משובב נתיבות ל

אח"כ והרא"ש כתב דהעדים זוכין. ואלו הי' הרהמ"ח יודע מזה לא הי' כותב על דברינו ולא דיבר נכונ'

ס"ק ז' כולד לאחר מיכן. בתומי' הקש' מהא דכ' תוס' גיטין דף י"ג דלרב נחמן עדיף טפי מקנ' לדבר שלא בא לעולם ממקנה דבר שלא בא לעולם וכיון דקי"ל דאף דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מכל מקום משעבד דשלבל"ע א"כ מכ"ש דיכול להשתעבד לדבר שלא בא לעולם ואין זה קושי' כו' דכתב נ"י דהוא מטעם נעילת דלת ובזה לא שייך נע"ד ואי משום דיכול לחייב עצמו בדשלבל"ע התם טעמא אחרינא משום דמשעבד גופי' וגופו אי' בעולם עכ"ל כל זה כתב בקצה"ח ס"ק ב' בשם מהרי"ט ובסי' קי"ב סק"א בביאור רחב ע"ש

סי' ס"ב ס"ק י"ב והניח יתומי' עיין ש"ך סקט"ו וה"ה אם נתן מתנה בחייו ומת כו' הנה מדכתב ומת משמע דכשהוא חי אנו טוענין למקבל מתנ' שמא יש לו ראי' ואינו רוצה להביא ואינו נאמן לחוב לאחרים. ובס' קצה"ח כתב הטעם כיון דהוא שט"ח ויכול למחול ולהפסיד חובו. מש"ה נאמן להפסידו כמו בסי' ס"ו סעי' ט"ו באינו רוצה לישבע. וה"נ כיון שאינו מביא ראי' הרי הוא מודה שאינו שלו כו' ודברים אלו לא נתנו להאמר דבשלמא בסי' ס"ו. שם כשאינו רוצה לישבע שלא נפרע הוי כמודה ללוה שפרע והודאתו או שהי' גופה מחילה או דנאמן במגו דאי בעי מחיל וכאן לא שייך שני הטעמי' דמה שאינו מביא ראי' אינו כמודה ללוה רק כמוד' להאחין שהוא שלהן ואין הודא' זו כמוחל ללוה וגם מגו לא הוי דאין אומרי' מגו מאדם לאדם כמ"ש בתומי' בכמה דוכתי בשם כל הפוסקים כו' דשמא אינו רוצה למחול שירויח הלוה ורוצה להרויח לאחין. ועוד כשימחול יצטרך לשלם וכשיוחזר לאחין לא יצטרך להחזיר רק דמי' שקבל ע"ש

ואין בכל דבריו כדי השג. דהכי קאמרינן התם בקצה"ח סק"ד ז"ל דכיון דשעבוד הגוף נשאר אצלו ויכול למחול הרי נאמן להפסידו כו' וה"נ כיון דיש לו כח למחול יכול להפסיד זכות מקבל מתנה ואם אינו מביא ראי' הרי הוא כמודה שאינו שלו כמו שוכר שאינו רוצה לישבע ע"ש. ולאו מטעם מגו אתינן עלה אלא כיון דשעבוד הגוף נשאר אצלו והוא עכשיו כמוד' שהוא של אחין ועל שעבוד הגוף שהוא שלו הודאתו הודאה וכיון שמוד' שאין שעבוד הגוף שלו ממילא גם שעבוד נכסי' אין להמקבל מתנה כיון דלא הי' שלו רק של האחין. וגם אי אתינן עלה מטעם מגו דאי בעי מחיל נמי ניחא דמ"ש דאין אומרין מגו מאדם לאדם כמ"ש התומי' בכמה דוכתי בשם כל הפוסקים. הנה המעיין בתומי' בפנים בכללי מגו אות קל"ח. ז"ל מגו מאדם לאדם לכ"ע לא אמרי'. מהרי"ט חלק ח"מ סי' ל"ג וכתב עלה ז"ל אמת שכ"כ מהרי"ט אבל מהרי"ט גופי' כתב שכמה סוגיות הש"ס מהא דהן הן שלוחיו הן הן עדיו דנאמנים לומר נתנו למלוה במגו דלהד"ם והרי זה מגו מאדם לאדם וכן עובדא דגינאי בגיטין וכן עובדא דאבימי דכל המגו היא מאד' לאד' וכבר הארכתי בשורש זה במקו' אחר אבל עכ"פ דין זה אין לו שרש ורוב סוגיות הש"ס למולו עכ"ל חתומי' והעתקנו כל דברי תומי' עד תומם למען הוציא מדעת הרמה"ח שכתב כן בשם התומי' שכתבו בשם כל הפוסקים והוא לא נכונה דבר

(הג"ה ומ"ש דכשימחול יצטרך לשלם וכשיוחזר לאחין לא יחזיר רק דמיה שקיבל. ליתי' שכבר מבואר בשרש סי' ס"ו ס"ק ל"ב בשם הרה"מ דכשאינו רוצה לשבע צריך לשלם כל דמי השטר וכ"כ עוד בס"ק כ"ד וק"ט ע"ש וא"כ ה"ה הכא כיון שמפסידו עתה כנ"ל וא"כ ליכא נפקותא ושפיר הוי מגו)

סי' סד סק"א דאלו לגבותם. ז"ל עיין ש"ך סק"ג דמשמע מדבריו דבמדינות שלנו שנכתב לכל מי שמוציאו כיון שיכול לטעון לקוח בלא כתיבה נאמן ג"כ לומר מחיים תפסתי במגו דלקוח ומהני אפי' לגבות ובס' קצה"ח תמה דהא נהי דלא בעי כתיבה מ"מ בעי מסיר' מיד ליד והכא שהי' רק תפיס' לא היה מסירה מיד ליד. ואני תמה על תמיהתו דהא נגד הלוה א"צ שום קנין כו' דהא נתחייב לכל מי שמוציאו אפי' לא בא מחמתו רק דבעי מסירה לקנות מהמלוה וכיון שהמלוה חייב לא בעי שום קנין נגד המלוה כו' וכל זכות שהי' להמלו' בשט"ח יכול לתפוס ממנו ע"י תפיס' כו' ע"ש בסי' ק"ד סק"ד כתב המחבר הזה בעצמו ז"ל תפס שטרות עיין קצה"ח שכתב דאפי' בממרי' שלנו דמהני מסיר' בלא כתיב' מ"מ תפיס' לא הוי אפי' כמסירה ונכון עכ"ל הרי שהודה לדברינו והרוא' יראה דדא ודא אחת היא

סק"ב וסק"ג שם משיג על דברינו בקצה"ח ואין דבריו מוכרחין ע"ש (הגה ובפרט מ"ש בסק"ג ליישב קו' קצה"ח דמאי כפי' הוא זו הא כשישלם הלוה יצטרך להחזיר הנייר ע"ש שכתב ז"ל ועוד דאפי' במסר ולא כתב כ' הר"ן פ' הכותב דאם מכר לו גוף הנייר לצור א"צ להחזיר כו'. ואם מכרו לגבותם כו' משא"כ הכא שנא נתן לו למשכון רק החזקת גוף הנייר ודאי דאין צריך להחזיר הנייר כמו מכרו גוף הנייר לצור ע"ש. ולא דק דא"כ הדרא קושי' לדוכת' ליהמן להרי"ף במגו דלקוח הוא לצור ע"פ צלוחית כיון דאיירי בלא עדים וראה ועכ"ל להרי"ף בכל ענין צריך