משובב נתיבות כג

ס"ק כ"ז ז"ל ובהשקפה ראשונה לכאורה תמיה מאוד כו'. וכבר עמד בזה בסקצה"ח אבל באמת כונת הש"ך כפשוטו אף שהעידו על הקנין של השובר לא העידו על הזמן ובקיום השובר נתקיים גם הזמן הכתוב בו ע"ש. ואין כוונת הש"ך מכוון כדבריו ע"ש דלדבריו גם אם יהיו ב' עדים על הקנין ג"כ לא נתקיים הזמן

סי' מז סק"ד בב"ד. ז"ל ואם הראה השטר בפני עדים ואמר בפני העדים נאמן כמ"ש בתומי' והטעם דלא דמי להא דסי' ע"ב וסי' קל"ג באומר להם עדים בשעה שראוהו ממושכן הוא בידי דאינו נאמן דשאני התם דשם תלוי בשבועה משא"כ הכא ע"ש. בתומי' דלא כמו"ש בקצה"ח עכ"ל. המעיין בדברינו סי' קל"ג סק"ג יראה כי אין הדבר תלוי בשבועה רק דדין מגו אינו אלא בב"ד דוקא ע"ש והיינו כשראו העדים וכ"כ מבי"ט

סי' נב סק"א ז"ל עיין מהרי"ט ח"א דעדי' שעשו עביר' בשעה שחתמו דבטל חתימתן ומשיג על אותן שפסקו דלא נפסלו אלא מחתימתן ואילך דמדמי ליה להא שכתבו התו' דהשוח' בשבת דלא נעשה מומר אלא מפעם ראשון ואילך ומהרי"ט משיג ע"ז ומוכיח מהא דב"ק דמאן דס"ל למפרע נפסל כיון דאיתזמי להו אטביחה מתזמי נמי אגניבה שהעידו תוך כדי דיבור אלמא דנפסלו מעיקרא. ומהא דשחיטה כתב דאין ראי דשאני התם דבתחלת השחיטה מקלקל הוא. ובספר קצה"ח חולק עליו ומחלק בין הזמה דחשיב למשקר והוי חשוד לאותו דבר משא"כ ברש' דשאר עבירו' דלא חשידי לעדו' שקר רק דגזה"כ הוא לא נפסל רק אחר העבירה ולא הבנתי לא הראי' שהביא מהרי"ט ולא הסתירה של בעל קצה"ח דנ"ל דאפי' נחשד לאותו דבר כו'

אמנם מסברא האמת כדברי מהרי"ט כו' ובהדיא מבואר באה"ע סי' קכ"ג סעי' ה' דאם חתמו העדים בשבת בגט אינה מגורשת דהעדים פסולים מן התורה כו' ועוד דהא הר"ן פ' המגרש כתר דהא דעידי חתימה כשרין בלא ע"מ הטעם דבשעת מסירה העד"ח הן הן עידי מסירה כו' גם לא הועיל כלום לקושית מהרי"ט כו' ע"ש

והנה אף דמן הראוי דלא להשיב על דבריו כי נראה שלא עיין כלל לא בדברינו ולא בדברי מהרי"ט בכל זאת לא אחדל מלהראות לו כי נכונה. דמה שהקשה מעדים שחתמו על הגט בשבת לק"מ דבגט צרך העד לחתום שמו ושם אביו או אם חתם שמו לבד צריך לכתוב עד ואם לאו פסול כמבואר באה"ע סי' ק"ל וע"ש. וא"כ תיכף משכתב ב' אותיות נפסל ואח"כ מה שכותב הוי בפסול ועיין ב"ש סי' קכ"ג סק"ח (הגה וכ"כ ב"ח יו"ד סי' י"ד וכ"כ בס' גנו פשוט סי' קכ"ז ע"ש: ועיין מוהרי"ק שורש ק"ט מבואר דאף דלא נפסל בפ"א מ"מ חשוד הוא לאותו דבר וזה כחילוקו של רבנו בקצה"ח

) ומה שהקשה לפמ"ש הר"ן פ' המגרש דבשעת מסירה עידי חתימה הן הן עידי מסירה. ג"כ לק"מ דז"ל הר"ן ומיהו מאי דמודה ר"א דע"ח מהני היינו משום דס"ל שהמסירה כורתת כל שיש בשעתה עדים בדבר בין שהם מעידים על המסירה עצמה או על גוף הדבר. ומעתה מה שמודה ר"א דגט החתום בעדים כורת אע"פ שלא נתן בע"מ שהרי הגט יוצא מח"י בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרו לו ונמצאו כאלו הן עצמם מעידי' על המסירה עכ"ל וע"ש. והיינו לפי שאנו רואין הגט בע"ח ביד האשה אנן סהדי במסירתו ואנן עד"מ ע"י ע"ח. תדע דאם חתמו עדים ומתו ואח"כ מסרו לה בו ביום דודאי כשר דאנן סהדי שבא הגט מיד הבעל לידה ואנן הוי ע"מ ה"ה אם נפסלו אחר החתימה ואח"כ מסרו לידה אנן הויין ע"מ וזה פשוט. (הגה וראש דברי הרהמ"ח מראין דלפום חורפיה לא דק כדקא יאות גם בדברי מוהרש"ך ובדברי מוהרי"ט. כי מ"ש שמהרש"ך מביא ראיה דלא נפסלו אלא מכאן ולהבא ממ"ש תוספת חולין בשוחט בשבת דלא נעשה מומר אלא מפעם א' ואילך לא כן היא אדרבה מהרש"ך מקשה על עצמו מתו' דחולין. ולא מאותו תירוץ שתפס הרהמ"ח רק מקושית התוס' ותירוצ' הראשון דפסול בשחיטה ראשונה ע"ש במהרי"ט שכתב בפירוש ז"ל ואותיב הרב אנפשיה תיובתא כו' ומ"ש דמהרי"ט דחה הראיה מחולין ג"כ טעות ואינו מובן כלל לפי הבנת הרהמ"ח. רק מהרי"ט דוחה תירוצו של מהרש"ך שתי' דפסולו הוא מיד בתחלת שחיותו והכשר שחיטה לא הוי עד גמר שחיטה לזה מדחי ליה מהרי"ט דגם מפסולו אינו בא רק בגמר שחיטה דבתחלתה מקלקל הוא ע"ש. ומה נעמו בזה דברי הרמב"ם בפי' המשניות שהובא בקצה"ח שם שמבאר כדברי מהרש"ד ע"ש

ומ"ש עוד דהתם טעמא אחרינא דכיון שהגיד ב' עדיות וכתב עלה א' מהן אמרי' עדו שבטלה מקצתה בטלה כולה. והביא ראיה מהרי"ף פ"ק דמכות דאפי' ב' עדיות על ב' בני אדם אמרי' עדות שבטל' מקצתה בטלה כולה כו' ע"ש. במחילת כ"ת לא דק שפיר דהתם אמרי' דפליגי רבנן ור"י אי למפרע הוא נפסל או מכאן ולהבא ואם כדבריו מה לי מכאן ולהבא או למפרע בין כך ובין כך אותה עדות בטלה. וע"כ אגופייהו דעדים קא מהדרינין וכן מבואר ברש"י דאגלאי מלתא דפסולין הוו לר"י דס"ל למפרע נפסל משא"כ אי אמרי' מכאן ולהבא ה"ל כשרים היו באותה שעה ולא אמרי' בשני