משובב נתיבות לו

אסור כיון דס"ס נוטל יותר ממה שהלוהו מחזי כרבית וגם ל"ד להא דכתבו תוס' דשם דכיון דקני לי' להמשכון שלא להחזירו רשאי לברכו כשמחזירו משא"כ הכא דעיקר השכר שנותן לו הוא על הרשא' השימוש וכיון דמלוה לא קני לי' להשתמש בו אסור להשכירו ללוה להשתמש בו משום קושית הש"ס פ' א"נ גבי חכירי נרשאה דאימת קני' דלקני' נהלי' עכ"ל. והנה עה שמחלק מהא דכתבו תוס' קידושין דף ח' דהתם כיון דקני לי' למשכון שלא להחזירו רשאי לקבל שכר במה שמחזירו משא"כ הכא השכר הוא בעד הרשאת תשמישו והמלוה בעצמו לא קני לי' לתשמיש ז"א דשם בתוס' ג"כ הברכה הוא בשביל שמרשהו להשתמש בו דמה מועיל לו חזרתו בלבד וכן מבואר בתוס' להדיא וז"ל. וי"ל דדייק מדכתי' ושכב בשלמתו וברכך ואי לא הוי קונה לי' א"כ כשמברכו העני ה"ל רבית דברים ע"כ. ומבואר דעבור תשמישו בכסותו בלילה הוא מברכהו ואע"ג דהמלוה אסור לו להשתמש בו רשאי לקבל מהלוה כיון שקנהו שיוכל למנוע מהלוה מהשתמש בו ובעד מה שמרשהו מותר לו לקבל מהלוה. ומה שאמרו פ' א"נ אימת קני' דלקני' כתוב בש"מ שם ז"ל. האי אימת לאו דוקא דכיון דמשכן לו השדה קנאה בתורת משכון בכסף או בשטר אלא כיון שלא קנאה להיות שלו אלא בתורת משכנתא ושם הלוה נקרא על הקרקע החכירות שנותן למלוה בכל שנה נרא' כרבית. גם מה שפירש"י והוי רבית קצוצה לאו דוקא אלא נראה כהערמת רבית עכ"ל וע"ש וא"כ היינו דוקא בקרקע דשם הלוה נקרא עלי' גזרו בי' משום הערמת רבית אבל במשכון מטלטלין כל היכא דקני לי' למשכון לא גזרו בי' רבנן משום הערמת רבית דבמטלטלין לא נקרא שם הלוה עלי' כמו בקרקע. ותדע דהא גם האידנא שרי ללוה לברוכי למלוה כשמחזיר לו המשכון כדכתיב ושכב בשלמתו וברכך ועיין בריב"ש סי' ש"ה וז"ל ואין ספק שבדרך זה הוא מותר גמור ואפי' מי שאסר חכירי נרשאי אפי' במשכנתא דסורא התם הוא שאין גוף הבית מכור לו לגמרי רק הפירות לבד וחוזר וגובה אותם מן המוכר עצמו והוי הערמת רבית אבל כאן שגוף הבית מכור לו לגמרי יכול הוא להשכירו או להחכירו למי שירצה ואף למוכר עצמו עכ"ל. והיינו דגבי חכירי נרשאי אין גוף הקרקע קנוי דגבי קרקע לא אמרינן בע"ח קונה משכון וכמ"ש תוס' פרק השולח דף ו' ואינו אלא לפירי בנכייתא ומותר בזה לשכרו בפחות משום דספק אתי ושמא לא תעלה פירות כל כך והאחריות עליו נמצא כשמחכירו ללוה עצמו ה"ל הערמת רבית כיון שהאחריות עליו ועל המלוה אין שום אחריות. משא"כ במטלטלין דבע"ח קונה משכון ויש לו קנין בגוף המשכון יכול להשכירו ללוה וזה חילוק נכון

