלמה יפרע ב' פעמים משום דזה ודאי יכול לומר לפי שלא הייתי נאמן הוכרחתי לפרעו שנית אלא דאתי עלה מטעם הוחזק כפרן וע"כ הך חזקה דאין אדם פורע תוך זמן הוי כאנן סהדי דלא פרע וא"כ בעי דוקא ב"ד כדין הוחזק כפרן דאינו בפני עדים

עוד שם ז"ל ומ"ש בקצה"ח דאינו נאמן בזה מטעם מגו דאם נאמן במגו דפרעתיך אח"כ א"כ אפי' בטענת פרעתיך אח"כ אינו נאמן כו' היה לך לטעון בב"ד פרעתי ת"ז והב"ד היו מאמיני' לו במגו ליתא כו' ולא ידעתי מזה שאהי' נאמן במגו כו' דלאו כ"ע דינה גמירי ואף שהש"ך חולק על הרא"ש בסי' ס"ו על סברא זו היינו דאמרינן מגו בכה"ג אבל להוכיח מזה שלא פרע ודאי דיכול לטעון כך כו' אלא ודאי דאין זה סברא כלל עכ"ל

ואלה הדברים אין להם לא טעם ולא ריח דמ"ש לענין מגו אמרינן שיודע ובזה אמרי' שאינו יודע. גם הרא"ש לא כתב סברתו אלא בנשים דנשי לאו דינא גמירי. וכי מתוקמי האי דינא דוקא בעם הארץ ולא בת"ח לכן עיקר כמ"ש בקצה"ח שם סק"ג ע"ש

סק"ח מיד זמנו הוא. ז"ל נראה דמיירי שקצב סך על כל קונטרס כגון ששכרו לכתוב ספר ליתן לו בעד כל קונטרס זהב דהוי כל קונטרס מלאכה בפני עצמה ומוכח בהש"ך ס"ק י"ב דהזמן פרעון היא תיכף אחר כתיבה כל קונטרס וממילא תיכף כשנתן לו הקונטרס נאמן הבעל הבית לומר ביום שאחר הכתיבה פרעתי כמו כל שכיר שעבר זמנו ואין מקום לכל מה שכתב בס' קצה"ח עכ"ל

לפי הנראה לא היה לפניו דברי המרדכי שהוא מקור הדין הזה. וז"ל נשאל לרבינו יודא