משיבת נפש חלק ב רנז

לשמה אינה שוה כלום. ובאמת מתשובת הרא"ש שהביא ב"י (סימן רע"ו) שכתב לקדור האזכרות מן היריעה מוטב שיסלק היריעה משמע ודאי שגם לקלוף לא שרי מדכתב לסלק היריעה ודוחק לומר דהיינו במקום שאין בקי בכך דהיה לו לחלק ולומר מוטב שיקלוף הבקי. ודברי ר"י הלוי שהעתיקן במג"א לא נהירין לי

ג) וכבר עלה בדעתי לומר שאם כתב שם במקום שאין ראוי לכתבו שם רק שטעה וסבור שיש לו לכתוב שם שם שאין קדושת השם עליו דהוה הקדש טעות מאתר שנתכוין מכח טעות שסבור שיש לו לכתוב שם

וראיתי בט"ז (סימן רע"ו סק"ב) על מ"ש רמ"א בכתב אלהים אחרים ונתכוין לקדשו הוה כמקדיש בעלי מומין למזבח. וכתב בט"ז משמע אם כתב שם במקום אתר בטעות במקום שאין שם שם הוה קדוש דלא גרע מידות הכלים בסעיף י"ג אבל אם לא נתכוין לשם קדושה אינו קדוש עכ"ד. ואין דבריו מוכרחים כלל דבהך דאלהים אחרים קמשמע לן אף דאותיות אלהים ראוים לכתוב שם וזה נתכוין לקדשו וידע שראוי לכתוב שם אלהים אחרים מ"מ לא מיפסל דאין כוונתו מועלת לעשות חול קודש. וכן מעל ידות הכלים ג"כ אין ראיה דשם נתכוין לכתוב השם שם. אבל בס"ת שטעה וסבור שיש לו לכתוב שם שם ולכן נתכוין ואילו ידע שיש לו כתוב שם תיבה אחרת לא היה כותב שם כלל י"ל דהוה הקדש טעות ואינו כלום. ואם יהיה הדבר כן כל שכן בנטפל יש לומר שמאחר שנטפל בטעות לא נתתא ליה קדושת השם כלל שהשם אינו מקדש שאינו ראוי לו לצירוף. ומה שדייק בטורי זהב (סימן רע"ו) ממה שאמרו כם נמחק שהוא ע"כ מחמת טעות דאל"כ למה לי למוחקו אין זה ראיה דלאו דוקא בס"ת פליגי אפילו אי כתב שם בכתב דבאגרת נמי דינא הכי וי"ל שרוצה למותקו לאיזה סיבה או שנתכוין לכתוב אלקיכם והמשיך הכ"ף והמ"ם יותר מדאי ולא נשאר לו שיעור הפסק פרשה ורוצה למותקו ולכתוב שתי אותיות כם קטנות מהם אבל אין כאן טעות כלל. אבל אם הטפיל מה שאינו ראוי לשם יש לומר דלא נתתא ליה קדושה כלל וכעין שאמרו בזבחים (דף פ"ג) המזבח מקדש הראוי לו. ואם כן בנ"ד שיש לו כתוב הם וכתב כם לא קידש השם מה שאינו ראוי לו

אלא שמצאתי במס' סופרים (פ"ה הלכה ב') היה צריך לכתוב יהודה ונתכוין וכתב את השם אע"פ שלא כתב דלת מעכבו וכותב יהודה אתר ע"כ. הרי אף שלא היה רוצה לכתוב שם כלל מאחר שיש לו לכתוב יהודה אם כן קידוש השם בטעות הוה ואפ"ה לא התיר לעשות מן הה"א דל"ת ולא אמרינן דהקדש טעות הוא אף דמ"ש היה נ"ל סברא נכונה. ולכן נלענ"ד כיון דבט"ז כתב אם אי אפשר לסלק היריעה בקלות סמכינן לקדור השמות כיון שכבר נהגו הסופרים לקדר השמות ואף שאין דעתי נוטה להתיר בזה. מאחר שכתב הרא"ש בתשובה שאין לעשות כן. וגם מה שכתב ר"י אסכנדרני בשם תשובת הרמב"ם להתיר לקדור צ"ע לפי מ"ש בכ"מ בפ"ת מס"ת (ה"ג) שלכך לא מהני תיקון בפתותה שעשאה סתומה וכדומה שצריך לתקן הרבה ופן יזדמן לו שם. משמע שאין לקדור השם. ומ"ש בתשובת רשב"ץ שלא ביקש לגלות ההיתר דבריו דחוקים הם. מ"מ בכה"ג אפשר דגם הרא"ש מודה שיוכל לקדור הכם שאינו אלא נטפל לשם ולדבק מטלית לכתוב עליו כראוי. דיש לומר כמה ספיקות שמא לא קידש כלל או אפשר דאינו אסור משום מותק השם שכוונתו לתקן וכ"ש לקדור ואת"ל שבמס' סופרים משמע שאפילו בטעות קדוש א"כ הפה האסר הפה שהתיר במס' סופרים לקדור. אבל בשם לא מלאה לבי להקל לא בקליפה ולא בקדירה. אבל בקדירה שכתב הרשב"ץ גופיה שהוא יותר טוב. א"כ עכ"פ בנטפל מחמת טעות יש לסמוך ולעשות כמש"ל. וגם בערכין (ו'.) פרש"י ד"ה שם שלא במקומו אינו קדוש כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ל"א שם שלא במקומו ע"ג קורות וכלים לא קדוש דלא קדוש אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו כו' ע"ש עכ"ל. ולהך לישנא בכתב בטעות ודאי אינו קדוש כיון דלא הוה כנתינתו. ואף דרש"י ס"ל עיקר כלישנא קמא דשלא במקומו היינו שאין קדוש רק מקום השם ולא יותר כבר כתבתי דשם היינו טעמא דנתכוין עכ"פ לכתוב שם שם משא"כ בכתבו בטעות וצ"ל לל"א של רש"י דמ"מ אין להשתמש בו מפני מראית עין

