משובב נתיבות כ

עה"ש כמי שנחקרה עדותן בב"ד וא"כ הוי כאילו כבר העידו עליו כראוי והכירוהו בט"ע וזה ברור

) ס"ק י' ואין אנו זוכרים. ז"ל בס' קצה"ח כתב דסגי שיזכרו שחתמו אף שאינן זוכרים ההלואה מטעם כיון שנשתעבד בשטר אע"פ שלא לוה הוי כזוכרין החיוב. והנה דינו אעפ"י שהוא אמת מ"מ אין בא בנותן טעם כו' אמנם הדין אמת דודאי כל שזוכרין שחתמו עצמן בצווי הלוה כו' ע"ש. ולא הוסיף כלום על דברינו כי שם מבואר שזוכרים חתימתן ושחתמו בצווי הלוה ולא בעי' שיזכרו הוצאת מעות כיון שנתחייב בשטר וכמו שנתבאר בסי' מ' ע"ש. עוד כתב ז"ל ומה דמשמע בס' קצה"ח דכשזוכרין הענין רק ששכחו הט"ע מהאיש ואין יודעין זה רק עפ"י עדות אחרים או ע"י חזקה דג"כ לא מהני להרמב"ם הא ודאי ליתא כו' ע"ש והמעיין שם בדברינו לא ימצ' מזה דבר ולא חצי דבר. (הגה וכונת הרהמ"ח למה שהוב' שם מהתוספת' רפ"ק דגיטין ושם מיירי שאינן זוכרין הענין כלל ע"ש ואינו ענין למ"ש הרהמ"ח

) ס"ק יב' ז"ל לקיים חתימת החי עש"ך ס"ק ל"ח ובס' קצה"ח חולק עליו מטעם דכיון שנתקיים עפ"י ב"ד לא הוי כנטול ע"ש ואין לו שחר דכיון שכבר העיד בפניו ואין צריך להב"ד הב"ד הוי כנטול עכ"ל. והמעיין בדברינו שם ס"ק י"ב יראה כי דברינו צודקים. דודאי אם הב"ד מכירין אח"כ חתימת החי בט"ע ודאי דיכולין לדין עפ"י ראייתם ואינם צריכין לעדותו של זה כיון שהם יודעים האמת. ויכולין הם לעשות משפט עפ"י ידיעתם ואין צריך ראי' לדבר פשוט כזה (הגה וכן מבואר להדיא בש"מ כתובו' דף כ' ע"ב ד"ה כשתמצא לומר לדברי רבי וז"ל ומצאתי בקונטרסין כתוב בתוס' היכי עביד משמע דלא יועיל לרבנן אם יעידו בהדי' על כ"י ותימה למה לא הביאו ראיה מדקאמר למאי נ"מ כו' וכ"ת דאיירי שכבר העיד על מנה שבשטר כו' וא"כ גם הראי' שמביאים מדקאמר היכי נעביד נאמר שאותו העד החי שמכיר ח"י המת העיד כבר על מנה שבשטר וי"ל שהראי' כי' דא"כ יפרש בפירוש היכי נעביד כו' והעיד על מנה שבשטר א"ו כו' עכ"ל. הרי לפני נו דאפי' כבר העיד בפי' עמנ"ש מהני אח"כ כ"י אחספא ומצטרף בהדי חברי'. אלא שהקשה היכי מייתי תוס' ראיה דלמא לא איירי אלא בהעיד כבר דוקא לזה מתרץ שאילו היו דבריו בהעיד כבר דוקא ה"ל לפרש. ועכ"פ מוכח דאפי' אחר שהעיד מהני ח"י אחספא. ות"ל שכיון רבינו הגדול לדעת הראשונים כ"ע

