משיבת נפש חלק ב רט

המה לחומרא נקטו וגם מפרש"י דנזיר (מב:) משמע דמפרש כפירוש הראב"ד

מכל הלין טעמי נלע"ד להלכה ולא למעשה מאחר שיש הפסד מרובה וסתירת בנין ביהמ"ד שיש לטהר מקום שהבית המדרש עומד עליו מבלי בדיקה. אך הבה"כ שעסוקין בבנין אין להקל בלי בדיקה לכל הפחות עד מקום שכינסו הבנין שעשו מחדש אחר השריפה דמקום שהיה בהכנ"ס הישן מאז. כיון שבאותו מקום לא נמצא ולא גרע מדרך הרבים שמפסיק שא"צ בדיקה יותר רק כיון שנמצאו תוך חלל הבנין שנעשה מחדש אותו המקום בספק עומד, כ"ז נראה לענ"ד להלכה אבל לא למעשה ומיראי הוראה אני בנ"ד דאית בי' דררא דאיסורא דאורייתא עד יבחנו דברי לפני א' מגדולי המורים שבדור

סימן כו

בדיני איסורי הקברים

שאלה (המובנת מהתשובה) בדין קבר המזיק לרבים באיזהו אופן חשוב היזק רבים. וגם בענין אה"נ מעפר הקבר

תשובה בענין קבר מזיק הרבים לא ידעתי מאין הרגלים לקרות בשביל אפושי בהילוך שיהיה נקרא בשביל זה מזיק הרבים. ובפ' במה מדליקין (לג:) הוה דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית להו צערא לכהנים לאקופי ופרש"י (שם לד.) שהיה אותו שוק מקום מעבר העיר לרבים שהכהנים לא היו יכולין ליכנס שם מפני הטומאה והיו צריכין להקיף דרך אחר ארוך, ולאו בכל דהו קרי מצטער דא"כ מי שישב בביתו יפטר לילך לסוכתו דמצטער פטור מן הסוכה. ועוד דמדברי רש"י שם (ד"ה איכא דידע) שפירש דאתחזק טהרה בהאי שוק מימיו שלא היה בה"ק גמור ולא ניתן לפנותו עכ"ל. משמע שאילו היה בה"ק גמור לא הוה שרי לפנותו וכמו שהבאתי. אלא שדברי רש"י מגומגמים כמה שכתבתי שהרי לא נזכר פינוי כלל. ואם סמך רש"י על המדרש כמו שכתבת גם אתה. א"כ קשה כיון שדן אותו לקבר הנמצא וקבר הנמצא מקומו טהור. אם כן למה ציין היכא דרפי. וגם מ"ש מעלתו שהנס שהיה המת צף למעלה הוה כפינוי. קשה גם לזה אחר שכבר החל הפינוי היה לו לפנותן לגמרי ודוחק לחלק שזה קשה למתים יותר. גם בש"ס דילן לא משמע טעמא דבלבול קשה למת דבפ' מי שמת (קנד.) אמר אי אתה רשאי לנוולו. משמע דמשום בלבול ליכא. וכמה מקומות יש שמלקטין העצמות וקוברין בקברות אבותם כדאיתא במס' שמחות ובמ"ק (ח.) במתני' מלקט אדם עצמות אביו מפני ששמחה הוא לו, ומשמואל אין ראיה דהיה ע"י שמות הטומאה וגם תוך יב"ח. ועוד מה לו לרש"י לפרש כפשוטו מאחר שביקש לעשות תיקון חשש שמא כולו מקום טומאה והיה אפשר לחפש תיקון אחר ולא היה לו לטרוח בהמצאה ותחבולה זו על הספק