ד) שוב נ"ל דודאי דברי מהר"י הלוי אינם נכונים כלל לומר דהרא"ש אוסר קדירה ומתיר קליפה שהרי הרא"ש כתב ח"ו לקדור האזכרות ומוטב לסלק היריעה א"כ נראה שאין זה אלא מפני כבוד השם שיש בזה זלזול ח"ו לקדרו מן הקלף. דאם הטעם שאין לכתוב על המטלית שידבק אין מזה ענין לאזכרות דוקא דכל שהוא חסר אין לדבק. וכן משמע מתשובת הר"ר יהודה בנו שבב"י שכתב על שם שקדרוהו הואיל ונעשה בו עבירה טוב להחליפה. א"כ מוכח בהדיא דעיקר טעמא משום זלזול האזכרה. ואם כן פשיטא דאין לחלק בין קליפה לקדירה לענין כבוד השם עצמו. וא"כ קליפה קם ליה בדרבה מיניה שיש בזה זלזול להשם עצמו להפרישו ממקום כבודו כמו בקדירה ונוסף ע"ז חשש מתיקה

ועוד נ"ל דיש לחוש לאסור גם הקליפה כיון דאי' בערכין שם דשם במקומו קדוש ולכן יגוז א"כ משמע שכל השם קדוש ומקדש מקומו שכתוב בו. גם הקלף שמעבר השני א"כ כיון דאיכא איסורא בנותץ אבן מאבני מזבח מהך קרא דלא תעשון כן. א"כ אפשר שאסור ג"כ לחתוך עובי הקלף להפריד העליון מן התחתון ולהכי יגוד לגמרי. לכן לענ"ד היה נכון ביותר לקדור שתי אותיות הנטפלות ולדבק מעט קלף ולכתוב כראוי לפי המנהג לכתוב על הדבוק כמבואר בי"ד (סימן ר"פ) ואין סברא להחמיר בשם טפי בזה. ולא דמי לכותב מקצת השם שאסור לתלות מקצת השם כדאיתא בי"ד (סי' רע"ו). דכיון שאנו חושבין הדבק כמחובר אין סברא לחלק בכך וכל הסברות וטעמים שנתן מהרי"ק בסימן קכ"ב אין בהם טעם לחלק בכך בין שם לתיבה אחרת ובפרט בנטפל לשם

אחרי כתבי כל זה עיינתי בתשובת ר"י בית לוי (סי' פ"א) וראיתי שהביא תשובת מהרי"ל והוא בסימן ר"ך ובמהרי"ל איתא ועל נקוד השם שאלת על הטעיות וכן נגינותיו בטעות ובעניותי אפילו נקוד וטעמי כהוגן מותר למחוק דהוה כמו פירוש וניתן למשה בעל פה ומייתי מסכת סופרים הך דכותב השם וטעה וכתב יהודה עושה מד' ה' ומוחק ה"א אחרונה. ותו תניא התם היה צריך לכתוב השם ונתכוין לכתוב יהודה ולא כתב ד' מוחקו וכותב השם עכ"ל. הרי שהתיר למחוק כל השם כשנכתב בכונת יהודה. מיהו שמא יש לחלק דבמילתא דידך נכתב השם כהוגן אלא שהנקודה והנגינה בטעות. מ"מ נראה דאפ"ה אינו מקדש אלא שלא בטעות כדמשמע עושה מד' ה' זכר לדבר אין מזבח וכלי שרת מקדשין אלא הראוי להם וכל כה"ג נימא דמודו אחרים לת"ק דהקדש טעות אינו הקדש עכ"ל הארכתי להעתיק דבריו. דלכאורה משמע מדבריו דגם בשם גופיה שכתבו בטעות אינו קדוש אף שנתכוין לשם כיון דשם במקום ההוא אין ראוי לכתוב שם. וכבר סתרתי זה מהך דמס' סופרים בהיה צריך לכתוב יהודה ונתכוין וכתב השם מעכבו כו' כדפרישית לעיל. ולכן צריך לומר דאין כוונת מהרי"ל רק שאינו מקדש הנטפל ועובדא דמהרי"ל נראה שהיה שהשם נכתב כהוגן אלא שטעה בנקודה ונגינה דבזמן מהרי"ל עדיין לא היה דפוס ועלה על דעת השואל דנקוד דומה לנטפל. והשיב מהרי"ל שאינו דומה ואפי' דומה כיון שבטעות ננקד אינו מקדש להנטפל. וא"כ לפי דברי מהרי"ל בטעה בנטפל מותר למוחקו וזה נעלם מן הטורי זהב. ולכן יש לסמוך עכ"פ לקדור כדפרישית כנלענ"ד: