משיבת נפש חלק ב רמו

לאסור חוטי קנבוס לגמרי כיון שמצויים היו. אבל היכא דיש לעמוד עליו בבדיקה מודה הרא"ש דמהני. ואם כן ממילא א"צ לדחוק בדברי הרא"ש במ"ש שצריך להתיר החפירות דהיינו כשאין לעמוד על הבדיקה אבל בזמן המשנה בקיאים היו. ועוד דרבינו שמשון וסמ"ג כתבו טעם אחר להתיר משי שאין זה שיראין שבתלמוד שהרי מצויים בינינו הרבה ואותן שיראין אין מצויין כדאיתא בסוטה עכ"ל. נראה דס"ל טעם היתר משי הוא מפני שאינו דומה לפשתן רק אותו מין הוא שהיה דומה לפשתן אבל המשי אינו דומה לפשתן. וא"כ ע"כ גם הקנבוס אינו דומה לפשתן מדלא אסרוהו. ועוד דהרמב"ם פסק סתמא דשיראים אסורים ולא חילק כלל משמע דאסר משי ואפ"ה בקנבוס התיר א"כ משמע ודאי דיש הפרש טובא בין קנבוס לפשתן. וגם מדברי רבינו שמשון שכתב שטוב יותר לאומן לחפור בו לפי שהוא חוט חזק התפירה וכ"כ סמ"ג משמע ודאי דיש הפרש טובא בין איכות הקנבוס להפשתן מצד שאינו נוח להקרע. והרי למדנו מדברי הרשב"א ור"ש שני סימנין אחד שאינו נתפר מהר כמו פשתן. והשני שחוטיו חזקים מן חוטי פשתן

ח) גם בתשובת מהריב"ל ח"א ס"ס ס"ח כתב ולפ"ז ראוי להחמיר שלא ליתן לנכרים בגדים לתפור דחיישינן שיחליפו המשי בפשתן כמ"ש הר"ן ומייתי דברי הר"ן שאפ"ל כל שהוא אומן בין נכרי בין ישראל שרי מדאמרינן פרק התכלת גבי ציצית דנקחית מן התגר ולא חיישינן לקלא אילן עכ"ל. וכיון דהר"ן לא סמך על דעתו היה ראוי להחמיר וכבר יש פנים לומר אף דנסמוך על המנהג להקל במרקחת האי חמיר טפי שכבר נתפשט המנהג להקל עכ"ל. ודבריו תמוהים דהר"ן לא כתב רק בחוטי קנבוס שאין להכיר בקל בינם לחוטי פשתן אבל במשי שיש היכר טובא לא דיבר הר"ן כלל. אלא ודאי פשיטא ליה למהריב"ל דיש הפרש בין קנבוס לפשתן כמו בין משי לפשתן וכמ"ש

וגם בדברי הר"ן גופיה לבי מגמגם במה שהשיג על הרשב"א שסובר דאע"ג דהקנבוס בזול יותר מן הפשתן מ"מ נקל לתפור בפשתן מבקנבוס. ולכן בישראל חשוד חיישינן שיתפור בפשתן. ותמה הר"ן דלא חיישינן לחילופי דאינו חשוד על הגזל ותמוה לי דודאי טעמא דמי שהוא חשוד על הדבר אין לו נאמנות עליה דאין האיסור נחשב אצלו לכלום ולכן אין לו נאמנות. אבל לגזול את חבירו אינו חשוד. אבל מה שמחליף בין קנבוס לפשתן אין בו דררא דגזל שהרי הפשתן דמיו יקרים יותר רק שרוצה להרויח עמל התפירה. ומאחר שהפשתן יקר מן הקנבוס רק בשביל האיסור ועל האיסור הוא שחשוד וה"ל כההיא דנותן לחמותו ופונדקית שמחלפת המתקלקל ולא חשיבא גזילה אצלה דלטובה מכוונת אף שהוא אסור אצל הנותן. וכאן נמי תופר בפשתן שחשוב יותר ואין נחשב בעיניו לגזילה מאחר שהאיסור חשוד עליו וכמשל הבת קיסר אמש באו גנבים וגנבו כלי כסף והחליפו בשל זהב. ובלאו הכי נמי לא הבנתי תמיהת הר"ן על הרשב"א דאינו חשוד לגזול דהא הרשב"א לשיטתיה אזיל דס"ל דמי שהוא חשוד על דברים שאין רבים מקילים בו אף על הגזל חשוד. ושעטנז דבר שאין רבים מקילין בו הוא וכ"כ בלח"מ. אלא שדבריו תמוהים במה שהקשה על המגיד בשם רשב"א שכתב שמותר לחת לישראל חוטי קנבוס אע"פ שהוא חשוד. ותמה על זה דבדבר שאין רבים מקילין בו חשודים אף להחליף. ולא דק כלל דאדרבה היינו דהרשב"א שכתב שאינו מחליף בשביל שהפשתן דמיו יקרים מן הקנבוס. וא"כ אפילו נכרי אינו מחליף שלא יחליף להכשיל. ומסיק דחשוד להחליף בשביל עמל התפירה. ואדרבה קושייתו הרשב"א הוא תירוץ על קושית הר"ן וחיזוק דברי הרשב"א וכדפרישית. ולפמ"ש אפשר לומר דהרשב"א והר"ן מודו דיכולין לקנות מן הנכרי חוטי קנבוס מאחר שיש לעמוד על הדבר מענין עמל התפירה מירתת ואינו משקר אם הוא תגר ולא מרע נפשיה. ולא החמירו רק כשיתפור הנכרי דאחר תפירה מסתמא לא יקלקל הישראל התפירות לבחנו אחר כך וכן מחיזוק החוט. וגם הרא"ש אפשר דמודה בתגר ואומן דלא מרעי נפשייהו ומ"ש הרא"ש בתשובה שלא ליקח חוטין י"ל דלא מיירי בתגר. ומ"ש הטור ואפילו הנכרי מסל"ת שתפרן בקנבוס אינו נאמן. י"ל דאחר תפירה לא עביד לאיגלויי כ"כ וכמו שהוכחנו מדברי הרשב"א שסובר דסמכינן אקפילא משום דלא מרע אומנתיה ואפ"ה החמיר בתפירה. ובנכרי שאינו תגר ודאי לא מהימן באינו מסיח לפי חומו דהא נכרי דלאו קפילא לא מהימן לכ"ע באינו מסיח לפי תומו ובמסית לפי תומו אם נימא דיש לו בדיקה היה אפשר לומר דמהימן לפי מה שפסק (בש"ע י"ד סימן צ"ח) דמסיח לפי חומו מהימן אע"ג דטכ"ע דאורייתא. וע"כ משום דעביד לגלויי אם כן גם לענין זה נאמן. אלא די"ל דלא מהימן מסל"ת רק היכא דליכא למימר להשביח מקחו. משא"כ בהך דתשובת הרא"ש כתב הטעם די"ל להשביח מקחו עביד ולכן לא מהני אף מסל"ת

