משובב נתיבות כו

שבח היתר על ההוצאה דינו כשבחא דממילא כמבואר בס' המלחמות הבאתיו בקצה"ח סי' קט"ו סק"ט ובמישרים כט"ו ח"א ע"ש. מעתה אין לכו להרבות במחלוקת ולעשות להרמב"ם דעה חדשה ולא יסופק א"כ שגם דעתו דשבח יתר על הוצאה דינו כשבחא דממילא כדעת הרי"ף. ואם אמנם מדברי הרמב"ם שם ה"ל א' שכתב הורו חכמים גדולי' כו' לא משמע הכי. כבר כתב הב"י סי' קט"ו דבנוסחאות שלנו אינו כותב זה ושראוי שיהי' דברי הרמב"ם מסכימים לדעת הרי"ף וכ"כ בעהת"ר שדעת הרמב"ם כהרי"ף

עוד כתב ז"ל גם מה שהבין מדברי מהרי"ט שהוא משום פסידא דהוצא' דציוה להם קשה דאי כוונת מהרי"ט כן יקשה על דבריו מה שפסק בערב שנתערב לכל מי שילוה דלא מהני דהוי דשא"ל קצבה כו' ולענ"ד נרא' דכוונת מהרי"ט למה שסיים שם ז"ל ואפי' קיבל עליו דמתיליד דחייב דבהאי הוצאה דנקיט זוזי גמר ומשעבד נפשי' והיינו כסברת המ"ל עכ"ל והמעיין במהרי"ט שם יראה שהם ב' טעמים וז"ל ומה שטענו עוד כו' אין ענינו בזה כלום דלא נאמר זה אלא בבא להתחייב בדבר שאיני חייב אבל מוכר שכותב לקונה לפרוע כל מה שיוצא בבנין שליחותי' קא עביד כו' ואפי' במלתא דהוי פסידא לגמרי ומתחייב בכך לא הוי אסמכתא כגון היכא דקיבל כל אונסא דמתיליד דחייב דבההיא הנא' דנקט זוזי גמר ומשתעבד נפשי' עכ"ל הרי דמעיקרא לא אסר מטעם דנקט זוזי רק משום דשליחותי' קא עביד ומה שהקשה מערב בדשא"ל קצבה כבר כתב הסמ"ע דאפי' להראב"ד דס"ל דיכול להתחייב בדשא"ל קצבה בערב לא מהני דאיכא ריעותא אחריתי דערב גופי' אסמכתא הוא

עוד שם וז"ל ומה שהק' בקצה"ח מהא שפסק הרמב"ם במקבל מתנ' כו' ואפשר דבאחריות הבא מחמת נגזל אינו גובה השבח ועוד נראה דמתנה שכתוב בה אחריות אמרי' דודאי מכר הוי עכ"ל. עיין בהרב המגיד פכ"א מה' מלוה וז"ל ואם קיבל הנותן אחריות זה פשוט מפני שהטעם שאינו גובה מן המתנה הוא מפני שאין בו אחריות כונו שנזכר בגמרא בפירוש ולפיכך כל שיש בו אחריות הרי הוא כמקח לדבר זה עכ"ל הרי שאין אנו אומרין שהוא מכר רק דינו כמקח לענין זה. ומיהו לדבר זה היא כמקח גם לענין נגזל. ובזה נסתרו דבני הרמה"ח

עוד שם ז"ל גם מה שמפרש בקצה"ח תירוצו של בעה"ת הקושיא מהא דפ' י"כ הוא תי' התומי' שהביאו בעצמו מהא דערב וה"נ קשה אם נפרש כן דהא בערב לא חל החיוב עד שילוה ואז יתוודע הדבר על קצבתו עכ"ל. ולא דק דל"מ להסמ"ע לא קשיא כלל מערב כמו"ש למעלה אלא אפי' לדעת ש"ך דערב הוי ג"כ מטעם דשא"ל קצבה כבר ביארנו בטוב טעם שם החילוק דלדידן דאמרי' מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל להכי כיון דהשתא הוי דאש"ל קצבה אע"ג דבתר הכי יהיה לו קצבה אפ"ה לא חייל משא"כ לר' מאיר דלא ס"ל מי איכא מידי כו' מצי חייל לאחר זמן דאז יבואו לידי קצבה. וזה פשוט לכל מבין בלתי אל המתעקש

ס"ק י' המחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם ז"ל כתב על כנה"ג דמאן דס"ל לקמן סי' קי"ב דבשעבוד יכול לחזור בו קודם שבא לעולם ה"נ בחיוב כו' אמנם אם מת הנותן קודם שבא לעולם לכ"ע היורשין פטורי' ע"ש וכן הסכים עמו בתומי' ע"ש. ובקצה"ח הקשה מתוס' כתובות ר"פ אעפ"י שכתבו דכשהחתן מחייב עצמו ק' ליטרין ואין לו דנקרא דשלבל"ע ואפ"ה חייבין היורשין כיון שהגוף בעולם והחיוב חל על גופו מיד ואינו יכול לחזור בו והיא קושית התומי' אבל באמת לא קרב זא"ז דשם כיון דחייב עצמו בדמי' או אפי' בפירות המצויין דכל דבר המצוי בשוק כדבר שבידו דמי ואינן ידועי' כגון ליטרות כסף החיוב חל תיכף על גופו לשלם רק דהוי כלא הגיע זמן הפרעון עד זמן שקבע דהא אי אפשר לו לסלק חיובו מעל גופו כלל ואם נתחייב עצמו בדבר ידוע דאינו שלו ואמר אם לא אתן לך דבר פ' הנני מחייב לך בדמי' כך וכך הוי רק כתולה תנאי בדשלבל"ע כמ"ש בתומי' וזה פשיט אבל אם אמר לו שדה לכשאקחנה הריני מחויב ליתן לך וכל זמן שלא קנהו ליכא שום חיוב עב גופו דהא בידו שלא יקנהו וכן אם אמר פירות שיוציא הדקל אני מחויב ליתן לך כיון דליכא שום חיוב על גופו עד שיוציא הדקל רק שמתחייב ליתן כשיוציא הדקל ודאי לא עדיף חיוב כרבנן מקנין לר"מ וכשמת פטור לכ"ע כו' ובקצה"ח רצה לחלוק מסבר' על הגאוני' כו' ע"ש. המעיין בדבריו שם יראה שלא עלתה בידו אלא רגזנותו דברינו שם דהמחייב עצמו בדשלבל"ע כגון כך וכך ליטרון כסף או כך וכך אבנים טובות מתחייב גם אם אינו מצוי בשוק דלא בעינן בחיוב שיחייב עצמו דוקא בדבר המצוי בשוק או לא. ולמכור דשלב"ל אינו יכול אפי' מצוי בשוק. ואם אמנם בספר קצה"ח סי' ר"ט ס"ק ו' כתבנו שם בשם כ"מ בדבר המצוי בשוק יכול למכור ולא הוי דשלבל"ע. אין המנהג כן למעשה. אלא אפי' מצוי בשוק אינו יכול למכור דשלבל"ע כמבואר בתה"ד סי' ש"ך. ובחיוב יכול לחייב עצמו בדינרין ובאבנים טובות אפי' אינן מצויין בשוק וא"כ ה"ה דיוכל לחייב עצמו בפירות דקל הן של דקלו הן של אחרים ואם לא יבואו לידו יתן דמיהן וכמ"ש כמי חתן שמחייב עצמו בק'