משיבת נפש חלק ב רב

המוצא) דהתם ידוע. אין פירושו שידוע שלשם קבורה נקבר שם. רק שידוע שיש שם קבר מ"מ לא שייך הטעם מדלא נודע שכתבו התוס' וצ"ל דא' הנמצא מתיר גם הידועים. כיון דהא' הנמצא ודאי תלינן באקראי מדלא נודע ממנו אמרינן שגם אלו באקראי נקברו וע"ש (בנזיר סה.) בתוס' (ד"ה אחד) ודו"ק. ומה שלא כתבו התוס' במתני' שהטעם בפשיטות דמספיקא לא גזרו על הפינוי שהוא דרבנן י"ל דס"ל דמספיקא יש להחמיר בפינוי ויצא להם (כאן) כן מש"ס דסנהדרין דפריך וניחוש למת מצוה משמע דמספיקא יש להחמיר בפינוי ולכן צ"ל שרגלים לדבר מדלא נודע לבני אדם. וא"כ מוכח דאפי' היכא דאיכא ספיקא אסור לפנות אם לא שיש רגלים לדבר שנקבר באקראי

ה) היתר הב' דקבר מזיק הרבים ג"כ אינו נראה לי. הגם שראיתי בתשובת הגאון מוהר"ד ז"ל בחות יאיר שם דפשיטא דבית הכנסת הוה דינו כקבר מזיק הרבים אף שאפשר לחלק דהתם דוקא כשאין לרבים דרך אחר ואפילו יש להם דרך אחר מאן לינקט פיזרא וליתיב בשבילי דרכים למנוע מהליך בירך זה שכבר נתיחד לרבים דרך זה. משא"כ בבנין בית הכנסת שאפשר שיחדלו לבנות במקום זה. ואף אם לא נמצא מקים אחר מ"מ כיון שאפשר שימנעו כהנים מהלוך לבית הכנסת. אפשר משום הא לא מקרי מזיק הרבים. ואפי' תימא שיש לדמותו לגמרי לקבר מזיק הרבים. מ"מ קבר שמענו שמותר לפנותו, שכונת קברות לא שמענו וס"ל דדומיא דקבר הנמצא קתני שהוא דוקא קבר יחידי. אבל ביה"ק שלם אפשר דלא מפנין משום הזיקא דרבים שלא יאהילו עליו. כיון שאפשר לציין המקום. וימנעו כף רגלם מלכת שמה. וראיתי שהרב מהר"ד ביקש להוכיח מדברי הכ"מ (פ"ח ה"ה מטומאת מת) לדעת הרמב"ם דמפרש הכ"מ דאיירי בג' קברים ואפ"ה במזיק הרבים שרי לפנותו. דמ"ש הרמב"ם קבר הנמצא ס"ל להכ"מ דאיירי בג' קברים ואפ"ה במזיק הרבים שרי לפנותו. ואני אומר דהא ליתא דאדרבה לדעת הרמב"ם אין ראיה כלל במזיק הרבים שיהא מותר לפנותו היכא דבלא"ה היה אסור. וז"ל הרמב"ם שם קבר הנמצא מותר לפנותו. פינוהו מקומו טמא ואסור בהנייה עד שיבדק. קבר הידוע אסור לפנותו. פינהו מקומו טהור ומותר בהנייה. קבר המזיק הרבים מותר לפנותו ומקומו טמא ואסור בהנאה עכ"ל. ופירש הכ"מ דאיירי בג' קברים והי נו משום שהוקשה לו להרב אמ"ש הרמב"ם שצריך בדיקה. וזה לא נאמר רק בג' קברים. דהרמב"ם מפרש כן מקומו טמא שצריך בדיקה וס"ל דאיירי בג' קברים. משא"כ בקבר ידוע לא חיישינן שיש יותר כיון שזה ידוע. ואם היו שם אחרים ג"כ היו ידועים. ולכן מקומו טהור וא"צ בדיקה. וא"כ לפ"ז מ"ש הרמב"ם בקבר מזיק הרבים מקומו טמא ע"כ צ"ל דאיירי בקבר הנמצא כיון דמקומו טמא וכיון דאיירי בקבר הנמצא אפילו אינו מזיק הרבים נמי שרי לפנותו. רק דבמזיק הרבים צריך לפנותו בהכרח שלא יזיק הרבים. א"כ י"ל דבידוע אף שמזיק הרבים אין מפנין אותו כיון שכבר קנה מקומו

ויש ראיה לזה כיון דלשיטת הרמב"ם ע"כ אין חילוק בין קבר הנמצא לקבר המזיק הרבים בשום אופן. רק דבקבר נמצא רשות לפנותו. ובמזיק הרבים חייב לפנותו. וא"כ הא גופא קשיא אברייתא (דאיתא בסנהדרין שם) דבעי לאשמעינן ג' קברים למה נקט במזיק הרבים בקבר נמצא. טפי ה"ל למימר מזיק הרבים בקבר ידוע שאעפ"כ צריך לפנותו ומקומו טהור כיון שידוע דהוי חילוק ברור בין קבר נמצא למזיק. שזה מקומו טמא. וזה מקומו טהור. והוה ג' קברים חלוקים בדיניהן לגמרי. אלא ודאי לדברי הכ"מ מוכח דבקבר ידוע אפילו מזיק הרבים אסור לפנותו. ואף שראיתי בכ"מ שכתב בקבר מזיק הרבים אפילו נקבר ברשות בעל השדה מותר לפנותו. לא ידעתי מנ"ל הא דכיון דמקומו טמא ע"כ איירי בקבר הנמצא דקבר ידוע מקומו טהור ומותר בהנאה כפירוש הכ"מ שם

