משיבת נפש חלק ב רכב

נמי לא חיישינן להרגשת שמש דדרך להרגיש פתיחת המקור

יח) וארווח לן [ליישב] בהא דברי המרדכי (ריש שבועות והובא גם בב"י סי' קפז) שכתב בפירוש ואם יש לה וסת הנאמר ברואה מחמת תשמיש (נדה סו ע"א) שאם יש לה וסת קבוע תולין שהדם שרואה דם צדדין הוא מחמת מיעוך תשמיש. והקשה עליו ד"ז הגאון זצ"ל בכו"פ (בת"י סי' קפז סק"ה) ממה ששנינו (שם יא ע"א) אע"פ שאמרו דיה שעתה משמשת בשני עדים. וקשה ל"ל עדים הא במצאה ג"כ טהור שלא בשעת וסתה ולפמ"ש ניחא דכבר כתבתי (באות יד) דבתה"ד (בפסקים סי' מז) מפרש הא דרואה מחמת תשמיש היינו שלא הרגישה שנפתח מקורה דבהרגישה שנפתח מקורה פשיטא דטמאה והנה דבריו צריכין ביאור מאי קאמר פשיטא דטמאה אטו מאן קאמר דטהורה וצ"ל דקשיא ליה הא דנקט (בגמ' שם) אם יש לה מכה תולה במכתה ואם הרגישה שנפתח מקורה אמאי תולה במכה. וקשה הא שפיר י"ל דודאי מן המכה בא ומה שנדמה לה שנפתח מקורה היינו הרגשת שמש. אלא ודאי ס"ל דהרגשת שמש לא מיחלף בפתיחת המקור וכדפרישי' בשני מיני הרגשות. וא"כ י"ל הא דתלינן בצדדין היינו משום שדרך לראות בהרגשת פתיחת המקור וגם הוא שלא בשעת וסתה והיא יש לה וסת קבוע לכן תלינן בצדדין וא"כ התם שפיר צריכה בדיקה לפני תשמיש היינו שמא תרגיש פתיחת המקור ובשתראה שלא בשעת וסתה מטמאה מע"ל ולכן צריכה לבדוק דמחמת תשמיש עלולה לראות כדאמרי' (נדה סו) שמא מחמת חימוד ראתה מיהו בלא הרגישה פתיחת המקור לא חיישינן דאין דרך לראות כי אם בהרגשת פתיחת המקור (ואם נאמר שראתה בלי הרגשת פתיחת המקור הרי יש לנו לומר שראתה בלי הרגשה כלל ואינה טמאה מן התורה רק מדרבנן ושפיר תלינן בצדדין כיון דהוא שלא בשעת וסתה משא"כ לענין טהרות אפי' ראתה בלי הרגשה מטמאה עכ"פ טהרות דקיי"ל מקור מקומו טמא ולכן לא תלינן בצדדין מאחר שאפי' בא מן המקור שלא בהרגשה טמאה עכ"פ טומאת ערב) מיהו באשה שוסתה לראו' בלי הרגשת פתיחת המקור רק בהרגשה בעלמא ודאי לא תלינן בצדדין משום הא דשלא בשעת וסתה לחוד. והמרדכי מיירי דוקא שיש לה וסת קבוע לראות בהרגשת פתיחת המקור אבל אשה שוסתה לראות בלי הרגשת פתיחת המקור שפיר י"ל אף שלא בשעת וסתה אינה טהורה בראתה בשעת תשמיש ואשה כזו ודאי צריכה בדיקה לאחר תשמיש ואגבי נשים אלו שדרכם לראות בלי הרגשת פתיחת המקור תקנו כן בכל נשים שמא תרגיש פתיחת המקור. והבדיק' הוא לתועלת. שאם תראה אח"כ שלא בשעת וסתה יהי' כפקידה מה שבדקה לאתר תשמיש שאם תוסיף לראות בלי שעת וסתה מטמאה מעת לעת דהרי אתרע חזקה דאורח בזמנו בא ולכן תקנו בה בדיקה וא"ש. ומיושב נמי מה שהקשו עליו מנמצא על שלה דבס"ד (עי' שבועות יח ע"א) איירי שלא בשעת וסתה (עי' תוה"ש שם ס"ק יד) ולמ"ש א"ש די"ל באין דרכה לראות ע"י פתיחת המקור דוקא. מיהו אכתי קשה אשה כזו לא תתלה בכתמים לאחר ששמשה עיין ע"ש לעיל. ולכן י"ל על דברי המרדכי בע"א. ובזה נתישבו לי דברי התוספות בשבועות (שם ד"ה והא) שהקשו אמאי דמוקי התם שלא בשעת וסתה ואפרישה ופריך והא נמצא קתני והקשו התוספות טפי ה"ל לאקשויי לאח"ז אמאי פטרינן כיון דאמרה לו נטמאתי. והקשה ד"ז הגאון (בת"י סי' קפג סק"א) הא י"ל דלא קאמרה בהדיא נטמאתי רק שהרגישה ע"ש. ולפמ"ש א"ש דבלא"ה קשה לדברי הסמ"ק והר"ן שנתנו טעם דלכך מותרת לבעל שני ברואה מחמת תשמיש היינו משום ס"ס שמא מצדדין ואת"ל מן המקור שמא אין אצבעות שוות. וקשה א"כ אמאי בנמצא על שלה אותיום חייבין קרבן הא י"ל דמצדדין קאתי. בשלמא לדעת המרדכי דס"ל באשה שיש לה וסת תלינן בצדדין לא קשיא מהא דמוקי התם שלא בשעת וסתה די"ל דאיירי באשה שאין לה וסת או עונה בינונית וכמ"ש בכו"פ. אבל הר"ן וסמ"ג וסמ"ק דלא מפלגי כלל בהא לענין רואה מחמת תשמיש א"כ קשה טובא איך מוקמינן שלא בשעת וסתה בשלמא הא דמוקמינן סמוך לוסתה לא קשיא שנתלה בצדדין די"ל דע"כ לא תלינן בצדדין אלא היכא דליכא רגלים לדבר ואפילו באשה שאין לה וסת לא מקרי רגלים לדבר שהרי אין אסורה לשמש. משא"כ סמוך לוסתה דחזקה דאורח בזמנו בא לא תלינן בצדדין. ומה שלא חילקו בין רואה דם מחמת תשמיש בין סמוך לוסתה היינו משום דבסמוך לוסתה בלא"ה לא נעשית מוחזקת לראות מחמת תשמיש. אבל הא דמוקמינן שלא בשעת וסתה ודאי קשה טובה אמאי חייב חטאת שמא דם צדדין. אלא נראה דלמאן דמוקי שלא בשעת וסתה איירי בארגשה פתיחת המקור והא דתלינן בדם צדדין היינו בלא ארגשה פתיחת המקור וכמ"ש בשם תה"ד וכיון דלא ארגשה פתיחת המקור יש רגלים לתלות בדם צדדין. משא"כ התם איירי שהרגישה שנפתח מקורה ובזו שוב ליכא למיתלי בדם צדדין. ובזה מיושבים ג"כ דברי מרדכי וא"צ לדברי הכ"פ וא"כ גם התוס' יפה הקשו דא"כ לאח"ז אמאי פטורין כיון דע"כ איירי בהרגשת פתיחת המקור ובהרגשת פתיחת המקור ליכא למיתלי בשמש. וא"כ גם לאח"ז יהיה חייבין קרבן. וכקושית הש"ס פרק הרואה ואף דמשני הרגשת שמש היינו הרגשה שאינה פתיחת המקור וכדפרישית ודו"ק

