משיבת נפש חלק ב רד

בקבר ידוע וכדפרישית, (ולשאר מפרשים) גם אין להוכיח רק קבר יחידי ולא שכונת קברות וכמ"ש לעיל (אות ה)

ח) גם בהיתר דבשעת דבר אין חזקה לקברות. לבי נוקפי ג"כ דאפשר שלא נאמר זה רק בדורות הראשונים שהיה דרכן לקבור בכוכין כל משפחה לעצמה ואמרינן מסתמא ע"ד לפנותו נקבר וקוברין אותו בקברות המיוחד לבני משפחתו ואפילו אינו קברות אבותיו כגון שהבן יש לו קברות מיוחד או דקמ"ל שאפילו נקבר ברשות בעל השדה יכול לפנותו ולומר שלא כיון רק להניחו שם לפי שעה. אבל בדורות האחרונים הדבר ידוע שאנשים שנקברו ודאי שלא ע"ד לפנותן נקברו כאשר הוכיח הסוף שגדרו גדר סביבו. ופשיטא אם הקהל קונין קברות מיוחד בשעת דבר ר"ל דאסור לפנותו ג"כ כיון שנקבר שם ע"ד שלא לפנותו. ועיין תשובת כנ"י (סי' מג) הובא בש"ע קטנים שפסק גם בשעת הדבר איסור לפנות מי שאין לו אבות וא"כ אין ההיתר הלוה מספיק. באופן שבכל זה לא נחה רוחי להתיר הפינוי שלא לנגוע ח"ו בכבוד המתים לעשות עמהם דבר שלא כדת עד האיר ד' את עיני ומצאתי היתר חדש לא שערוהו הגאון מ' דוד אופנהיים ז"ל עם רוב אריכות דבריו (בתשובתו בחו"י שם) ומצאתי תוספתא ברורה יש ללמוד ממנה כחא דהתירא ע"פ טעם וסברא. וז"ל התוספתא (ב"ב ספ"א) מרחיקין כו' וכשם שמרחיקין מן אלו כך מרחיקין מבית הקברות קבר שהקיפתו העיר בין מד' רוחות בין מג' רוחות בין מב' רוחות זו כנגד זו רחוק מנ' אמה לכאן ונ' אמה לכאן אין מפנין אותו. פחות מכאן מפנין אותו. כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך והנביא. ר"ע אומר אף אלו מתפנין. אמרו לו והלא קבר בית דוד וקבר חולדה היו בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם. אמר להן משם ראיה. מחילה היתה להם והיתה מוציאה הטומאה לחוץ עכ"ל התוספתא ושנויה ברייתא זו גם באבל רבתי (פי"ד) אלא שבספרים שלנו כתובה בשיבוש. ואיתא נמי בירושלמי (שלהי נזיר)

והנה עיני כל מעיין תראנה וגם תתמה דבפי"ג ממס' אבל רבתי מבואר דאין מפנין המת ולא העצמות לא מקבר בזוי לקבר מכובד כו' וא"כ היכי אמרו כאן שכל הקברות מתפנין. ואין לומר דהאי דכל הקברות מתפנין איירי בנקבר ע"ד לפנותו. דא"כ מאי מייתי ראיה מקברי דוד וקבר חולדה. הא שם ודאי לא נעשו ע"ד לפנותן. אלא דדברי התוספתא ברור מללו דאפי' קבר שלא נעשה לפנותו מתפנה. ואם כן התימה במקומו שהרי גם בתוספתא גופא במס' אהלות (פט"ז) מבואר דקבר ידוע אסור לפנותו. ולא נחלק אדם בדבר זה מעולם

אמנם דעת לנבון נקל ליישב סתירה זו בקל דדבר הלמד מענינו הוא והוא כיון דדין הקברות להרחיק מן העיר חמשים אמה כמבואר שם ולכן לא קנה מקומו כל שהוא תוך חמשים אמה ולכן מותר לפנותו. ואפשר דטעמא מאחר שאין דין הקברות להיות תוך נ' אמה ה"ל כקבר מזיק הרבים שמותר לפנותו. ולכן נמי בקבר שהקיפתו העיר שהוא תוך נ' אמה מפנין אותו אף שהקבר קדום משום דבמזיק הרבים לא שאני לן בין קדם הקבר לקדם העיר כמ"ש הטור י"ד סימן שס"ד ויהיה הטעם מה שיהיה כיון שעלה בידינו דבתוך נ' אמה של עיר אפילו קדם הקבר מפנין אותו. אם כן כ"ש בנ"ד שיכולין לפנותו כשהוא בתוך העיר ואין להתעקש ולומר דטעמא דמרחיקין הקברות משום ריחא כמ"ש הש"ך (י"ד סי' שסה סק"ב) ולא שייך זה במתים הקבורים זה ימים רבים שכבר כלה שארם ובשרם לא נשאר בלתי עצמות כעץ. חזר איסור הפינוי למקומו דאין זה אלא עיקש ופתלתול דהתוספתא סתמא קאמרה כל הקברות מתפנין. ועוד דמאי מייתי מקבר חולדה ובית דוד דילמא משום שלא איכפת להם. ולא היה ריח רע. אלא הדבר ברור שאין שום מת קונה מקומו תוך נ' אמה. וכל שלא קנה מקומו בשעת קבורה לעולם מותר לפנותו. ובזה א"ש הא דאין מפנין העצמות היינו בבית הקברות הנעשה הרחק מן העיר נ' אמה. אבל בית הקברות שלא נעשה בהרחק נ' אמה לעולם מותר לפנותו בלי פקפוק

