משובב נתיבות מב

סק"ה ואיני יודע אם החזרתי כו' עיין מ"ש ש"ך באם ספק הפרעון הי' קודם ההלוא' עד כיון שהמלו' טוען ברי כו'. ובקצה"ח כתב כיון דזה גוב' וזה גובה הוי מלו' כאומר אני יודע אם נתחייבתי לך נגד תביעת הלו' ע"ש ולפענ"ד נראה דליתי' דכיון שהלו' טוען יש לי בידך עושה זאת לפרעון ואינו בכלל זה גוב' וז"ג עכ"ל ולא דק דשם בקצה"ח מבואר בטוב טעם דכיון דיש לו בידך כנגדו אינו נאמן אלא במגו דפרעתי וכל שהלו' טוען שמא וליכא מגו צריך לשלם דהא תוך זמנו דאין נאמן לומ' פרעתי אינו נאמן לומר יש לי בידך כנגדו. ואם טוען יש לי בידך כנגדו קודם הלוא' ורוצה לעשותו פרעון אינו נאמן כיון דאין לו מגו דפרעתי. דאם הי' נאמן לומר קודם להלוא' יש לי בידך כנגדו לעשותו פרעון א"כ לא משכחת לה חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו דהרי יכול לומר קודם הפרעון הי' בידו כנגדו ולעשותו פרעון. (הגה וא"כ למה לי' לש"ס למיבעי' בתובעו אח"ז ואמר לו פרעתיך תוך זמנו אי אמרי' מגו במקו' חזקה תיפוק ליה הא כל פרעתיך תוך זמנו אית לי' מגו דאי בעי אמר יש לי בידך כנגדו קודם הפרעון) אלא ע"כ דטענת יש לי בידך אינה טענה לעולם אלא היכא דאית לי' מגו וכאן דטוען שמא אינה טענה כיון דאין לו מגו ולא הוי אלא כטוען שמא נתחייבת לי והמלוה משיב א"י אם נתחייבתי לך דפטור והלו' דהוא ודאי חייב צריך לשלם וזה פשוט וברור

ועוד שם ז"ל ועיין בט"ז תשובה דמי שפרע ומצא אח"כ מטבע מזויפת דהוי כא"י אם נתחייבתי לך כיון שכבר הי' פרעון ובתומי' הביא ראיה ברורה לזה מהנהו גינאי כו'. ובקצה"ח רצה לסתור שם הטעם דהתם שאני דאדם מדקדק בחשבונו. והוא לא דק דודאי שם אם טוען שטעה מחמת מטבע מזויפת ג"כ שייך דאדם מדקדק עכ"ל

הנה לסברתו כמו שאין אדם נאמן לומר טעיתי בחשבוני כך אינו נאמן לומר מטבע מזויפת. וא"כ למה נצרכו הט"ז והתומי' לדון בדין איני יודע אם נתחייבתי לך תיפוק ליה שאינו נאמן לומר מטבע מזויפת כמו שאינו נאמן לומר טעיתי ובודאי דק קודם שנטל המטבע' וכיון דלית ליה למלוה מגו אינו נאמן כלל בטענתו. וגבי טעיתי לדעת כונה פוסקים אפי' במגו אינו נאמן דה"ל כמגו במקום עדים דודאי דק בחשבונו. וגם מטבע מזויפת נרא' דדעתם דהוי נאמן במיגו אליבא דכ"ע דלא אתמר אלא בטעות בחשבון דודאי דק בחשבונות אבל גבי מטבע מזויפת דצריך אומן דדנק' ואיסר א"כ אמאי לא יהי' נאמן שקיבל מטבע מזויפת כי לאו כ"ע בקיאי במטבע כדנק' ואיסר. ס"ק ח' משויל"מ וכו' ז"ל ועיין בכנה"ג כו' ודינו של כנה"ג הוא רק בע"א מעיד שאינו פרוע והלוה טוען שאינו יודע אי"ל נזכרתי והטעם לזה דכמו דהדין באיסורין בעד נגד עד דאם באו בזה אחר זה דאין השני נאמן דכבר האמינו לראשון כשנים כו' וה"נ כיון בשעה שהעיד העד שלא פרע טען הלוה שאין יודע והיה נאמן כשנים שוב אין יכול לומר שנזכר שפרע דכבר נעשה העד כשנים ע"ש. כל זה כתוב בקצות החושן ס"ק ח'

ס"ק ט' ה"ל משויל"מ. ז"ל כתב הש"ך כו' והשתא א"ש דיש לו מגו דאי בעי הי' מודה בהלואה רק שהי' טוען פרעתי והשטר מזויף שלא צויתי לכתבו ובשטר אפי' ב' עדים על הקיום והלו' טוען פרעתיך לא הי' המלוה נוטל בלא שבוע' כו' מש"ה לא הוי משויל"נ עכ"ל ע"ש

כתוב בקצה"ח ס"ק י"ג וז"ל. ולפ"ז בשטר כה"ג אם יש ע"א לקיים החתימ' ולוה מוד' בשטר שכתבו וטוען פרעתי שפיר נאמן במגו דמצי אמר אין זה כתב ידי ולויתי ופרעתי בע"פ דבזה גם בשני עדים צריך שבוע' על השטר ולא שייך בי' דין נסכא דר"א ע"ש

ס"ק י"ד ז"ל עש"ך כו' ומיהו דוקא בהרשא' עיין תומי' שתמה על זה הא כל הרשא' הוא רק שליח דקי"ל שליח שוי' וא"כ מה מהני מגו של השליח הא זה גרע ממנו להוציא והדין עמו ואף אם ירצה להקנות לו בק"ג ודאי דאינו יכול כיון שהוא מסופק היאך יכול להקנות מספק של חבירו לאחר וכשנותן לאחרים הוי פושע כמבואר בסי' נ"ח אמנ' באופן שכתב התומי' בראובן שיש לו ש"ח כו' ואינו יודע אם נפרע ולוי יודע שאינו פרוע ומוחזק במעות של שמעון שיכול ראובן למכור השט"ח ללוי כו' דהא ראובן לא עביד מידי במעותיו של לוי רק שהקנה לו השט"ח ובס' קצה"ח לא הבין כן לכן הקשה מה שהקש' ע"ש עכ"ל. והוא לא הבין יותר מ"ש שם בקצה"ח. דעל מ"ש בתומים בראובן שיש לו שט"ח על שמעון וא"י אם נפרע דיכול להקנותו ללוי היודע בזה לא הקשתי מאומ' ע"ש. רק על מ"ש שם בתומים להקשות על מהרש"ל דהא שליח שוי' בזה כתוב בקצה"ח ליישב דברי מוהרש"ל ומשום דבזה אינו שליחות אלא קנין ממש ע"ש

ומ"ש המחבר כיון שהוא מסופק היאך יכול להקנו' מספק לאחר וכשנותן לאחרים הוי פושע ליתי' דזה לא חשיב פושע דדוקא אם מסופק על המשכון ונותן המשכון לאחר בענין שיהי' לו לאחר מגו ה"ל פושע דהו' שומר על המשכון אבל כשנותן החוב לאחר והמשכון כבר הוא בידו של האחר ואותו האחר יודע לאו פשיע' היא. ואף אם הוא מסופק יכול ליתנו ולהקנות למי שיודע וכמו שיכול ליתן השטר חוב לאחר היודע אעפ"י שהוא מסופק וזה פשוט וברור: