משיבת נפש חלק ב רג

הוה משמע דקאי אקבר פרטי אלא איירי שפיר בשכונת קברות כדברי הכ"מ. והנה לא ניחא ליה להרמב"ם לפרש כפרש"י דקאי אמקומו שאסור בהנאה. דקשיא ליה לפי המסקנא דסנהדרין שם דקרקע עולם אינה נאסרת כי אם קבר בנין. וא"כ קשיא טובא היכי חשבו איסור הנאה על המקום. הלא די כשיפנה עציו ואבניו כמו שפינה גוף המת וקרקע עולם אינה נאסרת. גם לא משמע ליה לגזור טומאה על המקום כדי שלא יפנוהו כפרש"י שדחוק הוא. ולכן ס"ל דאיירי במצא קברות של בנין והיינו ג' שצריך עוד בדיקה כיון דה"ל שכונת קברות. ולכן אף שמפנה כל מה שמצא מ"מ יש לחוש שמא יש עוד שם קברי בנין האסורים בהנאה כיון דאתחזיק בתלתא ולכן סביבותיו טמא וגם אסור בהנאה עד שיבדק. ולכן דקדק הרמב"ם וכתב ואסור בהנאה עד שיבדק. ולפי מה שהבינו הראשונים האי עד שיבדק הל"ל בתר מקומו טמא ומה ענינו למ"ש הרמב"ם אסור בהנאה אלא ודאי כדפרישית דודאי גוף הקבר הנמצא כיון שצריך ליטול אותו ואת תבוסתו מסתמא נוטל ג"כ כל קבר הבנין. אלא שיש לחוש שמא יש עוד קבר בנין ולכן סביבותיו אסור בהנאה עד שיבדק אף שמותר לפנותו. והיינו משום דבפינוי שאינו אלא לכבוד המת לא החמירו בנמצא כיון שלא נודע שנקבר שם ברשות ואדעתא שלא לפנותו. אבל הטומאה ואיסור ההנייה שהוא חשש דאורייתא ולכן חששו לענין שצריך בדיקה כדאיתא בנזיר לענין טומאת המקום וכמו כן לענין איסור הנאה נמי צריך בדיקה. זהו המכוון בדברי ירושלמי ורמב"ם בקבר הנמצא וקבר ידוע היינו שהוחזק מקום זה בקברות אסור לפנותו כיון שידוע שהיה כאן קברות לא תלינן באקראי וכדומה דעיקר טעמא דתלינן באקראי הוא כמ"ש התוס' בנזיר (במתני' שם ד"ה נוטלו) מדלא נודע הקבר לבני אדם נכון לומר שבאקראי נקבר משא"כ בידוע לא אמרי' מסתמא נקבר באקראי פינוהו מקומו טהור. היינו משום כיון שכבר פינה הידועים אפי' ג' ויותר לא חיישינן תו לשמא יש עוד קברים בלתי ידועים דשכונת קברות לא הוה לענין שיצטרך בדיקה אלא במוצא ג' דאז אמרינן כיון דאותו מקום הוחזק בקברים שאין ידועים לנו ניחוש שמא יש עוד שם. משא"כ בידועים כיון שאילו ידועים לא ניחוש שמא יש עוד שאין ידועין דמסתמא אילו היו עוד שמה היו נודעים ג"כ. וכיון שאין חוששין לאחרים אמור מעתה בפינה הידועים הסביבו מותר בהנאה וטהורים ג"כ שהרי לא חיישי' להבלתי נודע והידועים מסתמא פינה עם עציהן ואבניהן דלא גרע מתבוסה ולא איירי מאותו מקום דפשיטא שצריך לפנות הקבר בשלימות זהו ביאור קבר הידוע בדעת רמב"ם וקבר מזיק איירי ג"כ במצא מפנין אותו היינו דחיובא איכא לפנותו למען לא יכשלו בני אדם וכיון שלא נודע מקומו טמא ואסור בהנאה דחיישינן שמא ישנו עוד שמה קברי בנין כאלה הנמצאים והג' מדות הם בפינוי מותר היינו רשות ואסור וחיוב לפנותו. ודברי הרמב"ם נכונים וברורי' אין בהן נפתל ועיקש

