משובב נתיבות לב

מדברי הר"ן כו' ע"ש. והמעיין בדברינו ס"ק א' יראה כי תואנה הוא מבקש. וז"ל ועוד קשה דהא הנייר של לוה הוא לדעת כמה פוסקים וכמבואר בסעי' כ"ג ע"כ ושם ס"ק כ"ז מבואר אצלנו שזה הוא דעת חכמי פרבונצי' וכדאית' ברא"ש פ' הכותב ובר"ן פ' האיש מקדש

ס"ק ב' בכתיבה ומסירה. ז"ל ומ"ש בקצה"ח על תוס' ב"ב ע"ו ד"ה אי כרבי ע"ש כראה דודאי מהך דפסחים אין ראי' רק שהוכח' התו' הוא דלא מצינו בשום מקום במקדיש בשט"ח כומ"ס רק במכיר' עכ"ל והרואה יראה כמה דחק עצמו לפרש דברי תוס' מדלא מצינו בשום מקום מקדיש שט"ח. וכי תנא כי רוכלא ליחשב וליזל ואדרבה בפוסקים מפורש דין מקדיש שט"ח לכן מוטב שהניח כעת בצ"ע. וגם תמו על האחרונים שלא הביאו דעת תו' דבהקדש לא מהני כלל כומ"ס ואפשר כיון דעכשיו לא שייך גבן הקדש בה"ב רק הקדש לעניים וכבר מבואר אצלינו שם ס"ק ב' דבהקדש לעניים גם לדעת תו' מהני כיון דהדיוטות אינון לא גרע עניים מעשירים

ס"ק ד' דאינו חייב לקבל מי שפרע כו' ובספר קצה"ח הוכיח מהגהת אשר"י וז"ל דאי קאי במי שפרע במסירה בלא כתיבה הא ליכא משום ריבית כמ"ש תוס' ב"ע דף ס"ב. ואין בדברים ממש דשאני התם דאיכא קנין דאורייתא במעו' חשוב כנתיקר ברשותו משא"כ הכא דליכא קנין רק דקאי במש"פ משום דברים ומעות עכ"ל ולא דק דמשנה ערוכה הוא דף ע"ב פוסקין על השער שבשוק אע"פ שאין לזה יש לזה והתוס' דף ס"ב כתבו על האי דינא דמתני' ד"ה אע"פ שאין לזה ז"ל דאע"ג דלא משך החטין אין זה ריבית כיון שאם הי' בא המוכר לחזור הוי קאי במי שפר' חשיבי כנתיקרו ברשות לוקח עכ"ל וא"כ ריש לקיש והרבה אמוראי דס"ל כותי' ועיין בתו' פרק הזהב דף מ"ח ד"ה נתנה לסיטון א"כ יהיו חולקים על המשנה המפורש' אלא ע"כ דלריש לקיש ודעמי אית להו דבדברי' ומעו' איכא מש"פ אע"ג דמעות אינן קונות ולכך אין בו משום ריבית לדידי' ולר"י דקי"ל כותי' ליכא מש"פ רק היכא דד"ת מעות קונות וכמבואר אצלינו ס"ק י' ובסימן רי"ט ס"ק ט' ומש"ה במסר ולא כתב ליכא מי שפרע ע"ש

ס"ק ה' לחזור בו אע"פ שקיבל המעות ז"ל וגם מ"ש בס' קצה"ח לחלק דבדבר שהקנין נתפס בו ומחוסר הקנין השייך בו כגון מטלטלין שמחוסר משיכה ובשטרות שמחוסר כומ"ס אין המוכר רשאי להשתמש במעות עד שנעשה הקנין השייך לו כו' אבל בדבר שאין קנין נתפס בו כלל כגון מוכר דבר שאינו שלו דהוי מקח טעו' המעו' הלוא' כמבואר בסי' רל"ב עכ"ל הוא ג"כ תמי' דהא הבעה"ת כתב זה ג"כ במכר באסמכתא אף שיש בו קנין המועיל כגון מעכשיו וב"ד חשוב ואפ"ה כ' דהמעות הלואה עכ"ל. והמעיין יראה בדברינו שם ס"ק ד' ז"ל אבל היכא דהדבר איתי' במכירה ואינו מקח טעות אלא שמחוסר הקנין השייך בו הדבר תלוי ועומד עד שיוגמר הקנין השייך בו ע"כ. וגם אסמכתא בשעת מעשה לא הקנהו בב"ד חשוב וזה המכר שנעשה באסמכתא ובלא בד"ח שוב לא יועיל לעולם. אח"כ יקנהו בקנין אחר בבד"ח. אבל בשטרות אותו המקח הנעשה ביניהם יוגמר אח"כ כשיהי' כומ"ס או משיכה במטלטלין וכמ"ש שם דכשם שהלוקח לא זכה במקחו ואין המוכר מקנהו עד שנעשה הקנין השייך לו כמו כן אין הלוקח מזכהו במעותיו עד שיקנהו בקנינו ואז הלוקח יזכה במקחו והמוכר במעות אבל באסמכתא שוב לא יעשה אח"כ קנין בבד"ח אם בשעת מעשה לא הקנהו בבד"ח ומש"ה תיכף זיכה אותו הלוקח במעות. והרהמ"ח כתב לכן נראה לחלק דדוקא במטלטלין שבודאי נתן מעות אדעתא למשוך כו' והן הן הדברים הנאמרים בקצה"ח סק"ד והמעיין יראה שלא הוסיף על דברינו כלום. רק שלא ירד לחלק אליבא דר"י היכא שד"ת קונה במעות הוי שואל. ע"ש מ"ש בשם תוס'

סק"י שיבא לידו ז"ל בס' קצה"ח הקשה דהא בסי' רל"ה דקטן יכול למכור שט"ח הא כיון דבעי שטר ואין שטר לקטן ע"ש ולק"מ דדוקא לענין שקנו העדים בקנין סודר קאמר התם דלא מהני כיון שהקנין הוא לכתיבת שטר בעדים וליכא בקטן אבל הכא יכול לכתוב בעצמו בכת"י קני לך איהו כו' ומהני אף בקטן עכ"ל. וא"כ לדבריו הא דקטן יכול למכור שט"ח היינו דוקא בכ"י. ולא הי' לפניו תשובת הרא"ש שכתב להדי' דקטן יכול למכור שטר בעדים וע"ש שכתב ז"ל בכלל פ"ה סי' י' ומה שהבאת הא דאין העדים חותמים על השטר אלא א"כ נעשה בגדול כו' היינו דוקא במכירת קרקע כו' אבל בנדון זה כיון דשטרא הוי מטלטלי יפה חתמו העדים אפי' אם הי' קטן עכ"ל הרי מבואר להדיא דמיירי ע"י עדים ועמ"ש בסי' רל"ה סק"ג

ס"ק כ"א ואין הלוקח יכול לגבות ז"ל עש"ך שהקשה אמאי לא הוי מחויב שבוע' ואין יכול לישבע משלם כו' ומ"ש בס' קצה"ח דשטרות אמעיט משבועה לא ידענא מה הוא שח. דהכא עיקר תביעתו על הממון שבשטר ולא על השטר עכ"ל. והמעיין בדברינו סי' צ"ה סק"ז ירא' מה שהעליתי שם דהיכא דעיקר התביע' בא על קרקע או שטר אע"ג דמן הקרקע יצאו פירות ומן השטר יצאו דמי' כיון דתביעה של הפירות והדמים מחמת