משיבת נפש חלק ב רח

קולות. אבל מן התורה לא מחזקינן טומאה כלל אפילו בתלתא. ולכן סגי ג"כ בבדיקה מרוח א' כן נלע"ד ברור לדעת רמב"ם והש"ס מוכח כוותיה. וכיון שאינו אלא מדרבנן י"ל דלא גרע מספק טומאה בר"ה דברה"י טמא מן התורה ואפי' כמה ספיקות לא מהני ואפ"ה טהור בר"ה א"כ כ"ש בשכונת קברות דמן התורה אף ברה"י לא מחזקינן טומאה דבר"ה מיהא יש לטהר

טו) מיהו יש לעיין אי נימא לטהר הבה"מ מטעם ספק טומאה בר"ה לפי שהוא מקום מיוחד לרבים. ואפילו בלילה נמי נראה דאין לחוש וכמ"ש התוס' בסוטה (כח: ד"ה רשות) מהא דראוהו חי מבערב ע"ש. ואף שהתוס' הקשו מהא דהנאבד ביום ומצא בלילה. כבר נתיישב זה מתוך דברי הר"ש והרמב"ם שם (בטהרות פ"ח מ"ג) ובחבורו (פי"ח ה"ז מאבות הטומאה) דהטעם דשכיחא טובא שיגעו בו אדם טמא ולא יראהו משא"כ ביום אבל היכא דהוה ר"ה גם בלילה הוה ר"ה. וכן מוכח להדיא מהרמב"ם וגם מדברי ראב"ד שם. וכן משמע ג"כ בתוספתא, (שהובא בר"ש שם) וכ"ש בנ"ד שהבהמ"ד מיוחד גם בלילה לרבים דלענין טומאה תלת ה"ל רבים. ואפי' כהן יחידי שנשאר שם ג"כ לא חיישינן דבר"ה אפי' ליכא תלתא ה"ל כרבים. דאלו איכא תלתא אפי' ברה"י נמי מקרי ר"ה כדמוכח (בנזיר נז.) וכ"כ הר"ש (פרק ששי דטהרות מ"ו)

מיהו יש לעיין בבתים הסמוכים שבהמ"ד מאהיל עליהם וחבורי אהלים שאפשר שהטומאה תבא מבהמ"ד לאהלים הסמוכים והחדרים שהם רה"י יש לעיין אם טהורים ג"כ כשנטהר הבהמ"ד מטעם קולת ספק טומאה בר"ה ואף דמקום הבהמ"ד טהור מטעם ספק טומאה בר"ה מ"מ יש לחוש דילמא לאהלים הסמוכים שהן רה"י אף שאין חשש שהטומאה תחת אותן אהלות יש לדון אם יש לחוש מפני החשש שיש על הבית המדרש ושנינו כיוצא בזה (פ"ו מ"א דטהרות) גבי מסוכן ברה"י והוציאוהו בר"ה והחזירוהו לר"ה אף דברה"י מחזקינן לו למת. מ"מ בר"ה מחזקינן ליה לחי א"כ י"ל נמי בנ"ד כן אף דבר"ה מחזקינן שאין שם טומאה מ"מ ברה"י יש לחוש לספק. מיהו נראה לחלק. דבשלמא התם יש חשש על הטומאה גופה שהיא ברה"י משא"כ הכא שאין חשש רק מפני חשש הספק שיש בר"ה וכשאותו מקום טהור איך נטמא מקומות הסמוכין וכן נראה בודאי דאל"כ אדם שנטמא בספק טומאה בר"ה טמא כשהוא ברה"י אלא ודאי אותו מקום שהוא ר"ה כטהור דיינינן ליה

טז) עוד נראה לענ"ד דבזמן הזה לא שייך דינא דשכונת קברות ותחילה. דלכאורה עולה ע"ד המעיין בתחילה דהא דתנן (במתני' נזיר שם) מושכב כדרכו מד' עד ח' כו' ואמרו שם וכל הני מ"ט לא דילמא נכרי הוא. ונראה לכאורה טעם הקולא משום דנכרים אין מטמאין באהל וכ"כ מרן בכ"מ (פ"ט הלכה ד' מט"מ) שכתב הרמב"ם דעכו"ם אין להם טומאת קברות מדאמרינן כל הני מ"ט לא דילמא נכרי הוא, אבל בתר עיון נראה דליתא דא"כ מתניתין דקתני מושכב כדרכו וכו' דוקא כרבי שמעון ולא אישתמיט שום אמורא לפרש דמתניתין דוקא כר' שמעון אתיא והרי התוס' (בב"מ) בפרק המקבל (קיד: ד"ה ה"ג) כתבו דההיא דר"ש לא איתמר בשום משנה ואם איתא ה"ל לפרושי דמתניתין [דנזיר] דוקא כר"ש. והרי כמה פוסקים פסקו כרבנן. וכ"כ התוס' פ' המקבל וביבמות (סא.) ואיך לא הביאו מהך מתני' דנזיר ופט"ז דאהלות דמוכח משנה כר' שמעון. וגם אין שום א' מהקדמונים שראינו שיביא ראיה מאותה משנה דהלכה כר"ש. ועוד דבב"ב (קב.) שקיל וטרי מתניתין מני אי ר"ש אי רבנן. ואם איתא הא בלא"ה ע"כ ר"ש היא דהא לא שמעינן שום תנא שיטהר קברי כותים רק ר"ש וסתמא דגמרא מוקי התם מתניתין כרבנן. ואיך עלה על הדעת דמתניתין כר"ש דוקא דמטהר קברי כותים