ז) אלא שעמדה לנגדי סוגיא דנזיר דאיתא להדיא שם ולא אמרו שכונת קברות אלא לג' ידועים או לשלשה תחילה ומזה סתירה למה שפירשתי (באות ו) בקבר ידוע שהם ג' ואפ"ה לא הוו שכונת קברות שהרי מקומו טהור כפי מה שפירשתי. אמנם פקחתי עיני בדברי הרמב"ם (שם פ"ט ה"ג) לא הביא כלל הך דשלשה ידועים עושה שכונת קברות וז"ל ולא אמרו אלא המוצא שלשה בתחילה הוא שצריך בדיקה עכ"ל משמע דלא גריס בש"ס רק ולא אמרו אלא המוצא ג' בתחילה והגי' לא אמרו ש"ק אלא לג' בתחילה. וראיתי בתוספתא (אהלות פט"ז) מוכח כן בהדיא וז"ל מעשה ברבי ישבב שבדק ומצא שנים בתחילה וא' ידיע עשה להן תפוסה עשה להן שכונת קברות. וכשבא אצל ר' עקיבא א"ל כל מה שיגעת לריק יגעת אף אתה היית צריך לבדוק כל קברי ארץ ישראל הידועים ולא אמרו אלא המוצא שלש בתחילה ע"כ בתוספתא. ומדא"ל צא ובדוק כל קברי א"י משמע להדיא דאפי' ג' ידועין אינו עושה ש"ק. וטעמא דמלתא דבשלמא במוצא ג' בתחילה כיון שלא נודע כלל שיש כאן קברות. א"כ יש לחוש שמא יש עוד אף שאין ידוע. אבל בקברות ידוע לא חיישינן תו למה שאין ידוע דמסתמא ליכא טפי רק ממה שידוע כיון שלא נודע מקברים אחרים. ולכן אם נמצא קבר א' וב' שאין ידועין לא מקרי שכונה להצריך בדיקה. כיון דלא מחזקינן בקברים שאין ידועין ובשביל הידועין לא נעשו השאין ידועין מוחזקין כיון דבשביל הידועים לא מחזקינן ריעותא לשאין ידועין וזהו דברי ר"ע שא"כ יבדוק כל קברות הידועין וע"כ צ"ל כיון שלא נודעו יותר לא מחזקינן שיש יותר. וא"כ אף שמצא שנים לא דיינינן להו כש"ק כי אם כשנים נמצאים. וגם בגמרא (נזיר שם) לא גרסינן רק לשלשה בתחילה ואין ספק שכך היא גירסת הרמב"ם וכמו שהוכחתי ג"כ מן התוספתא וגרסא זו זכה וישרה נכוחה וברורה טעמה ונימוקה עמה. ואף שאין כן דעת רש"י ותוס' ע"פ גרסתם. מ"מ האמת יורה דרכו שגרסת הרמב"ם עיקר כמו שהוכחתי מן התוספתא וגם הטעם מרווח ונכון ולהתוס' צריך לדחוק טובא כיון דשלשה ידועין מקרי שכונה. למה בשנים ידועין ואחד בתחילה לא מקרי שכונה. אבל לדעת הרמב"ם הכל נכון וברור. דבשלמא כשנמצאו שלשה נעשה מקום זה מוחזק לקברים הבלתי ידועין וחיישינן שמא יש עוד בלתי ידועין וצריך בדיקה. משא"כ במצא ידועין לא מחזקינן בשביל הידועין שיהא מקום זה מוחזק עוד לקברים. בלתי ידועים להצריכו בדיקה. ותמהני איך אשתמיטתי' להו לרש"י ותוס' תוספתא שהבאתי דברור דאפילו בשלשה ידועין אין כאן ש"ק וא"צ למחוק בש"ס רק הני ג' תיבות לשלשה ידועין או והגי' ולא אמרו ש"ק אלא לשלשה בתחילה וכמו שכתבו הרמב"ם גם כן. ואדרבה נראה דאפילו ר' ישבב לא מצריך בדיקה בשלשה ידועין רק דוקא כשיש אחד נמצא ג"כ דס"ל דזהו מקרי רגלים לדבר כיון שבלא"ה שקברות ידוע וגם יש קבר א' נמצא יש לחוש לשאין ידועין עוד. ור"ע ס"ל כיון דהידועין אין ריעותא לחוש לאין ידועין אין מצטרפין ג"כ והוה כנמצא בתחילה כנ"ל ברור ברמב"ם ותוספתא וגם לא הוה כהלכתא בלא טעמא לפמ"ש. וא"כ ממילא דא"ש מ"ש הרמב"ם בקבר ידוע היינו אפילו יש ג' כדפרישית מ"מ מקומו טהור דלא חיישינן לאחרים. ודברי הרמב"ם ברורים ומוכיחים משה אמת ותורתו אמת. ואולי מקום הניחו לי מן השמים להתגדר בזה

ובהכי ניחא מ"ש הרמב"ם בקבר מזיק הרבים מפנין אותו ומקומו טמא ואסור בהנאה. וקשה מה תועלת יש לרבים [בהפינוי] שלא יטמאו באהלו כיון שגם לאחר שיפנוהו ישאר מקומו טמא. ולפמ"ש (לקמן) דודאי לאחר שפינוהו נטהר מקום קבר זה. רק שסביבותיו צריך בדיקה כמבואר ברמב"ם שם (פ"ט ה"ג) וא"כ שפיר יש להם תועלת שלאחר שיפנוהו נטהר מקום הקבר ממש רק שסביבותיו טמאין עד שיבדוק. ושם אפשר שאין מזיק הרבים. ולשון מקומו טמא לפי' הרמב"ם הוא מתפרש כך שמקום שנמצא בו קבר הלז כולו טמא עד שיבדוק. ולא די כשיפנה הקבר לחוד שמקום הקבר ודאי קודם פינוי טמא. ולאחר הפינוי אין מקום לטומאה. שהרי כיון שנוטל המתים ותבוסתן הרי נבדק רק שכל סביבותיו צריך בדיקה ומקומו היינו מקום הקבר שהוא כ' אמה כשיעור שכתב הרמב"ם בפ"ט. וכדאי' בב"ב (ק:) המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה כו' ועפ"ז הם הכ' אמה של בדיקה כמבואר במתני' בנזיר ובפט"ו דאהלות ושפיר שייך לשון מקומו היינו דמקום קבר הוא ך' הרי הרווחנו הרבה בפירושו של הרמב"ם ז"ל וגרסת הירושלמי

ומ"מ גם לפי דברינו אלה אין לנו ללמוד מן הרמב"ם היתר בקבר מזיק הרבים לפנותו היכא שבלא"ה היה אסור לפנותו כיון דהרמב"ם בקבר הנמצא איירי. מדמקומו טמא אין הוכחה ממנו לקבר ידוע וקצת מוכח איפכא מדלא נקטי