משובב נתיבות לה

והנה לדברי הש"ך דלא מהני נאמנות כי אם בטוען סטראי אבל בטוען להד"ם הוי אפוכי מטרתא א"כ גבי אי פקח הוא מייתי לה לידי ש"ד נמי לא מצי לחיובי ש"ד אלא בטוען להד"ם אבל בטוען סטראי ליכא ש"ד דמאי דאסהיד העד שקבלו על חוב זה אינו נאמן לפי מ"ש הש"ך אינו נאמן על חוב זה כו' ע"ש בקצה"ח ותראה שדברינו נכונים בעזה"י

ס"ק י"ט אא"כ פירש שפוטרו ממנו ומיורשין ז"ל ובקצה"ח כתב דבנשואין לא משכחת כלל שעת הלואה ולא דק דבשעת נשואין כשעת הלואה דמי כיון שלא נשאת לו רק אדעתא דהכי וכמ"ש בתומי' ומה שהביא מדברי הריטב"א שכתב דהוי דברי' הנקני' באמירה לרבותא כתב כן דאפי' שהן דברי' הנקני' באמירה מ"מ לא אלים למעיקר שבועה שתיקנו חז"ל נגד היתומי' עכ"ל. המחבר הוציא דברי הריטב"א מפשוטן דודאי הא דרב גידל הן הן הדברי' הנקני' באמירה אינו כמו שעת הלואה דאם הי' כשעת הלואה כדעת הרהמ"ח כיון דאדעתא דהכי נשאת לו למה לי' לש"ס להביא הא דרב גידל כלל דבשעת הלואה ודאי יכול להתחייב אע"כ דרב גידל הוא שחידש דין זה לומר הן הן דברי' הנקני' באמירה ובהאי הנאה דמתחתני אהדדי וכדאי' ר"פ הנושא דף ק"ב ע"ש ועיין ש"מ ר"פ הנושא וז"ל הרא"ה כ' כו' אבל הפירוש הנכון כמו שפירש"י נתנו לכתוב ר"ל יש להן דין כתיבה ואילו ככתבו גובה ממשעבדי או לא נתנו לכתוב שאין להם דין כתיבה ואעפ"י שנכתבו אין גובה ממשעבדי אלא מב"ח דכיון דקניי' מדרבנן לא חזי רבנן בהא דלטריף ממשעבדי עכ"ל הרי מבואר דהן הן הדברי' הנקני' באמירה אינו אלא קנין דרבנן והוא קנין שאינו תורה ואם הי' כמו שעת הלואה הי' גובה ממשעבדי א"כ ה"ה לענין נאמנות לא מהני כקנין גמור וז"ב

סי' ע"ב ס"ק ו' שלא בשעת הלואה ז"ל ובמשנה למלך פ"ו משכירות כתב דוקא במשכנו ע"פ ב"ד הוי משכון שלא בשעת הלואה כו' ובזה נסתלק מה שהקשה בס' קצה"ח ע"ש ואין הכונ' כדבריו במ"ל דא"כ למה כתב דוקא ע"פ ב"ד כיון דהיכא דיכול למשכנו ע"פ ב"ד יכול נמי בעצמו למשכנו ולא הי' לו לחלק אלא בין היכא דיכול למשכנו ע"פ ב"ד ועוד שם ז"ל גם מה שהקשה שם דאמאי הוי ש"ש בההיא הנאה שיכול לקדש בו את האשה כיון דקני' לי' ובשלו הוא מקדש הוי כלוק' לשלשים יום לק"מ כו' ע"ש ודבריו משוללי הבנה דהרי קנה המשכון לקדש בו האשה עוד שם ז"ל גם מ"ש להוכיח מדברי הרה"מ דתופס שלא ברשות לאו משום גזלן הוא לא ראה סוף דברי הרה"מ שהוכיח מהא דמכות דעובר בזה משום ה ע לאו דגזילה עכ"ל והמעיין בדברי הרה"מ שם יראה שדברינו נכוני' וז"ל ואם לא קיים עשה שבה כו' לוקה ומחשב דמי המשכון ותובע השאר בדין והר"א ז"ל מדמה לאו זה ללאו דלא תגזול כו' ואפי' אין הגזילה בעין כיון שהוא חייב באונסין הרי זה לאו שניתק לתשלומין ואין לוקין עליו כו' ודעת רבינו הוא שאין זה לאו שניתן לתשלומין שהרי לא אסרה תורה זה מחמת הפקעת ממון חבירו שהרי נטלו בחובו ואין זה לא גנב ולא גזלן אלא גזירת הכתוב היתה שלא לעשות כל אדם דין לעצמו ואין זה לאו שניתן לתשלומין כו' וא"ת היאך לוקה ומשלם כו' כל זה הי' נראה לדעת רבינו אבל הסוגי' שבאלו הן הלוקין לפי גרסת ספרינו מורה בביאור כדברי הר"א ז"ל ומשוה לאו זה ללאו דגזילה וכ"כ שם רמ"ה ז"ל ואפשר שהי' לרבינו גרסא אחרת שם עכ"ל הרי לדעת הרמב"ם מבואר דאין לאו זה משום לאו דגזילה אלא שכתב הרה"מ דלגרסת ספי מוכח כדברי הר"א ז"ל וע"ז כתב הה"מ דאפשר שהי' לרבינו גרסא אחרת ומוכח דלדעת הרמב"ם אין לאו זה משום לאו דגזילה ואין לא גנב ולא גזלן וא"כ מאן ספין ומאן רקיע להוציא ממון נגד הרמב"ם ז"ל ודברינו נכוני' בקצה"ח שם ס"ק ב' ע"ש

ס"ק י"ג אבד מעותיו ז"ל ומ"ש בקצה"ח דמטעמא דשמואל אינו חייב בגינבה באונס איכו כראה כיון דקתני הרי זה ש"ש משמע דכל דין שומר שכר עליו. עכ"ל ואין זה הכרע דהא לדעת מהרש"ך סימן קס"ט אפי' למ"ד שומר שכר מדרב יוסף לא אמרי' בי' מאי דאמרי' בשאר ש"ש להכי יהבי לך אגר כי היכי דלנטרי נטירותא יתירא והובא בקצה"ח ס"ק ה' ואע"ג דקתני הרי זה שומר שכר אמרי' לאו לכל מילי וא"כ למאן דפוסק כשמואל דאינו אלא משום דהוי כאלו פירש אם יאבד המשכון ואבד מעותיו ודאי דלאו לכל מילי הוא שומר שכר וכמ"ש שם בקצה"ח

ס"ק ט"ו וחזר והפקידו ז"ל בס' קצה"ח נסתפק אם מותר להמלוה לקבל שכר מהלוה בעד מה שמשאיל המשכון להלוה ופשט מהא דכתבו התו' דף ח' דאפי' מה שמברך הלוה להמלוה הוי רבית דברים כיון דאינו קונה המשכון וא"כ כשנתן לו ממון הוי רבית גמור ולמד מדברי התוס' דמשכנו שלא בשעת הלואתו שקונה המשכון מותר ליטול שכר החזרת המשכון ולענ"ד לא נראה כן אלא במשכנו שלא בשעת הלואה ג"כ אסור ולא הי' צריך להביא ראי' ממרחק דש"ס מפורש הוא פ' איזהו נשך ובי"ד סי' קס"ד דאפי' במשכנתא בנכייתא אם חוזר ומשכירו ללוה דאסור כו' ומכ"ש כשממושכן אצלו בחנם שאסור להשכירו ללוה לקבל שכר והוי רבית גמור ולהכי אפי' במשכון שלא בשעת הלואה