ולכן נלענ"ד ברור דאפילו כרבנן אתיא. והא דחיישינן לשכונת קברות דוקא מד' ועד ח' משום דודאי ליכא למיחש שיש עוד מתים מפני הג' מטעם חזקה. דהרי עינינו רואות שעתה אין קוברין שם. וע"כ צ"ל שפסקו מלקבור בזמן שלא נודע לנו. א"כ י"ל שפסקו מיד אחר ג' הנמצאים אחר שלא נודע לנו הזמן והסיבה רק בזמנים ההם שהיה דרכן לקבור בכוכין והיה גבול למקום קבר דאיתא בב"ב שהוא ך' על ך'. א"כ אין ראיה ממה שפסקו מלקבור שדרך כל מערה להיות מיוחדת וכשכבר נתמלאה המערה לא שייך לקבור שם וי"ל שיש שם מקום קבר א' שהוא כשיעור האמור. וכן במצא א' לסוף ך' י"ל שתי מקומות של קבר יש ולכן דוקא בישראל שדרכן לקבור בכוכין וכל משפחה היה להם מקום קבר מיוחד וי"ל שלא היה שם מקום קבר. אבל נכרים גם בזמנים ההם לא היו קוברין במערות של כוכין רק באיזה אופן שיזדמן להם. ולכן אף שיש שם כמה נכרים לא מחזקינן שיש יותר דמהיכא תיתי להחזיק ביותר וי"ל שפיר שלא קברו יותר ונפסק הקברות אחר המתים הנמצאים. ואפילו אם קברי נכרים מטמאין לא חיישינן כיון שלא היה דרכן לייחד מקום קבר מיוחד וי"ל שפסקו מלקבור שם מאז. משא"כ בישראל שדרך הוא כן לקבור בכוכין ובמקום שהוא ך' על ך'. ולכן אף שעתה אין קוברין שם מ"מ יש לחוש שמקום אחד עכ"פ יש שכן דרך ישראל ליחד כל מקום ומקום ומקומות מקומות יש. ולכן צריך דוקא מד' על ח' שזהו הוראה שהיה שם מקום קבר דבלא"ה לא חיישינן כלל לשכונת קברות. ומ"ש בכ"מ על הרמב"ם שכתב העכו"ם אין להם טומאת קברות שנלמד מההיא דנזיר דילמא נכרי הוא. תמהני מה ראה על ככה דאדרבה דברי הרמב"ם (שם פ"א הי"ג) שפסקו מטומאת אהל עיקרן נובע מההיא דאמר ר"ש קברי עכו"ם אין מטמאין באוהל. והיינו מי שמאהיל עליהם. ומשמע שעומד על הקבר. ומה צריך ראיה לזה יותר. ע"כ לענ"ד ברור דמתני' דנזיר אפי' למ"ד קברי נכרים מטמאין באהל

וא"כ נראה שגם בזמן הזה שאין דרך לקבור במערות מיוחדות אפילו בישראל דינן כנכרים לענין שאין לחוש לשכונת קברות. כיון שעתה אין מוחזק בית הקברות במקום הזה. וכפי הנשמע בפי כל שהיה בעת הדבר ר"ל שלא נעשה רק לפי שעה. א"כ מסתמא מיד כשפסק הדבר חזרו לקבור בבה"ק המיוחד מאז ועד עתה. מהיכא תיתי להחזיק טומאה ולחוש ליותר. והוה כמו בנכרים דאמרינן שהתחילו לקבור שם ופסקו וכ"ש בנ"ד שיש לנו לתלות שפסק אז הדבר וחזרו לקברות הישן

ומטעם זה נלענ"ד ג"כ מה שאמרו במס' אבל רבתי (פי"ד) בשעת מלחמה ודבר אין חזקה לקברות. והיינו מטעם דפרישית שאו לא היה דרכן ליחד מקומות רק לפי הצריך. א"כ אין ראיה ממה שנמצאו שם שיהיה יותר. גם יש לצדד להקל כיון שהקברות מצויין במחיצה מימים ושנים קדמוניות. אפשר שאין לצרוך כלל לעשות רגלים לדבר ממה שנמצא סמוך לקברות. ואף דראינו שמת א' נמצא ראשו חוץ לגדר מ"מ לא נימא מדלא דקדקו קצת לא דקדקו כלל בכמה אמות ואדרבה חזינן דבנו שם ביה"כ וביהמ"ד ברחוק ב' ג' אמות מן הקברות ומהיכא תיתי לומר שטעו כ"כ וא"כ יש לומר דהני נמצאים יש להם דין נמצאים בתחילה. וא"כ יש קולא ג"כ מטעם מת שחסר. ואף שנמצא ארון א' לפנים מ"מ לא הוחזקו ג' ישראל. ויש לעשות גם זאת סניף לטעמים הקודמים ובפרט לפי שבררת דעת הרמב"ם דקבר ידוע אינו עושה שכונה כלל ואפילו ג'. גם יש להם סניף דעתו של הראב"ד (פ"ה הט"ז מנזיר) שסובר דכהנים בזמן שכולם טמאי מתים אין מוזהרין על הטומאה אף שכמעט כל הפוסקים חולקים עליו. אין הכרח שחולקים עליו בבירור דאולי גם