משיבת נפש חלק ב רפ

במזוזה וכן מבואר שם דרבי יהודה מחייב בסוכת החג במזוזה ומסיק דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן. ומשמע שם דאפילו מן התורה חייבת למאי דס"ל לרבי יהודא דסוכה דירת קבע בעינן. וכן משמע נמי גבי לשכת פלהדרין דאיתא התם כל השערים שהיו במקדש לא היה להן מזוזה חוץ משער נקנור שלפנים ממנו לשכת פלהדרין ואמרינן עלה לימא רבנן היא ולא ר' יהודה. דאי ר' יהודה היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזיר' לגזירה. משמע דלרבנן לשכת פלהדרין חייבת במזוזה מן התורה בשבעת ימי הפרשה. א"כ נתברר שאפילו דירה שאינה על שלשים יום חייבת במזוזה

ב) אלא דלכאורה עלה בדעתי להקל מטעם אחר מהא דקיי"ל במנחות (מ"ד.) דהשוכר בית בח"ל פטור מן המזוזה כל ל' יום. וכיון דלא מחייב שוכר פחות מל' יום א"כ י"ל הכא נמי כיון שאין דרין שם ל' יום רצופין פטורין מן מזוזה. ואף שבהצטרף ב' או ג' ירידים יהיה יותר מל'. מ"מ י"ל כיון שיש הפסק ביניהם מיריד ליריד לא מצטרפין. ודמי לטלית שאולה שאם החזירה וחזר והשאילה. אין מצטרפין ימי השאלה כדאי' בנמוקי יוסף הלכו' ציצית והובא ג"כ בש"ע (סי' י"ד סע"ג). וכאן נמי אף שהשכירו' הוא משנה לשנה. מ"מ כיון שאין דרין בה זמן רב בנתיים דמזוזה חובת הדר הוא אין מצטרפין שני ירידים לשלשים יום. אכן ראיתי לרש"י שפי' שם דלהכי פטור מן המזוזה כל שלשים יום שמא יחזור בו. עכ"ל. וזה לא שייך אלא בשוכרו על ל' יום ראשונים חיישינן לשמא יחזור אבל בנ"ד ביריד השני כבר שכור הוא אצלו מזמן רב יותר משלשים יום חייב במזוזה מיד ביריד השני

הן אמת שדברי רש"י צריכין ביאור. היאך שייך שמא יחזור. דהא שכירות קרקע נקנית במה שקרקע נקנית. ואם כבר שכר לא יוכל לחזור אפילו תוך שלשים לא השוכר ולא המשכיר. ואולי ס"ל לרש"י דוודאי מן התורה שוכר לעולם פטור. כמ"ש תוס' שם דתרי ביתך כתיבי אלא מדרבנן ולכן לא חייבוהו מיד במזוזה כיון דאין ידוע אם ידור שם דשמא ימצא שם בדק או מום בדירה זו באופן שיוכל לחזור על פי הדין. משא"כ בקונה שחייב מן התורה חייב במזוזה מיד וצ"ע. מיהו התוס' בתחילת הדיבור בקשו לומר דשכירות נמי חייב במזוזה מן התורה. רק דבתוך שלשים אכתי לא מקרי ביתך. ולכאורה קשה דא"כ לוקח נמי יפטור שלשים יום ראשונים. ואפשר דבשלמא בלוקח כיון שבודאי עתיד הוא להתחייב א"כ יתחייב מיד משא"כ בשוכר דשכיח שכירות שהוא על זמן מועט כגון בשווקים וכדומה. ולכן לא חילקו חכמים בשוכר ופטרו בכל דוכתי שלשים יום ראשונים אלא דקשה מהא דמוכח פ"ק דיומא דאפילו דירה שהיא לשבעה נמי חייבת במזוזה. אף דלשכת פלהדרין ידוע היא שעתיד לצאת אחר שבעה. ולשיטת התוס' דלא מיקרי ביתו פתות משלשים יום. אמאי יתחייב. ואולי י"ל דהיינו טעמא דבעי שלשים יום. דכל שלא דר בו שלשים יום אכתי ליכא קבוע. דכל שעתא ושעתא י"ל שחוזר בו. ולא תיטב הדירה בעיניו. משא"כ בלשכת פלהדרין וסוכת החג שדבר ידוע שידור שמה כל שבעת הימים בוודאי מיקרי קבע מיד. וא"כ מוכח ג"כ בנ"ד שאחר ל' יום הראשונים חייבת במזוזה דלא שייך שיחזור ואפי' למאי דכתבו התוס' הטעם משום דשכירות פטור מן התורה דתרי ביתך כתיבי. מ"מ י"ל לאתר שלשים יום חייב אף שלא דר בי' רצופים