והיותר כראה דאפי' בעדים שמעידים על ח"י החי נמי מהני אף שכבר העיד הוא בעצמו ולא אמרי' שהוא כנטול רק בעד אחד שמכיר ח"י החי אם בא אחר שכבר העיד החי ע"ע אז הוא כיתר ונטול כיון שהוא מבלעדי העד החי איננו מועיל כלום והחי מועיל לפלגא גם זולתו וזה יתר ממש שהיא כנטול. וכן ומבואר שם בנ"י פ' חזקת בשם הריטב"א ע"ש שלא חידש שם רק דאפי' שע"א מהשוק על חתימת החי נמי והכי אם הוא מעיד בראשונה ואח"כ העיד החי. ומהתימא על הפוסקים שלא הביאו זה הדין המחודש. אבל מב' עדי' על חתימת החי לא איירי הכ"י כלל. ובאמת הדעת נותנת דאף שכבר העיד מ"מ אנחנו סותרין הדין הראשון ומקיימים מחדש עפ"י העדי' כונו בכ"י אחספא כיון שעתה אין אנו צריכין לעדות החי לגבי עצמו כפל ודלא כש"ך וצ"ע)

ס"ק ט"ו ז"ל עדי קיום הקרובים ובס' קצה"ח הקשה מסעיף ל"ה בחתם בשטר ונעשה חתכו דהוא אינו מעיד ולק"מ דשם על מנה שבשטר הוא מעיד כו' וע"ש. אמנם גם אם הוא מעיד עמ"ש לא גרע בזה דעיקר הטעם הוא כיון דקיום שטרות דרבנן ומדאורייתא א"צ קיום סגי בקרובי' א"כ גם מה שמעיד עמ"ש כיון דמאורייתא א"צ לעדותו סגי בקרובים וכיוצא בזה כתבנו בס"ק י"ט לענין קיו' מפי כתבם על מ"ש בתומים ובכנסת יחזקאל לחלק בין כ"י למלוה שבשטר. וכתבנו שם דכיון דאקילו רבנן בק"ש לקיים מפי כתבם גם במעיד עמ"ש כיון שאינו אלא מדרבנן מהני נמי מפי כתבם וע"ש והרהמ"ח בס"ק כ' נראה שם שהוא מודה לדברינו וגם אחר שהביא שם דברי התומים כתב על דברינו ונכון הוא

עוד שם ז"ל ומה שתי' בס' הנ"ל דהוי כנטול אין לו שחר כיון דקרוב הוא ואינו נאמן על מנה שבשטר לא הוי אידך כנטול ע"ש ולפמ"ש דגם עמ"ש נאמן כיון שהוא מדרבנן א"כ שפיר הוי אידך כנטול. עוד שם ז"ל גם מה שהקשה אהא דסעיף י"ב דהא כשר בקרובים איני יודע מה הוא שח דקרובי' להדדי פסולי' להעיד ביחד עכ"ל ושחיתי היא מדברי המרדכי כמ"ש שם ס"ק י"ד בהדי' וראי' זו הובאה במרדכי ס"פ האשה שנתארמלה לפסול קרובים וז"ל המרדכי שם. ור' ברוך שאל לרבינו דוד בר' קלונימוס כיון דקיום שטרות דרבנן אם יכול לקיים בקרובים והשיב לו אין ה"נ כו' והר' שמואל מבונבורק דחה את הראי' כו' וכן פי' ר"ח ובפ' חזקת משמע דאין אדם יכול לקיים חתימת העד החתום עם אביו ואחיו דא"כ נפיק כולי' ממונא ככי ריבעא אפומא דחד סהדי עכ"ל הרי שמביא מזה ראי' לפסול קרובים משום דאי נימא דאין פסול קרוב גבי קי"ש א"כ קרובים להדדי כמי לא מפסלי

ס"ק י"ז חתם בשטר קודם שנעשה גזלן ז"ל בס' קצה"ח פשט להספק של הב"י בשם התוס' שנסתפקו ברשע שאינו של חמס אם חיישינן לשמא זייף די"ל דוקא ברשע דחמס חשיד למשקר בשביל הנאת ממון אבל רשע שאינו של חמס דלא