משובב נתיבות יח

שטרא דנקטא או מעשה ב"ד דכמאן דנקט שטרא דמי וכיון דנפל אתרע לה חזקה דשטרא. משא"כ בשאר מלוה אי' חזקה דתוך זמנו והיא עדיפא משטרא דהא בשטרא בעי שבועה ותוך זמנו לא בעי שבועה אלמא דעדיף חזקה דתוך זמנו. ובכתובה אתרע ובטלה חזקה דתוך זמנו משום חשש צררי כמ"ש שם בשם משנה למלך פי"א מה"ל מלוה ע"ש. ושטרא אתרע בנפילה

סי' מ"ב סק"א ובס' קצה"ח הקשה דהא אם מסר כ"י אחר בינו לבינו בלא עדי מסירה לא קנה וכיון שהוא יכול להזדייף הוי כליכא עדי חתימה כו' ואין הנדון דומה לראיה דבליכא עד"ח ולא עד"מ לא שטרא הוא כלל כו' ע"ש. והמעיין יראה שאין מהצורך להשיב כי כבר הארכנו שם סק"א וביארנו בו די באר איך דברי הב"ח נכוני' בדעת תוס' ז"ל והצלנוהו מהשגת סמ"ע וש"ך. ושמה הראינו לדעת דהודאת בע"ד איננה במקום עדי חתימה כמו שהבין הרהמ"ח רק היא במקום ע"מ ומ"מ לא נעש' שטר עד שיש שם גם ע"ח ודבר שיכול להזדיף הרי הו' כמו שאין עליו ע"ח כלל וגם כ"י אחר ולא מהני כלל. עוד שם ז"ל גם מ"ש דלדעת הר"ן דע"ח הן במקום ע"מ כו' ע"ש שדוחק עצמו לחלק את השוים והכל מבואר בדברינו שם. עוד שם ז"ל גם מ"ש דבדבר שיכול להזדייף נאמן המלו' דהוי כחתימ' חלק' דהוי כהאמינו בשעה שמסר זה לא ניתן להאמ' דבשלמ' במסר בידו חתימה חלקה האמינו דאם יכתוב על גבו ודאי דיגבה ממנו כו' אבל הכא מה האמינו שייך הא אף אם יכתוב עליו מצי טעון שזייף אותו ע"כ. מבואר שם בדברינו כיון דמודה שהוא ח"י וח"י אינו יכול לזייף הרי נתן לו נאמנות לכתב עליו מה דבעי. עוד שם ז"ל גם מה שתירץ על קושית פ"י שהקשה אהא דאמרינן בגיטין דפתרא כדי לכתוב עליו הגט ומוכיחין בזה דשאר שטרות פסולין והק' הפ"י דהא כיון דשטר מקנה כשר אכתי קשה דה"ל למימר כדי לכתוב עליו שטר מקנה ותי' הוא כיון שכתב תוס' דשטרי מקנה ככלל בגיטין ה"נ דיפתרא דאמר גט נכלל ג"כ שטר מקנה כו' איני יודע מה הוא שח דעיקר הוכחתם היא דגט שיעורא רבא היא משאר שטרות דבגט צריך לכתוב שם עירו ועירה כו' מש"כ בשאר שטרות וכן קשה בשטר מקנה דבשדה מכורה לך לבד סגי עכ"ל. ראי' זו כתב הרא"ש ז"ל ולא הוזכר שם שיעורא רבא ולא שיעורא זוטא. ודיוקו מדקאמר לכתוב עליו גנו ולא קאמר סתם לכתוב שטר אלא משום דיכול להזדייף כ' גט וה"ה שטר מקנה. (הג"ה ועוד דהא שכיח טפי שיכתבו על דיפתרא גנו אשה משטר מקנה בשטר מקנה כשר אפי' על החרס ועיין תוס' גיטין ד' כ"ב ד"ה כדי לכתוב. ובמשנה למלך פרק י"ח מה' שבת ע"ש)

סי' מ"ג ס"ק י"ב ז"ל לא כתב דאקני ובס' קצה"ח כתב דבשטר מאוחר לא צריך דאקני דבמאוחר אין זמן השיעבוד חל עד הזמן הוי כחיוב אחר שקנה כמ"ש התו' בבכורות דף מינו לענין פדיון הבן ע"ש. ולאו כלום הוא דפדיון הבן שאני דבכל יום ויום הוי כציוי חדש מרחמנא משא"כ בשטר מאוחר דהחיוב כבר נעשה מזמן הלואה רק דהוי כהתנה שלא יטרוף ממשעבדי עד הזמן אבל גוף החיוב לא נתחדש עכ"ל ע"ש. עיין תו' פ"ב דגיטין דף י"ז מבואר שם דבמאוחר אין הגירושין חלין עד הזמן אלא דהראב"ד הוא דס"ל דמאוחר כשר לאלתר והרא"ש שם דעתו נוטה לדעת תוס' ועיין טוש"ע אה"ע סי' קכ"ז וא"כ ה"נ אין השטר חל עד שיגיע הזמן וא"כ נתחייב ונשעבדו נכסיו מכי מטא זמני' וכמבואר שם בדברינו ס"ק ד'. ע"ש

סי' מ"ה סק"ב ז"ל אם קבלו בני העיר עיין ש"ך סק"א דאם מתחייב מעצמו דמהני מדינא ובס' קצה"ח כ' דלא מהני רק בשטר ראי' ומייתי ראי' ממאן דס"ל ע"ח כרתי דלא מהני. ואין הנדון דומה לראי' דודאי לא מהני להיות שליח אף דבעדותו נגמר הקנין מ"מ כך היא גזירת רחמנא דע"י עדותן שמעידין בחתימתן נגמר הקנין וכשהן אין חותמין בעצמן לאו עדות הן כו' אך בבא להתחייב עצמו שבח"י עושה קנין ודאי מועיל שליחות לעשות קנין עכ"ל. ולפי דבריו א"כ לר"מ דס"ל ע"ח כרתי וס"ל וכתב היינו וחתם יכול הבעל לעשות שליח על חתימתו וזה ודאי פסול מן התורה ואין בו אפי' משום ריח הגט ואע"ג דעל ידו נגמר הקנין של הגט א"ו כיון דוכתב היינו חתימת הבעל או העדים לא אהני שליחות א"כ תו אינו מתחייב בחיוב חדש אלא בח"י ממש לא ע"י שליחות וכמ"ש ס"ק ב'

סי' מ"ו ס"ק ה' ז"ל עוד כ' הש"ך בשטר קידושין שנמצא בעי קיום מדאורייתא כו' ותמה בקצה"ח מהא דכתבו תו' גבי מצא שטר הקנאה כו' ע"ש ולק"מ דהתם כיון שהמלוה תובע לשטר ואומר שהו' שלו והלוה מעות על זה השטר א"כ מה לי שמוציא בעצמו זה השטר או שנטלו ממי שמצאו ותובע בו כיון שאומר שהוא כשר ותובע בו ודאי לא זייף דאי הוי זייף הי' מרתת לתבוע בו במלתא דעבידא לגלויי כו' ע"ש. והמעיין בדברינו ס"ק ד' יראה דאיירי בשטר הקנאה בין ילוה בין לא ילוה. וא"כ אין צריך המלוה שיאמר שהלוה מעות ע"ז השטר כיון שכתוב ששיעבד נפשי' אף אם לא ילוה. ועיין ש"מ לב"מ דף י"ג ז"ל בשטרי הקנאה דהא שיעבד נפש' בחליפין ולא