יט) איברא דקשה לכאורה ממ"ש התוס' נדה (טז ע"א ד"ה ומר סבר) גבי רואה דם מחמת מכה דאיירי דוקא במרגשת שדם זה מן המכה ואפ"ה אם זמן וסתה הוא אי וסתות דאורייתא חיישינן דאם לא כן טמאה לכ"ע דאטו לא תטמא לעולם והרי מקודם היה לה וסת. וגם במרדכי ורמ"א (סי' קפז סעי' ה) כ"כ שבשעת וסתה אין תולין במכתה. ולמאי דפרישית הא י"ל שפיר שלעולם לא תטמא כ"ז שלא תרגיש פתיחת המקור. וכשתרגיש פתיחת המקור ודאי תהא טמאה דהא זהו עיקר דרך הראיה כמ"ש. אך נ"ל דודאי במכה שבמקור אין להבחין כיון שבאמת הדם בא מן המקור אין להבחין בין פתיחת המקור. ולכן יש לחוש שלא תטמא לעולם

ובזה ניחא לי הא דתניא בברייתא (סו) גבי רואה מחמת תשמיש דאם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ובסוף תני בברייתא ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא. הנה ברישא לא נקט שממנה דם יוצא ובמכה במקור בעינן שממנה דם יוצא ולמאי דפרישית א"ש טובא דודאי ברישא כיון שיש רגלים לדבר שראתה בלי הרגשה יש לספק בדם צדדין כמ"ש רמ"א ואין הדם בא מן המקור כלל כיון דאפי' לא היה לה מכה היה ג"כ רגלים לדבר כיון דלא הרגישה פתיחת המקור והיכא דאיכא נמי מכה באמת שפיר תלינן להקל שיש לנו לתלות במכה משנאמר ראתה בלי הרגשה רק ע"י הרגשת שמש דדרך להרגיש ממש שלא כהרגשת שמש וכמו שהוכחתי ממה דמקילין בכתמים אף בשמשה

כ) ובהכי ניחא מה שתמה הש"ך (שם ס"ק כב) על רמ"א מאי ס"ס הוה דמה לי מצדדין מה לי ממכה שבמקור. וראיתי לכמה אחרונים שתפסו על הש"ך דכיון דקי"ל מקור מקומו טמא שפיר הוה הפרש בין הספיקות דאילו בא ממקור טמא עכ"פ טומאת ערב ושפיר הוה הפרש בין הספיקות ולא מקרי שם א' ויצא להם לפ"ז במכה שבצדדין אין שייך ס"ס דבין כך ובין כך הדם טהור והוה שם א'. ואני בעניותי לא נראה לי סברא זו כלל שטומאת המקור יסבב הטהרה באשה וכי דין ס"ס הוא מכלל החוקים שנאמר ששמא גרים במה שיש על דם המקור שם טומאה זהו יגרום הטהרה ולמ"ד מקור מקומו טהור תהיה האשה טמאה כלפי לייא. ועיקר טעמא דס"ס שיהיה ראוי לתלות בשני צדדין להתיר ואפילו בחד ספיקא אם איכא למיתלי להתירא טפי