משיבת נפש חלק ב ריב

לחסורה. אלא ודאי נטולה היא ביד וחסורה מתחילת ברייתו ואם כן דון מינה בנקב שלא מצינו חלוק ממילא בכלל ניקבה גם ניקבה מתחילת ברייתו היא. ומעתה יראה דהרמב"ם מפשיט פשיטא ליה שאם יש נקב מפולש בריאה מעבר לעבר אף שהקרום שלם ובתוך הנקב ג"כ הקרום שלם כמו שהוא מתחלת ברייתו אך שהנקב מפולש מעבר אל עבר ס"ל שגם זה אינו יוצא מכלל ניקבה הריאה הוא אף שהקרומות הם שלימים מכל צד. ומעתה יראה פירוש דברי הרמב"ם שכתב וכן אם חסר מגוף הריאה הוא כמו שחסר מנין האונות לא מיירי שחסר למעלה על גב הריאה כמו קמט. אלא שצד הריאה חסר ופגום יוצא בצדדי הריאה והעור נקרם מצד הריאה. ועפ"ז ס"ל להרמב"ם ז"ל שכיון שאילו היה בתולדה בשר הריאה סביב סביב רק שבאמצע היה נקוב הוה בכלל ניקבה הריאה. א"כ בשביל שחסר גם בצדו למלאות ההיקף והוא כמו חצי עגול אטו בשביל זה יוכשר יותר וא"כ החיסרון שבצד הריאה שחסר מגופה לא נפיק מכלל ניקבה הריאה. דאיך יתכן ביש היקף סביבו ובאמצע נקוב מעבר אל עבר יהיה טריפה ובשביל שנפחת מן העגול ויוצא פגום זה יהיה סיבה להכשיר הא לאו סברא היא כלל. נמצא לפ"ז ביש קמט על הריאה למעלה בעובי הריאה גם להרמב"ם כשר שאינו אלא חסרון בפנים רק בצד הריאה ס"ל להרמב"ם שהוא בכלל ניקב ממש ואין מקום לקושיא של המפרשים. ואין לתפוס על דברינו אלה ממ"ש הרמב"ם (שם) וכן אם יבשה הוה כחסר ויבשה הוא אפילו למעלה על פני שטח הריאה דודאי גם להרמב"ם הטריפות תליא בקרומות אלא דס"ל להרמב"ם כיון דמשמע ליה דנברא נקוב נמי טריפה ודאי לא בשביל חסרון הבשר דחיסרון בפנים לא שמיה חיסרון. אלא שאנו דנין לפי תמונת הריאה צריכים להיות הקרומין בשלימות. וכאן שנחסר מגוף הריאה חסרו נמי הקרומין שצריך להיות אילו היתה הריאה בתמונתה בשלימות. א"כ יש חיסרון בקרומי הריאה וזה מטריף. אך ביש גומא וקמט למעלה אין שום חיסרון בקרום רק בבשר ולכן הוא כשר. ומדמי ליה הרמב"ם לחסרון האונות שהוא ג"כ לפי שהוא חסר מתמונת הריאה לפי הצריך ואין לך ניקב גדול מזה שנחסרו הקרומות לגמרי. וא"כ ביבש בשר הריאה שהחסרון בקרום שפיר הוה כחסר אף שהוא על פני שטח הריאה סוף סוף החסרון בקרום. אבל חסרון בפנים לא שמיה חסרון כנ"ל נכון וברור בדעת הרמב"ם. והפוסקים החולקין נראה דס"ל אפילו תמצי לומר נברא נקוב טריפה הוא דוקא בושט ודקין ואברים שיש להם חלל דאנו אומרים שמאחר שהוא נקוב נתבטלה פעולתו בבעל חי כמו בדקין וושט שפועלת להעביר האוכל או יתר פעולות שצריכים הנקב הוא הטריפות וי"ל שגם נברא נקוב כבר נתבטלה פעולת האבר ההוא בבעל חי אבל בריאה מלבד מה שידוע תועלתה לרחף על הלב ולשאוב המשקין אף שלא נסמוך על סברות הללו לבד. מ"מ מצינו מבואר מפורש יוצא מפי חז"ל שטריפות הריאה תלוי בקרומים ולא בחסרון הבשר ולכן נאמר אף אם נברא נקוב מעבר אל עבר לא נאמר שיש חסרון בקרומי הריאה מאחר שהם בשלימות ואף אם נמצא הנקב אנו אומרין שאין נקב וחסרון בקרומי הריאה רק לפי שנחסר הבשר הריאה בפנים ולזאת אין גב הקרום למעלה ונקרם בפנים סביב הבשר נמצא שאין כאן שום נקב כלל בקרומות כי אם חסרון בבשר לבד וזה אינו מזיק וא"כ להנך פוסקים גם ביש פגם וחסרון בצד הריאה כשר שאינו אלא מכח חסרון בשר הריאה בפנים משא"כ בושט ומעים נקובים מתחילת ברייתן לא שייך לתלות הנקב בחסרון בפנים שאין טריפות תולה כי אם בעורן לבד. וכמו כן בלב וקרקבן שאין כאן ב' דברים חלוקים כמו בריאה שיש קרומות ובשר והטריפות תלוי בקרומות דוקא ולא בבשר. וא"כ כשיש נקב מעבר לעבר והקרומות שלימים מכל צד. אנו אומרים מאחר שאין גבול לגודל הריאה ואין איסור וטריפות בנחסר מקצת הריאה מן הצד מאחר שהקרומין בשלימות א"כ גם ביש בשר סביב סביב בעגול ובאמצעיתו נחסר לא נייחס אותו לנקב כי אם לחסרון. אבל בלב וקרקבן ושאר אברים שבעינן שניקב לחלל ממילא גם בנברא נקוב טריפה שסוף סוף נקוב הוא לחלל ולא שייך לתלות הנקב בחסרון שהטריפות תלוי במה שהוא נקוב לחלל יהיה באיזה אופן שיהיה שהרי ניקבה הריאה פירושה קרומי הריאה דלא איכפת לן בבשר כלל