לכן נראה דקשיא ליה לרש"י במה הונח לו במה שהעיד לו הסבא כאן קיצץ בן זכאי תורמוסי תרומה. דשמא מ"מ קברו אח"כ מתים מאחר שבלא"ה היה מקום קברות, ותו קשיא שהיה לו לפנותו לגמרי ולא היה צריך לציין דהא לעולם קפדינן שלא להרבות טומאה בארץ ישראל כדאיתא במ"ק (ה:) אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד ארץ ישראל. ותו קשיא איך האי סבא עצמו שהעיד על טהרת המקום חזר ואמר טיהר בן יוחאי בית הקברות דמסתמא לאו קטיל קני' באגמא הוה שנמנה עם ר' שמעון בן יוחאי והעיד עליו שהיה ת"ח. וגם לשון כאן קיצץ בן זכאי ה"ל למימר במקום הזה קיצץ. לכן נראה דכפי הלשון משמע שמהכרח ביקש לעשות תיקון. והנה בודאי אם אין המקום מוחזק בטהרה כלל י"ל שהיה קברות ממוקדם א"כ שמא באמת הוא מלא קברים ולא ימצא תיקון כי אסור לפנותן. אבל כיון שהעיד הסבא שהיה המקום שהראה להם בחזקת טהרה. שפיר פעל ועשה שם תחבולה לדעת מקום המתים. ואפילו יראה שאין שביל אשר אין שם מת. מ"מ הראה לו הסבא המקום ביחוד כאן קיצץ בן זכאי. וא"כ המקום ההוא ממ"נ יוכל לטהר. דאם יתאמת לו על ידי נסיונו אשר אין שם מת הרי טוב. ואם יראה שגם מקום ההוא נתמלא מתים אח"כ. מ"מ אחר שהסבא לא זכר שנעשה קברות קבוע. ירויח לכהנים שביל ע"י פינוי ממש. וכאשר עלתה בידו תחבולה זו. ונשאר לכהנים מקום שהיה קשה. היינו מקום שהראה לו הסבא שמכאן מודעא רבה שמקום ההוא טהור לא היה רשות לפנות מקום הפינוי שלא היה במקום שהראה לו הסבא מאחר שאין מעיד שלא היה קברות קבוע מימי קדם. ודוקא בזמן הסבא סמך שלא נעשה קברות קבוע אח"כ מאחר שאין אדם זוכר שנתחדש קברות מימות בן זכאי. לכן ערער הסבא אחר שנמנה. הגם שכבר הגיד שמקום ההוא היה בחזקת טהרה מידי ערעור לא יצא שמא אח"כ קברו במקום ההוא ורשב"י התיר בלא פינוי. אבל היטב חרה לו על שבתחלה הסכים לתחבולה זו וחשבה בבדיקה ושוב חזר בו

ב) ומגמ' זו בשבת שם יש להביא ראיה גם כן שלא כדברי ה"ר ישעיה (שהביא הטור בשמו סי' שסד) שאוסר העפר שנותנין ע"ג הקבר בהנאה דהוה תלוש ולבסוף חיברו דא"כ למה אמר הוה צערא לכהנים. הא לישראל נמי אסור ואין לומר דהיו קברים בסלע כמ"ש בטור שם דהא קאמר במקום דהוה רפי צייניה וסלע חזק לא הוה רפי. ומשמע דעל ישראל לא הוה איסורא כלל. דאם לא כן הוה ליה לתקוני טפי לישראל לפרושי מאיסורא דחיובא טפי. אלא ודאי כדברי הרא"ש והטור שם על כל פנים מוכח דבית הקברות אין לפנות משום צערא דכהנים. וכן משמע מלשון הש"ס סנהדרין (מז:) קבר המזיק הרבים מותר לפנותו. פינוהו מקומו טהור. ופרש"י שקבור בהילוך רבים ומטמאים באהלו. א"כ איך שייך על זה פינהו מקומו טהור. הא פשיטא שעיקר היזיקא דרבים הוא בשביל הטומאה. ואם יהיה מקומו טמא לא ניתן לפנותו כלל. ולא ה"ל למימר אלא קבר המזיק הרבים מפנין אותו מפני הטומאה. אלא ודאי מזיק הרבים היינו שרבים נכשלים בו. ואי אפשר לגדרו ולעשות ציון מכח הילוך רבים שסותרין אותו ואינו מתקיים. ועי"ז לא ניכר מקום טומאה וא"כ הוה ס"ד דמפנין אותו לאפרושי מאיסורא דאורייתא ומ"מ מקומו טמא מדרבנן כמו בקבר ידוע קמ"ל דטהור לגמרי דלא גזרו בו. ועוד נראה דאפילו ציון לא מהני במקום רבים דאפשר מ"מ על ידי שרבים נדחקים שם ובידיהם חפצים קרשים וקורות לפעמים מאהיל אף שלא במתכוין. לכן נקרא מזיק הרבים. אבל כשיוכלו למנוע בקלות בהקיפא יתירא לא מקרי מזיק הרבים. וראיה לזה ממה שפרש"י בסנהדרין שם שמזיק רבים שמטמאים באהלו ואמאי לא פירש כפשוטו כיון דמיירי בקבר שאסור בהנאה. אם כן נכשלין רבים שדורסין עליו. אלא ודאי גם רבים נזהרין במה שיכולין להזהר באיסורי הנאה. רק בשביל מאהיל אי אפשר שלא יבא תקלה וא"כ במקום שלא הורגלו בו רבים ומובדל מעצמו במחיצה לא מקרי מזיק רבים כלל. ועוד דכיון דאסור בהנאה לאחר פינוי. אם כן אכתי מזיק רבים הוא ודוחק לומר דפינהו הקבר עצמו ג"כ

ג) ואולם מה שעלה בדעתך בישוב דברי הרמב"ם והקושי הנמצא בגירסתו וחשבת לתרץ ע"פ דברי הרמב"ם (פ"ד הי"ט מהלכות אבל) שלא הביא דין נפש שעשאו לשם חי ורמא ביה מת שאסור ועלה בדעתך דבכענין זה נקרא מחובר כמו עפר שנותנין על הקבר לדעת הרא"ש והטור (סי' שסד). והנה באת לתרץ הקשה בקשה ממנו כי זו דבר שלא