משיבת נפש חלק ב רכז

שפיר הוכיח הרמב"ם לפר שיטתו דדם קושי עולה וא"כ י"ל למסקנא גם רש"י מודה מדאצטריך קרא גבי לידה ש"מ דדם קושי עולה וגם נראה שהוכיח מכח סברא נוסחת הרא"ש בדברי רש"י עיקר דהא כיון דרש"י לא הוקשה לו רק מקרי. בודאי יותר נכון לתרץ כמ"ש הרא"ש דקרי גורם טומאה יום א' והוא חילוק נכון וא"כ יותר נאמנה מאד נוסחת הרא"ש ברש"י. וגם פשטא דש"ס (שם ע"ב) נ"ל כדעת הרמב"ם דמייתי אביי ראיה מדותה תטמא לרבות יולדת בזוב שצריכה לישב ז' נקיים מאי לאו נקיים מלידה ומשני לא מדם וקשה מאי ס"ד דאביי עד שיאמר מנא אמינא לה והיכא רמיזא בקרא נקיים מלידה דילמא כפשטא נקיים מדם ולשין נקיים אינו רמז ללידה אלא נראה דאביי ס"ל דהא בהא תליא דאם איתא דימי לידה שאין רואה בהן עולין אם כן גם ברואה בהן יעלו כמו בדם קושי שעולה ג"כ אע"כ עיקר הקפידא על הלידה. ורבא דחי דנקיים מדם היינו דגזירת הכתוב דהדם שרואה בשעת לידתה לא יעלה לה. אבל בדם קושי גם רבא מודה שעולה. מיהו איכא למידחי דפשיטא ליה לאביי בלאו הכי דימים שרואה אינם עולין דנקיים מדם בעינן ורבא דחי דגם ע"ז צריך קרא. מיהו מ"מ כיון דמקרא ילפינן הכי א"כ בקושי דליכא קרא שפיר י"ל שעולה

לא) והנה קצת פוסקים והתו' מכללן ס"ל דדם טוהר סותר נמי ולדידהו ע"כ מוכרח החילוק בין דם קושי לדם טוהר דביומי וטבילה תלי רחמנא וכמ"ש התוס' (לז ע"א ד"ה דבר) ואם כן אין לנו שום ראיה שקושי יסתור אפילו אותו יום רק משכבת זרע ובזו כבר צדק חילוקו של רש"י כפי גירסת הרא"ש שגורם טומאה יום א' לכך סותר יום א'. משא"כ קושי שאינו גורם שום טומאה. וגם לישנא דגמרא נקטינן קושי אינו סותר וכן לעיל (לג ע"א) גבי בעי רמי ב"ח פולטת ש"ז מהו שתסתור בזיבה ופירשוה שתסתור יום א' דודאי כל ז' אינה סותרת ומינה משמע היכא דנקט אינו סותר משמע שאפילו אותו יום עולה ואע"ג דגם בלידה נקט אינה סותרת ואינה עולה. שם שייך שפיר הלשון אינה סותרת שהכוונה שם על הימים שהימים אינן סותרין. ובזה שפיר יצדק הלשון דימי הלידה אינן סותרין המנין וגם אינם עולין למנין אף שלא ראתה בהן משא"כ בקושי שהכוונה על הדם וכמו כן בפולטת גם יום א' מקרי סתירה שהדם והזרע סותרין אותו יום. ואם כן כיון דנקט בקושי אינו סותר משמע שאפילו אותו יום אינו סותר ועולה גם כן. וכן נ"ל להוכיח ג"כ מדברי התוספות (לו ריש ע"ב) שכתבו לאידך תירוצא דגם ללוי דשני מעיינות הם יש לטמא הדם דמן המקור קאתי וא"כ קשה מאי פריך (שם ע"א) ללוי דאמר ב' מעיינות הם ל"ל שבעה במשהו סגי ומשני צריכה שתפסוק משהו שיעלו לה לז' נקיים. וא"כ מוכח דאע"ג דדם טמא הוא מ"מ כיון דבזמן ימי טוהר טיהרה התורה אותו המעיין שפיר עולה לשבעה נקיים אע"פ שרואה דם שאילו ראתה מאותו מעיין שלא בימי טוהר טמאה ואפ"ה עולה וכ"ש דם קושי

