משיבת נפש חלק ב רמג

הבדיקה המוזכרת ברמ"א (ביורה דעה סימן ש"ב) ע"י אש שחוט פשתן כבה מהר. ושל קנבוס הולך ושורף. ובש"ך הביא בשם מעד"מ עוד סימן שהקנבוס כשמושכין החוט נמשכין כמין שערות ארוכות ע"ש

א) תשובה ראיתי להרב בעל תשובת פני יהושע (בחלק יורה דעה סימן ח') שהאריך בזה להחמיר אמרתי לכתוב הנלע"ד להשיב על דבריו. הנה הרב כתב לכאורה נראה מפשטא דמתני' (דפ"ט מכלאים משנה ז') הברסין והברדסין לא ילבש עד שיבדוק ר' אומר הבאים מחוף הים א"צ בדיקה שחזקתן בקנבוס. ופי' הרמב"ם עד יחקר עליהם אם הם תפורים בפשתן משמע שיש לעמוד על הדבר אם הוא פשתן מדאמר עד שיבדק. וכיון דחזינן שיש שינוי ביניהם באש או במשיכת חוטין אין לך בדיקה גדולה מזו. גם ה"ה כתב (בפ"ח ממ"א) בדיקה זו. אך מדברי רא"ש וטור (סימן ש"ב) שכתבו דהאידנא דפשתן מצוי בכל מקומות הלוקח בגדים מן הנכרי צריך להתיר תפירתן ולתופרן בקנבוס. ולא עוד אלא דבפסקיו (פ"ט דנדה) כתב על הא דאמר דא"צ בדיקה. ירושלמי הדא דתימא בראשונה שלא היה פשתן מצוי בכל מקום. אבל עתה שהפשתן מצוי בכל מקום צריך בדיקה. וכתב הוא ז"ל והאידנא פשתן מצוי בכל מדינות. הלכך בגדים הנקחין מן הנכרים צריך לתופרן בקנבוס עכ"ל. הרי על מתניתין גופא כתב דצריך לתופרן ולא לבדקן. אלא ש"מ דבדיקה דמתניתין אין פירושו לבודקן באור כו' אלא צריך לפשפש אם הכל צמר או פשתן מעורב בהם וה"ה אם מוצאין ביניהם מין אחר שיש לספק בו שמא הוא פשתן. וכן יש לפרש דברי הרמב"ם מ"ש שצריך פשפוש אם תפורים בחוטי צמר או משי או בפשתן. ואם אי אפשר לעמוד על הדבר כגון בין פשתן לקנבוס היינו פשתן ודאי. ולא בא למעט אלא שמא אין תפורים אלא בצמר או משי שהם ידועים בודאי. ועוד דהרמב"ם כתב יחקור היינו על ידי עדים עכ"ד הגאון בעל תשובת פני יהושע. ותמהני איך יפרנס לי דברי רבינו שמשון שכתב ז"ל ואפילו המנעלים העשוים בלבדין בפנים צריך בדיקה שלא יהיו תפורין בפשתן עכ"ל. ומנעלים בודאי אין דרכן לתפור במשי וצמר רק או בקנבוס או בפשתן ואפ"ה כתב צריך בדיקה משמע דבדיקה מהני וגם מדפסקו הר"ש והרא"ש בין אם חזקתן מן הקנבוס או פשתן. משמע ודאי דהבדיקה נמי הכין הוא אם הם תפורין בקנבוס או פשתן. ועוד תמוה לי איך יפרש דברי רמ"א שהעתיק ג"כ דברי הטור שצריך להתיר התפירות. ומ"מ כתב בהג"ה דבנותן לו קנבוס שרי שאפשר לעמוד על הדבר אם בודקו באש כנ"ל. ולפי דבריו הרי רמ"א מזכה שטרא לבי תרי דמדכתב צריך לתופרן משמע דבדיקה לא מהני. ואיך כתב אח"כ בדיקת המ"מ באש. אלא נלענ"ד דלא קשיא כלל דודאי י"ל שפיר שיש להכיר בין קנבוס לפשתן ומ"מ א"ש מ"ש הטור ורמ"א דצריך להתיר התפירות לפי שיש לחוש אף אם בודק חוט אחד שמא כלה חוט של תפירה באמצע. וחוט זה של קנבוס ובשאר מקומות תפרן בפשתן ולכן ממילא צריך להתיר התפירות ועיין מ"ש לקמן ישוב על זה שלא תמה על רמ"א