ס"ק י"ז כאלו הלוהו ז"ל ובס' קצה"ח כתב לפטור שואל ספר מטעם מצות לאו ליהנות נתנו והוי כשאלה לראות בה דפטור דממונא דאית לי' הנאה מיני' בעינן ע"ש. ואישתמיטתי' מ"ש הט"ז בי"ד סי' רכ"א ס"ק מ"ג דת"ת ליהנות נתנו ע"ש ועוד דהא יכול להשכירו לאחר בתוך ימי שאלה במקום דלא שייך גבי אין השואל רשאי להשאיל כגון שלומד בביתו דלא שייך שיבריחם או לא' מב"ב כמבואר שם ועוד הא יכול ללמוד בתוכו לאחר בשכר עכ"ל. ואדמותיב מדברי ט"ז לסייע לו מדברי תשובת מיימוני הובא בב"י סי' רכ"א בהא דאם אסר ספרו על חברו אסור לנאסר ללמוד ממנו והוא מטע' שאין חיוב לאדם להשאיל ספריו לחבירו כו' ומותר להשכירו ונמצא מהנהו השכר שהי' צריך ליתן ע"ש הרי מבואר דאי לאו משום הנאת שכר לא הוי הלימוד הנאה

(הגה ומ"ש הרהמ"ח ליישב דברי הר"ן דטעמא הוא דמחמת שטוח וניעור של המשכון ה"ל כמקבל שכר במה שנתן לו משכון ויש לו בו מצות שטוח וניעור וזה דוקא בשואל ספר דתחלתו מצוה משא"כ בשאר חפציו ע"ש. לא ידעתי מה חידש בזה שכל אלא דברי התימם שם ס"ק י"ח וע"ש שלא נתקרר' דעתו בזה והעל' דעיקר דעת הר"ן דמחמת שעת שאלה שעוש' מצוה בשאלת ספר הוי כמקבל שכרו פרוטה דר"י ע"ש וכן כתוב בקצה"ח ע"ש ומזה הכריחו דס"ל לר"ן כאותה שטה דפרוט' דר"י היינו בשע' שמשא ל ולא כאותו שטה דס"ל פרוטה דר"י משום שטוח וניעור ע"ש ובאמת נוראות נפלאתי על התומי' וגם על הרהמ"ח איך עלה על דעתם לומר דמשום מצוה שטוח וניעור של המשכון לא יהי' שואל. הא בשביל הפרוטה שנהנה בשטוח וניעור הוא נעשה ש"ש על המשכון ואיזה שכר נשאר לו עוד שלא תהי' כל הנאה של שואל הגע עצמך אם השאיל ראובן לשמעון חפץ היום ולמחר נתן שמעון חפץ לראובן לשמור בשכר הכי נאמר דלא הוי שמעון שואל כיון שנותן שכר לראובן א"כ ק' אמאי לא תני בגמ' השאילני ושמור לי בשכר דלא הוי שואל דהוי רבותא טפי מהשאילני ואשמור לך. וכמו שדקדק הר"ן בתשוב' ע"ש א"ו פשוט וברור דראובן אינו מקבל שכר בעד החפץ שהשאיל אלא בעד השכר הוא שומר פקדון וא"כ ה"נ אותו הפרוטה שנהנה בשביל המשכון הרי כבר נעשה עבור זה ש"ש על המשכון ואיזו הנאה נתוספה לו לראובן ע"י אותה השאל'. ועיין בתשובת הר"ן שם סי' כ' שכתב וז"ל שאע"פ שאפשר שראובן נעשה ש"ש כו' ואולי יעלה על לב לומר כו' שאף הוא הנאה יש לו כו' הא ליתי' כו' מ"מ באותו ספר שהשאיל לשמעון כל הכאה של שמעון כיון דראובן א"ל לאותו משכון אלא להבטחת ספרו ע"כ והמובן עזה שאם הי' מגיע איזו הנאה לראובן ע"י אותה השאלה לא הוי שטעון שואל. אבל אם מגיע לראובן הנאה