לב) העולה מזה שדעת הרמב"ם ור"ח והתוס' וכן נראה מפרש"י והרא"ש שהביא פירושו ונוסחתו שדם קושי עולה ולא מצינו חולק בביאור כי אם הראב"ד ורמב"ן ומהר"ן אין הכרע דאדרבה הביא דעת האומר שאינו עולה בשם איכא מ"ד והביא דברי הרמב"ם בסיף ונתן טעם לדבריו. וגם מדברי ה"ר יונה מוכח דס"ל ג"כ דאינו עולה שנתן טעם דלכך גבי קושי הוי נדה ליומא שלא יאמרו שעולה מוכח דס"ל ג"כ דאינו עולה. ומיהו בדם הרואה בלי הרגשה אפשר דאף להני פוסקים עולה. וכן משמע מדברי הר"ן שפי' הא דאמרינן (ריש הרואה) דשמואל דייק מבבשרה עד שתרגיש בבשרה ופריך הא מיבעי ליה בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ומשני תרתי ש"מ ופירש הר"ן דגם בשפיר וחתיכה הטעם משום דלא מקרי הרגשת דם. וא"כ כיון דודאי בשפיר וחתיכה גם לענין נקיים ודאי עולה א"כ האי דם דאתי בלא הרגשה לא גרע דמחד קרא אתי והטעם שיש לחלק בין זה לדם קושי משום דקושי אינו טהור רק בימי זיבה אבל בימי נדה לא אם כן שפיר יש שם טומאה על הדם. משא"כ דם הבא בלי הרגשה לעולם טהור הוא ואין עליו שם טומאה. ולמ"ד (שם טז ע"א) מקור מקומו טהור הוא טהור לגמרי. ואפילו למ"ד טמא לא עדיף ממכה במקור שדמה טמא למ"ד מקור מקומו טמא. אבל לא מקרי דם נדות כלל כיון שמצד עצמו טהור הוא לגמרי ולא דמי לדם קושי דרואה מקרי כיון דבימי נדות נדה ע"כ מקרי רואה וסתרה. אבל הדם הבא בלי הרגשה ע"כ מדין ראיה נתמעט לגמרי דאם איתא דמקרי רואה אמאי אינה טמאה. אע"כ דלא מקרי רואה כלל וכיון דלא מקרי רואה אפילו יומה אינה סותרת ואפילו אם לא נפרש כפירוש הר"ן מכל מקום כיון דאמרינן בבשרה תרתי שמעינן מיניה משמע שדין אחד לדם הבא בלי הרגשה לדם שפיר וכיון דהתם גם לענין נקיים אינה סותרת אפי' יומה ה"ה בלי הרגשה ודוחק לומר דגם דם שפיר סותר. ועוד דאם תאמר שלענין נקיים לא סגי לן בקרא דממעט מטומאה ובעינן נקיים לגמרי. אם כן נימא דגם דם לבן וירוק אינו נקי מקרי דהא פריך בגמרא (יט ע"א) מנ"ל דאיכא דם טהור באשה דילמא כל דם דאתי מינה טמא הוא. ומסיק מקרא דבין דם לדם ש"מ דאיכא דם טהור וא"כ מנ"ל אכתי דדם לבן וירוק עולה לנקיים. אע"כ כיון דמיעטיה קרא מטומאת נדה ליכא שום טומאה עליו והוה כדם מכה שבמקור ואם כן שפיר מקרי נקיים

ועוד נראה לי ראיה ממתני' לקמן (סח ע"ב) דפליגי ר"א ור' יהושע בזב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון וז' ושאר הימים לא בדקו דר"א ס"ל הרי הן בחזקת טהרה ור' יהושע ס"ל דאין להם אלא ראשון ושביעי. ופריך ליה ר"א לר"י לדבריך אתה מונה בסירוגין והתורה אמרה ואחר תטהר שלא תהא טומא' מפסקת ביניהן. ואם איתא דראיה שהיא בלי הרגשה אינה סותרת ואינה עולה מאי קשיא ליה דילמא ר"י ודאי לא חייש דילמא ראתה בהרגשה שהרי לא הרגישה רק דחייש לדם הבא בלי הרגשה. ולענין שלא יעלה הוה ספיקא דאורייתא וחייש שלא יעלו לה מספר הימים שבנתיים. משא"כ לסתור אף הימים שמנתה דאפי' אי ודאי ראתה אינה סותרת רק מדבריהם כמו כתם וא"כ לא חיישינן שראתה לענין זה דלענין שתסתור לא הוה רק ספיקא דרבנן

לג) והנה מצאתי לבעל ס"ט (שם ד"ה ועפ"י) שעמד לבקש ראיה מגמרא זו בחילוף מ"ש והיינו ממאי דמסיק אי חיישינן דילמא חזאי בספק אתי לאחלופי בודאי וביקש להעמיס הפירוש כמו שכתבתי שהקשה לו קושיית מהר"ם לובלין שם דממה נפשך אי חזאי בספק סתרה גם כן ולכן ביקש לומר דבאמת כך הכוונה דבלי הרגשה באמת אינו סותרת ואינו עולה רק מדרבנן סתרה כמו כתם ולכן יש לחוש לחלופי בודאי ראתה בלי הרגשה אף דהוא מדרבנן גזרינן גזירה לגזירה באיסור חמור ע"ש. ואני אומר דהא ליתא שלפי דבריו שמדמה דם הבא בלי הרגשה לדם קושי והא דדם קושי לא סתר מסיק דוקא לרבנן לעיל (לז) דלר"א דס"ל דאף דבר שאינו גורם סותר גם דם קושי סותר וא"כ לר"א גם דם הבא בלי הרגשה כשתמצי לומר שאינו עולה מסתר נמי סתר וא"כ אכתי לר"א ה"ל למימר בפשיטו' דלשיטתיה אזיל דס"ל גם דבר שאינו גורם סותר א"כ אפילו תחוש שראתה בלי הרגשה מ"מ סותרת היא ואדרבה יותר מוכח כמ"ש דמאי קשיא ליה אליבא דרבי יהושע הא שפיר י"ל דלא חייש רק לדאורייתא אבל לדרבנן לא חיישינן מספיקא אלא ודאי מן התורה גם הדם הבא בלי הרגשה עולה ומדרבנן מסתר נמי וא"כ שפיר קשיא ליה שמונה לחצאין. ומה שתירץ מהר"ם לובלין וז"ל וי"ל בדוחק דגם ר"י מודה דמדאורייתא מוקמינן להו בחזקת טהרה ולא חיישינן דילמא חזי רק מדרבנן עכ"ל. ובספר ס"ט שם הקשה עליו דא"כ