ג) ובהגהות מיימונית (פ"ה הי"א ממזוזה) הביא בשם ר"י שפוטר שוכר בית מנכרי. מיהו מדברי הרמב"ם מוכח דאפי' שוכר בית מנכרי חייב כמבואר שם בדבריו שכתב ואם היתה הבית של נכרי כו' וכ"כ בהגהות מיימונית שם. ולכאורה קשה לי שהרי דברי הרמב"ם תלמוד ערוך הוא בפ' השואל (ד' ק"ב) דאיתא התם גבי מזוזה דהשוכר חייב במזוזה וכשיצא מהבית לא יטלנה בידו ויצא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא צ"ל שהר"י מפרש שאם הבא אחריו הוא נכרי שקנאה או שכרה מישראל. מיהו לא מצינו חבר לר"י דמכל הפוסקים משמע שאינו כן. וגם בש"ע (ס"ס רפ"ו) פסק בפשיטות דחייב במזוזה. וכן משמע מלשון הטור ח"מ שכתב לא יטלנה בידו אם הבית של ישראל משמע דבית של נכרי נמי חייב במזוזה. וגם קשה לי על דברי ר"י אטו כהן בלשכת פלהדרין הוה עדיף משוכר ואם כן אם שוכר בית מנכרי פטור משום דידוע שהיא של נכרי אם כן ודאי לשכת פלהדרין ידוע שאינה של כהן ואמאי יתחייב במזוזה וגם על דברי התוס' שפטרו שוכר מן התורה קשה לי גם כן דביומא משמע לרבנן לשכת פלהדרין מחייבה מן התורה כדאי' התם דקיימינן הא דכל השערים שהיו במקדש לח היה להן מזוזה חוץ משער נקנור ששם היתה לשכת פלהדרין וקאמר אי רבי יהודה היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה. משמע לרבנן חייבת מן התורה ואמאי כיון דמן הדין ממעטינן לשכות ועזרות כדאיתא התם (דף יו"ד) ואם כן לא עדיפא לשכת פלהדרין לכ"ג משוכר ולא מחייבה מן התורה. וגם מאי פריך התם אדרבי יהודה מסוכת החג. שמא סוכת החג שאני דשלו היא ולכן חייבת בשבעת ימי החג. משא"כ לשכת פלהדרין שפטורה על כל פנים מן התורה וצ"ע ואין להאריך בזה. עכ"פ נלע"ד ברור שחייבת במזוזה אחר שלשים יום הראשונים

סימן נה

בענין חליצה

א) התשובה הזאת היא נמצאת באמתחת כת"י שעדיין השיבותיה בק"ק פרעשבורג לידידי הרב החריף מ' איסרל. אך מילתא מני אזדא וכשל כח הזכירה כי אצבעתא בבירא. ולפי הנראה מן התשובה היא על מה ששאל השואל לדעת הרמב"ם (בפרק ג' מייבום ה"ד) במי שזינה עם אשה דהבן ספק שמא זינתה גם עם אחרים ועל זה קשה הך דיבמות (כ"ב:) מי שיש לו בן אפילו ממזר פוטר וניחוש שמא זנתה עם אחר. ובמרדכי מבואר דמוקי לה בחבושים בבית האסורים גם קשה מ"ש הרמב"ם (בפרק ב' מאיסורי ביאה ה"ו) דחייב בבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת. ואיך משכחת לה שמא זנתה גם עם אחר. וכדומה שזה היתה שאלת השואל כי כבר עברו יותר משש עשרה שנה שהשבתי בזה להרב הנ"ל וגם תשובתי הראשונה אינה נמצאת אתי כפי הנראה מתשובה זו השבתי דמשכחת לה בקדושי תנאי ולא נתקיים והוליד ממנה בת. ובזו אין לחוש לאפקרה נפשה או קדושי טעות. ובהך דפ"ב דיבמות דממזר פוטר ושם דפריך הא אינו עושה מעשה עמך. משמע דמיירי אפילו בא עליה בדרך זנות. ועל זה השבתי דמשכחת שהוא העיד לאשה שמת בעלה ונשאה על פי עדותו אחר כך דהא קיימא לן כנס אינו מוציא נמצא שהוא רשע והיא לא איתרע חזקתה שסמכה על דבריו. וגם כיון שהיא אשתו אף אי דיימא מעלמא כיון שהוא דר עמה כדרך איש ואשתו תולין רוב בעילות בבעל ועיקר דין בתו משכחת לה באנוסה דאם אנסה לא שייך לתלות שזינתה מאחר ויותר ע"כ אינני זוכר מה השיב החכם בפרטות. אך על פי הדברים הנ"ל תובן התשובה הכתובה כאן

תשובה הפלפול אשר עבר בינינו ראיתי את אשר השיב מעלתו על מה שהשבתי מקדם ויאמין לי כי לא כתבתי הדברים רק ע"פ מושכל ראשון כי גם אנכי אינני מופנה מכל צד כי כעת אני כותב על הלכות יי"נ וכבר כתבתי עד סימן קכ"ז יותר מעשרה בויגין ושיעורין דרבנן גם כן עם כל זה לא ראיתי בדבריו שום תפיסה על דברי כי מה שאמר שלא ראיתי דברי הרמב"ם (פ"ב מהלכות איסורי