ב) ובהכי ניחא לי מ"ש שא"צ בדיקה שחזקתן מן הקנבוס. וקשה אמאי לא יבדוק לכתחילה. דהא קיי"ל כל היכא האיכא לברורי לא סמכינן אחזקה. וכן בפסחים (ד'.) דמיבעי' לן במשכיר בית לחבירו אם חזקתו בדוק ופריך למאי נ"מ נישייליה. וכתב הר"ן שם דאע"ג דחזקתו בדוק מ"מ אם הוא בעיר צריך לשואלו. והיינו משום דכל דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה. וא"כ אפילו נימא דחזקתן מן הקנבוס מכל מקום היה לו לבודקו אם יש לו בדיקה. מיהו לפמ"ש במג"א (סימן תל"ז סק"ד) דלהכי בחמץ צריך לשואלו ולא סמכינן אחזקה ולא דמי לח"י טריפות שאין אנו צריכין לבודקן דשם אין לבהמה חזקת איסור. משא"כ כאן בכל שנה הבית בחזקת חמץ. א"כ א"ש די"ל דכאן חזקתו מן הקנבוס ואין כאן חזקה לאיסור. אלא דקשה לפי מ"ש המג"א גופיה בסימן ח' דצריך לבדוק הציצית שאין סומכין על החזקה היכא דאיכא לברורי כדאיתא בי"ד (סימן א') דאין סומכין על החזקה היכא דאיכא לברורי. ולפי מ"ש מג"א גופיה לא דמי כלל דבסימן א' איירי לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. משא"כ בציצית שהיה להם חזקת כשרות ועדיף מי"ח טריפות. ובאמת לא הבנתי כלל דברי המג"א מאי דמייתי ראיה מי"ח טריפות דסמכינן אחזקה דהא בחמץ גופיה נמי איכא לברורי ולבדוק. וא"כ אפילו חזקתו בדוק מ"מ איכא לברורי על ידי הבדיקה שנית. אלא ודאי לא מקרי איכא לברורי רק כשיוכל לברר ע"י שאלה בקל. אבל היכא דצריך טירחא דבדיקה אם חזקתו בדוק א"צ לטרוח. וא"כ אין ראיה מי"ח טריפות דודאי הוה טירחא טובא לבודקן דאם יבדוק צריך לבדוק אחר כולן דהי מינייהו מפקת. משא"כ לשואלו אם הוא בעיר הוה דבר קל. ועיין ביורה דיעה (סימן א') בש"ך שם לענין רוב מצויין אצל שחיטה אם מצינן למרדף בתריה אם צריך לטרוח. ובהכי ניחא דבציצית צריך לבדוק היינו משום דא"צ טירחא בזה ודמי למשכיר בית שצריך לשואלו אם הוא בעיר ובציצית הרי הם בידו וצריך לבדוק. וע' ש"ך י"ד (כללי ס"ם סי' ל"ה) במ"ש לענין ספק ספיקא היכא דאיכא לברורי. ומה שהקשה שם מזבחים (ע"ד:) דקשה לר"ת דמתיר ספק דרוסה שנתערבה מס"ס וא"צ בדיקה תקשי מאי משני התם דאיערב בנפילה וקסבר הלכה צריך בדיקה וקשה הא הוה ס"ס אלא ודאי צריך בדיקה. לענ"ד ע"כ שאין זו קושיא דאפילו נימא דבס"ס צריך בדיקה מכל מקום קשה כיון דשם בקדשים מיירי ואי אפשר בבדיקה מטעם שכתב רש"י וכיון דלא אפשר בבדיקה אמאי לא נסמוך אס"ס דמה לי אם לא אפשר מטעם שאינו בפנינו או שאי אפשר מטעם הקריבהו נא לפחתך. אלא נראה דמאן דאמר הלכה צריכה בדיקה ואין הילוך מוציא מחשש ריסוק אברים א"כ ה"ל בחזקת נפילה ודאי עד שתבדק

עכ"פ גם בש"ך מסיק היכא דיש לבדוק בקל צריך לבדוק ע"ש. וכעת אין בידי ספרי האחרונים לעיין בהם במ"ש בזה. ולפ"ז ניחא דלכך ס"ל לר"י דבגדים הבאים מחוף הים א"צ בדיקה אף דאפשר לבודקן מ"מ כיון דנצטרך לבדוק כל חוט של תפירה ואיכא טירחא והפסד שפיר סמכינן אחזקה. וגם באידך ראיה שמביא דהרא"ש בתשובה אסר ליקח קנבוס מעכו"ם מסל"ת גם דברי הרא"ש מובאים שם בש"ע ולא הביא רמ"א כלום. ומדברי הרב בעל פני יהושע שם נראה דלא סמכינן אבדיקה זו רק באומן דאיכא סברא דלא מרע אומנתיה ולהכי הר"ן שכתב להתיר לא הזכיר כלל הבדיקה דאף בלא בדיקה שרי כיון דלא מרע אומנתיה. אבל ליקח מן העכו"ם לכתחילה ודאי אסור. ולפ"ז אפשר לומר דהרב בעל פני יהושע לא אסר ליקח רק מן העכו"ם שאינו תגר. אבל מן תגר שרי שהרי עיקר ראיית הר"ן מהך דלוקח טלית מצויצת מן התגר בפרק התכלת (דף מ"ג) דשרי. הרי חזינן בתגר ג"כ דלא מרע אומנתיה דהא רמ"א התיר נמי לכתחילה ליתן לנכרי חוטי קנבוס ולא חיישינן לאיחלופי משום דיש לו בדיקה

ג) ובאמת גם בדברי רמ"א ראיתי גמגום שכתב בהג"ה ואסור לומר לעכו"ם לתפור לו בגדים בחוטי קנבוס אע"פ שפשתן יותר ביוקר מותר דנקל יותר לתפור בפשתן מבקנבוס אבל אם נותן לו קנבוס שרי ולא חיישינן לאחלופי כו' וכן נוהגין אע"פ שיש מחמירין ונרשם רשב"א הנ"ל עכ"ל. והמעיין יראה דהמ"מ שכתב הך בדיקה ס"ל אפילו אין הישראל מוסר לו חוטי קנבוס שרי שכן כתב וראיתי עכשיו נוהגין לסמוך כו' אף על חייטי עכו"ם שקונה חוטי קנבוס לתפור בינו לבין עצמו כו' הרי בהדיא דמתיר אפילו אינו מוסר לו החיטין ושאלת הרשב"א אם מותר לומר לנכרי לתפור