ובאמת לפענ"ד א"א להלום דברי הכ"מ ברמב"ם כלל. דמלבד דקשה מ"ש דאיירי במצא ג' דא"כ ה"ל שכונת קברות. ואמאי מותר לפנותו. וראיתי את הלחץ אשר נלחץ מהר"ד הנ"ל לפרש דאיירי בבדק ופינה ובדק ופינה ובדק ואשכח. מלבד שלשון הרמב"ם דחוק לפרש כן אף גם לפי פירושו דמפרש כן ברייתא דאי' בסנהדרין. וא"כ אכתי תקשי ללישנא קמא דנזיר (סה:) דלא האי מפני מקמי האי תקשי ליה ברייתא דקבר הנמצא. מיהו זה היה באפשר ליישב בע"א אלא שדברי הכ"מ תמוהין. דהנה מה שביקש לפרש מתחילה איסור ההנייה מפני שאין נוהגין קלות ראש בקברים. תימא דלפ"ז מאי פריך בסנהדרין שם מהך ברייתא אשמואל דס"ל דשרי בהנאה. הא לא איירי כלל בהנאה רק שאין לנהוג קלות ראש. וזה נוהג באמת אף בקבר קרקע עולם. וגם לדבריו שמפרש בג' היכא אמר קבר הידוע אסור לפנותו ומקומו טהור. ע"כ איירי בג' דומיא דקבר הנמצא. וא"כ אמאי אין מקומו טמא הא איתא להדיא בנזיר (שם.) דג' ידועים ה"ל שכונת קברות וצריך בדיקה. ואי איירי שידוע שלא נקברו שם יותר פשיטא דמקומו טהור. ומ"ש הכ"מ עוד וז"ל ועי"ל דאסור בהנאה קאי אקבר בנין. ובקבר הידוע פינוהו מותר בהנאה כיון שידוע שלא נקבר שם אלא הוא לבדו מסתמא ע"ד לפנותו נקבר. שאין לך מי שרוצה לקבור מתו לבדו בשדה אחת. וכיון דע"ד לפנותו נקבר הוה ליה כאילו לא היה שם קבר מעולם לענין זה עכ"ל. והם תימה גדולה אי נקבר ע"ד לפנותו אמאי אסור לפנותו. והרי בקבר הנמצא שאין ידוע כלל אם נקבר ע"ד לפנותו מותר לפנותו והיאך יעלה על הדעת בקבר ידוע שיהא אסור לפנותו כלפי לייא ואיך אפשר לומר שלענין איסור הנאה נאמר שמקומו טהור. כיון שנקבר ע"ד לפנותו הוה כלא היה שם קבר. ולענין הפינוי קנה מקומו ואסור לפנותו דברים אלו מרפסן איגרי. ועוד שהוא מפרש קבר הנמצא בג' וקבר ידוע בא' וקבר המזיק בג' ודאי אין תימה גדולה מזה ותמהני מאד על הרב מ' דוד ז"ל שעמד במקצת בדברי הכ"מ וביקש להעזר ממנו. ואיך לא חלי ולא מרגיש שאי אפשר להלום דברי הכ"מ כלל בזה

ו) ועתה אומר הנלענ"ד ביישוב דברי הרמב"ם וגירסתו. ותחילה נאמר כפמ"ש הכ"מ דבמצא ג' איירי דבהכי א"ש בפשיטות שצריך בדיקה. ולא קשיא אמאי מותר לפנותו. וכמו שתמה ג"כ מהר"ד הנ"ל. ואני אומר שאין בגמרא דנזיר ראיה שנאמ' שכונת קברות לענין שיקנו מקומן ויהיה אסור לפנותן. הגם שפירשו רש"י ותוס' (במתני' שם ד"ה מצא) כן מ"מ שפיר יש לפרש לישנא דמתני' דודאי אף ג' מותר לפנותן דתלינן באקראי ומ"מ כיון שהוחזקו ג' החמירו להצריך בדיקה. ולא ראיתי בגמרא שום גילוי דבג' אסור לפנותן זולת מה שאמר רבה שם (ס"ה:) בדק ופינה בדק ופינה בדק ואשכח לא האי מפני לגבי הני תרי ולא הני תרי לגבי האי חד משמע שאסור לפנות ג'. אבל גם זה אינו הכרח. דהא התוס' (שם ד"ה אמר) פירשו ולא הני תרי מפני היינו שא"צ לפנות וא"כ גם בזה י"ל שא"צ לפנות האחד לגבי השנים אף על פי שנמצאו יחד. וגם שם עיקר כוונתו לטהר המקום וקמ"ל דאין יכול לפנותו לענין שלא יהא שכונת קברות דכבר הוא שכונת קברות ובלא בדיקה סביבו טמא ולמה יפנה בחנם דלא איירי רק אם יכול לפנותו לטהר המקום. וכיון שאין לנו שום הכרת מגמרא דבג' אסור לפנותן. וגם ברמב"ם פ"ט לא נזכר שום דבר שיהא אסור לפנותן. משמע דלענין פינוי אין חילוק בין א' לג'. וכיון שכן נ"ל דודאי לשון הש"ס וירושלמי משמע דלא איירי בקבר יחידי מדנקט ג' קברות הן ובירושלמי ג' מיני קברות משמע דהאי קבר היינו קברות ונקרא על שם מין כמ"ש בירושלמי. דאל"כ ה"ל למימר ג' קברים הן שאז