ואין לומר שזהו דוקא כשמפנין כל הקברים באופן שלא ישאר מאומה תוך קור העיר. אבל כשאין רוצין לפנות כולם גם אלו שרוצין לפנות יש בהם איסור כיון שמ"מ נשאר קברות תוך העיר. וכמו כן כשרוצין לפנותו לתוך העיר אסור לפנותו. דהא לאו סברא היא דמאחר שרשות לפנות כל הקברות ממילא שלא קנו מקומן כלל. ואף מקצתן יכולין לפנות שלא קנו מקומן תוך נ' אמה לעיר. הגם שדבר זה יש בו מהסברא בלי צורך ראיה יש גם כן להביא קצת ראיה מלשון התוספתא דחכמים מייתי ראיה דקבר נביא ומלך אין מתפנין מקברי דוד וחולדה. ואכתי מנ"ל קבר נביא דילמא דוקא קבר מלך שגדול כבודו למאד הוא שאין מפנין. אבל קבר נביא מפנין. ומה שלא פינו קבר חולדה. היינו בשביל שהיו מוכרחין להשאיר קבר דוד. וכיון שנשאר קברות תוך העיר. גם קבר חולדה לא היו יכולין לפנות. אלא ודאי אם היה הדין לפנות קבר נביא לא היו משגיחין במה שמוכרחין להשאיר קבר המלך. שהרי הנביא מצד עצמו אינו קונה מקומו. ולכן מוכרח דקבר הנביא גם כן אינו מתפנה. מיהו דוקא בקבר מלך ונביא שכבודם רב ועצום למאד. משא"כ בשאר קברים כשהן תוך נ' אמה לא קנו מקומן כלל ויכולין לפנותו לאיזה מקום שירצו לברור

ט) והנה ראה זה מצאתי להרמב"ם (פ"ז מהלכות בית הבחירה הי"ג) הנה הביא גם הוא אותה תוספתא וז"ל עשר קדושות כו' עיירות המוקפות חומה מקודשות כו' ואין קוברין בתוכן מת עד שירצו טובי העיר או כל אנשי העיר. רצו בני המדינה להוציא הקבר מן העיר מפנין אותו וכל הקברות מפנין חוץ מקבר נביא או מלך. קבר שהקיפתו העיר בין מד' רוחות בין מג' רוחות אם היתה בינו ובין העיר יותר מנ' אמה לכאן ונ' אמה לכאן אין מפנין אותו עד שירצו כולן. פחות מכאן מפנין אותו עכ"ל. והנה יוצא לנו פתח היתר גדול מדבריו ע"כ אבאר פרטי דבריו אחד לאחד תחילה יש לדקדק במ"ש שאין קוברין לתוכן מת עד שירצו וקשה מאי אולמייהו דהנהו עיירות הא בכל דוכתי דינא הכי דמרחיקין הקברות נ' אמה מן העיר ואפילו בחוצה לארץ. ונראה שהחילוק הוא דבשאר מקומות שרי לקבור באקראי ע"ד לפנותו אפילו בלי רצון אנשי העיר לפי שעה ובהנהו עיירות אסור גם לפי שעה מבלי רשיון מטובי העיר

והנה יש מקום למעיין לטעות שכיון שהרמב"ם הביא הדין הלזה בהלכות בית הבחירה יש לומר מדלא הביאו בהלכות טומאת מת או בהלכות אבל דסבירא ליה שדין זה דוקא בעיירות מוקפות שמארץ ישראל שגדלה קדושתן. משא"כ בשאר מקומות. דהא ליתא שהרי ממקום שהוציא הרמב"ם דין זה בתוספתא וברייתא דאבל רבתי הנ"ל לא הוזכר כלל מקדושת ארץ ישראל וסתמא קתני כל הקברות מתפנין. ואין לדחוק ולומר שסמך עצמו על מה שהביאו ראיה מקבר חולדה ובית דוד. דא"כ נימא ירושלים דוקא שקדושתה מרובה. אלא ברור שלא בא הרמב"ם להוציא התוספתא ממשמעה רק משום רבותא דקבר נביא ומלך אפילו בעיירות מוקפות אינו מתפנה. ומ"ש הרמב"ם בהלכות טומאת מת (פ"ח ה"ח) והלכות אבל (פי"ד) דקבר ידוע אסור לפנותו. היינו כשנעשה כדין חמשים אמה רחוק מהעיר ולא כתב דין קבר שתוך העיר רק בירושלים שנמצאו כן כתבו וה"ה בשאר ארצות ותדע מדלא חשיב במתני' כלים (פ"א מ"ז) נמי הך מעלה מעיירות מוקפות שמפנין הקברות מתוכה משא"כ בשאר עיירות. אלא ודאי אין זה ענין למעלת ארץ ישראל ועיירות מוקפות דבכל דוכתא דינא הכי

ועוד ראיה ברורה דהא פשיטא דהני עיירות מוקפות שיש להם מעלות המבוארות. היינו דוקא מוקפות מימות