ו) ולפ"ז כ"ש בטחול שלא מצינו לו תמונה מיוחדת ואם נחסר מקצתו מתחילת ברייתו ודאי לא נחמיר בטחול טפי מריאה. וא"כ כ"ש לפ"ז נברא נקוב בטחול דכשר. ואפי' לדעת הרמב"ם שסובר בריאה דחסר טריפה ולפי מה שצדדנו יסבור שבריאה נברא נקוב טריפה מ"מ ודאי אין לדמות ריאה לטחול דריאה שהחיות תלוי בו יש לומר נברא נקוב שהאבר מקולקל ולכן יאסור. אבל בטחול שניטל כשר א"כ אין לומר שנברא נקוב טריפה דהא לא איכפת לן באבר כלל כי ניטל כשר אלמא שאפשר לחי לחיות מבלעדי הטחול א"כ ע"כ ניקב פסול משום שיש לה כאב יותר וכמו שפרש"י (נה ד"ה ה"ה) שע"י הנקב הוא הולך ומוסיף מכאוב והחולי רב בגופה ע"כ וזה לא שייך בנברא נקוב שהרי כל הנבראים חסורי אבר אין מרגישין כאב וצער כלל. ולכן אף דבשאר איברים שטריפות תולה בהם יש להטריף בנברא נקוב וכמו שהוכחתי מדברי התוס' ורשב"א בושט נקוב

ובזו נסתר מ"ש בספר פרי תבואה לדייק מדברי הרשב"א שדחה דברי הרמב"ם שחילק בין נטולה לחסורה דמה שהוא בכלל נטולה כשר בנברא חסר מדמנו נטולה וחסורה לשתים ודחה הרשב"א שלכך מנאוהו בשתים שלא ליתן פתחון פה לבע"ד לחלוק בין נטולה לחסורה. וביקש לדייק דבנקובה שלא נאמר חילוק זה באמת נברא חסר כשר וליתא כמו שהוכחתי (באות ג) מדברי רשב"א גופיה בושט נקוב דפשיטא ליה דנקוב מתחילת ברייתו נמי טריפה. ועיקר דיוקו בדברי רשב"א לא קשיא כלל דדוקא בין נטולה וחסורה דפשטא דלישנא נטולה היא ביד וחסורה היא מתחילת ברייתו ולא ניטל ביד. ולהכי חשיב גם שניהם. אבל נקובה שניהם במשמע דבין מתחילת ברייתו ובין ניקב אח"כ בכלל נקובה היא. ואדרבה מדברי הרמב"ם שדייק דנברא חסר כשר מדחילק נטולה וחסורה בשתים א"כ בנקובה שאין גילוי לחלק גם בנברא נקוב טריפה. אלא דמ"מ בטחול שע"כ נקוב אינו טריפה אלא מפני צער וכאב ביותר. וזה לא שייך בנברא חסר ונקוב. וכבר כתב הרמב"ם (פ"ו הי"ט משחיטה) שטחול לא נמנה בכלל הנקובים שיש שיעור לנקיבתו וגדולה מזו מצינו מפורש בש"ס (חולין נה ע"א) לחד תירוצא ניקב לחוד ונחתך לחוד שאפילו נחתך הטחול בסכין כשר לחד תירוצא אף דחיתוך הוה ממש נקוב היא וכמו שפרש"י בקושיא שאין חיתוך בלא נקב דכל נקב משום חיתוך הוא ע"כ. ואפ"ה ס"ל להתרצן דנחתך כשר טפי מניקב. ובעל העיטור פסק כהאי לישנא וכן דייק הרשב"א מפרש"י פ' בהמה המקשה ובודאי דבנחתך איכא כאב טפי מנברא נקוב. ונהי דנפסוק כהך לישנא דגם נחתך אסור מ"מ אחר שמצינו בטחול שאפילו נחתך יש סברא להכשיר. א"כ בנברא נקוב ליכא מ"ד דטריפה

ז) ואי לאו דמסתפינא הייתי מגיה מה שנרשם בפרש"י (שם ד"ה ה"ה) דחמיר ניקב וכו'. ויש לתמוה דזה היה לו לפרש אמימרא דרב עוירא דניקב טריפה. ולמה המתין רש"י לפרש כן אתירוץ הש"ס ולכן היה נ"ל דצ"ל דברי רש"י אאיבעית אימא ניקב לחוד. וכן צ"ל ברש"י דחמיר ניקב מנחתך וניטל לגמרי. וכן משמע ממה שסיים רש"י שע"י הנקב. וכיון דפתח בניקב ונחתך למה סיים בניקב לחוד. אלא ודאי צ"ל כמ"ש. ולפענ"ד נראה דרש"י