משובב נתיבות כד

עדיות על שני מעשים עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומה שהביא ראי' מהרי"ף פ"ק דמכות דאפי' ב' עדיות לב' אנשים אמרי' עדות שבטלה מקצת' כו' בזה שגג דשם מיירי בעדות אחת והוא מהירושלמי והוא בעצמו הדין המבואר בטוש"ע לעיל סי' כ"א סעי' ו' שכתב כל נכסיו לב' בני אדם ע"ש. אדרבה משם ראי' לסתור דבריו שהרי מבואר שם שאם סיים שדה פ' לפ' ושדה פ' לפ' הוי ב' עדיות אפי' בשטר א' ולא אמרי' עש"מ בטלה כולה. וכ"ש הכא שהם שני מעשים מחולקים בזמנים מחולקי' ודאי דלא שייך בי' עדות שבט"מ רק עיקר שקלא וטריא דש"ס הוא לפסול גוף העדים וזה ברר ופשוט)

עוד שם ז"ל גם לא תועיל כלום לקושית מהרי"ט דהא מ"מ בשעת הגד' פסולין הן ומה שהקשה על מהרי"ט כו' וכתב הוא כאן דאם העידו שראו הקידושין אחורי הגדר לא הוי קידושין ע"ש שהאריך וא"י מה היא שח דדוקא אחורי הגדר שאין המקדש רואה אותן כו' אבל ודאי לא בעינן כן שיהיו מזומני' כו' וזה ידוע לבר בי רב דחד יומא א"כ ודאי שיכולין לומ' שהמקדש ראה אותן וזרק פתאום קידושין כו' וזה פשוט בעיני עכ"ל

הנה הודאת בע"ד כמאה עדים הודה הרהמ"ח שלא הבין שיחתי ולא עיין כלל בדברינו כי הם דקי העיון ועיין שם כי מ"ש דכל שלא ראו את העדים הוי מילי דהשטאה רק לדמיון כתבתי דאם נאמר דבשעת קידושין היו פסולים כדעת מהרי"ט א"א לומר פלגינן דיבורא כיון שמעידי' שהוזמנו להעיד ה"ל כאומרים שנתקדש' בלא עדים כשרים ואינו אלא השטאה ולא קידושין ונצטרך א"כ להוסיף על עדותו מה שלא אמרו כלל כו' ע"ש היטב ומש"ה אם נאמר שהיו אז עדיין כשרים שעת הגד' לא אכפת לן דעכשיו פלגי' דיבורא לומר שלא הוזמנו להעיד ואינן נאמנין לומר שהוזמנו וכמ"ש שם ואם אין המשיג יודע דרך המושג לא ישיג

סי' נ"ה סק"א (הגה והוא שלא יהי' אונס ז"ל בס' קצה"ח הביא כאן מחלוקת שהביא הרב בהגהה בי"ד סי' רל"ב סעיף י"ב באם לא הי' אנוס רק ביום אחרון אי נחשב אנוס ודעת האגודה דלא מקרי אנוס ומוכיח זה מהא דגיטין שהי' נטמן ביום אחרון של י"ב חדש מדאצטרך הלל לתקוני דהא נאנס ביום אחרון. והק' בס' הנ"ל דבית בבתי ערי חומה אפי' ארעו אונס שלא הי' יכול לפדותו כל השנה ג"כ אינו חזר והטעם דתיכף נקנה להלוקח אלא שציותה התורה על תנאי שיהי' רשות ביד הלוקח לפדותו הוי כמו אונסא רחמנא חייבי' כו' ואין דבריו נכונים דבית בבתי ערי חומה מוכח בערכין דהוי כמו הלואה דאמר התם רבית גמורה והתורה התירה וכן אפילו למ"ד רבית ואינו רבית כו' משמע דלא הוי רק דרך הלואה עכ"ל. אין בזה טענה כלל דהא מבואר להדיא בחידושי רשב"א גיטין וז"ל תמי' לי אשמעתן כו' ודכוותה בית בבתי ערי חומה דממכר קרי' רחמנא ולא משכונה אלא דזכי לי' רחמנא למוכר שיוכל לגאול ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה קם הבית לחלוטין ביד הקונה וא"צ למוכרו לו פעם שני' אלמא מוכר גמור הוא ומה שזיכה לו רחמנא לגאול תוך שנה אינו אלא כמי שהתנה לחבירו שדה זו שלקחתי ממך אם יהי' לך מעות מכאן ועד י"ב חודש תחזירם לי כו' והא דהלל הוצרך לתקן מפני שאינו כפריעת חוב דעלמא שהרי הבית הי' מכיר עכ"ל הרשב"א מבואר להדיא דכל זמן שלא פדאו המוכר הוא מכור ללוקח וע"י הפדיון רוצה לחייב את הלוקח והוי אונס רחמנא חייבי' ואעפ"כ אם פדאו בתוך י"ב חודש נתבטל המקח למפרע מחמת התנאי והוי ריבית וכ"כ במ"א סי' ק"ח ס"ק י"א ע"ש ובזה צדקו דברי רבינו בס' קצה"ח)

סי' נ"ו סק"ד ז"ל והנה בס' קצה"ח כתב דקודם שהגיד השליש עדותו יכול לחזור בו ומביא ראי' מהגהמ"ר פ"ק דמציעא שכתב והמלוה אינו יכול לחזור בו עתה מאחר שכבר נעשה המעש' שכבר פרע והוא בעצמו מודה שהאמינו לכך. וכן מביא ראיה מתש', הרשב"א שכתב שכל שלא אמרו זכה בשביל שנינו יכול לחזור בהן כו' ע"ש ודברי תימה הן דודאי השליש נאמן אף שהמלוה חוזר בו דשליש קנין גמור אית לי' שיהי' כך אם יאמר כך ול"ד לנאמן עלי אבא וראי' לזה מבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין משמע דאפי' הבעל אומר קודם השליש נאמן כו' ומה שהביא ראי' מרשב"א אינו ראי' כלל דהרשב"א מיירי בא' שנתן מתנ' לחבירו כו' אבל בדברים דלא בעינן זכה או שאמר השליש שאמר זכה נאמן השליש כו' ומה שהביא ראי' מהגהומ"ר כונת הגהמ"ר הוא שהשליש נאמן כשאומר שכבר פרע ונעשה המעשה אבל כשאומר שעדיין כא כעשה המעשה כו' רשאי לחזור בו קודם שנעשה המעשה ויקח השלישות מידו וישליש ביד נאמן אחר עכ"ל. וראיתו מהא דבעל אומר לפקדון לאו ראי' היא כלל. דלפירש"י שם בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין היינו שנעשה שליח לקבלה וכתב הרשב"א שם בסוגי' דמיירי שהיו עדי שליחות לקבלה וע"מ ע"ש וכיון שאומר השליש שכבר נתגרשה בקבלתו הרי כבר נעשה המעשה דע"כ ליכא למימר שהוא רוצה עתה להיות שליח לקבלה כמו שאין שליח להולכה יכול להיות שליח לקבלה. וכמו בחצירה הבא לה לאחר