ט) ובזה ניחא מה שנדחק הש"ך בי"ד (סימן ש"ב) דקשה ל"ל להרא"ש הטעם משום להשביח מקחו. הא בלא"ה אין מסל"ח נאמן אלא לעדות אשה בלבד. ולפי זה ניחא דכאן מקרי עבידא לאגלויי. ולכן אי לאו דאיכא למימר דלהשביח מקחו אמר הוה מהימן כיון דעביד לגלויי ומ"ש הש"ך לחלק דהיכא דלא אתחזק איסורא מהימן מסל"ת אפילו בשל תורה דבריו תמוהים. דבסימן צ"ח דחה זאת ומסיק דדוקא בדרבנן מפלגינן בין אתחזק איסורא ללא אתחזק. אבל בשל תורה אפי' לא איתחזק איסורא אין מסל"ת נאמן. ועוד קשה לי דא"כ איך אמר אין מסל"ח נאמן אלא בעדות אשה בלבד והא עדות אשה לא מקרי איתחזק איסורא וכמ"ש התוספות כתובות (כ"ב: ד"ה הכא דדייקא מרעא לחזקת אשת איש) ועיין בספרי יין המשמח (סימן קכ"ד). אלא ודאי ס"ל להרא"ש דגם בחוטין מקרי עביד לגלויי למי שבקי בבדיקת החוטין ועוד קשה לפי דברי הש"ך כיון דהרא"ש כתב שאין הקנבוס מצוי כמו פשתן. א"כ איך נאמין לנכרי נגד הרוב די"ל דפריש מרובא פריש ורובא עדיף מחזקה ולמה יהיה נאמן במסל"ת. אלא ודאי גם הרא"ש ס"ל דהבקי מכיר ומקרי עבידא לאגלויי ויש ליישב. עכ"ל ראיה דבעביד לאגלויי גם מל"ת נאמן דהא ביבמות (צ"ד:) מיבעיא לן אי טעמא דע"א משום דייקא או משום עביד לגלויי. וקשה איך אפשר שהטעם משום עבידא לגלויי הא מסל"ת נאמן ולמה נכרי מסל"ת נאמן אלא ודאי בעבידא לגלויי גם נכרי מהימן. ואף דהתוספות כתבו דצריך נמי לדייקא מ"מ כיון שטעם זה עיקר למה נאמין לנכרי מסיח לפי תומו. אלא ודאי בעביד לאיגלויי גם נכרי נאמן

ובהכי ניחא לי דברי הטור (ביורה דעה סימן ש"ב) כתב ואפי' אם הנכרי מסל"ת שתפרן בפשתן אינו נאמן וכתב ב"י שהוציא כן מדברי הרא"ש בתשובה שכתב שאין מסל"ת נאמן שחוטין אלו קנבוס וקשה מנ"ל דאומן לא מהימן הא באומן י"ל דלא מרע נפשיה. והרא"ש י"ל דמיירי בנכרי שאינו תגר. אלא נראה דהטור לשיטתיה דבסימן צ"ו כתב בשם הרא"ש דבעינן אומן וגם מסל"ת אלמא דס"ל להטור דמסל"ת אפי' בעביד לאגלויי לא מהימן דהא טעימה עבידא לאיגלויי ואם כן קשה ליה ל"ל להרא"ש הטעם משום די"ל להשביח מקחו עביד ולא מקרי מסל"ת אפילו מקרי מל"ת לא מהני בלא קפילא אלא ודאי ס"ל להרא"ש דאפילו נכרי תגר לא מהימן כיון דבעי מסיח לפי תומו גם בקפילא דלא מרע נפשיה ע"כ לא סגי בסברא דלא מרע נפשיה רק שיהיה מסל"ת. והיכא דאיכא למימר דלהשביח מקחו עביד לא מקרי מסיח לפי תומו וא"ש

ובהכי ניחא מ"ש הטור בסימן צ"ח דלהרא"ש בעינן תרי קפילא ומסל"ת והקשה ב"י מנ"ל דילמא סגי במסל"ת לחוד. ולפ"ז י"ל דלהטור פשיטא ליה דמסל"ת לא