משיבת נפש חלק ב קעא

ב) וכבר ראיתי להגאון מהרי"ה (דף ח:) דמקהי אקהייתא מהך דיש בכור אלא שלא ביאר תוכן הדברים ועיקר התמיה. ולכן השיב עליו הגאון מהרא"ה (בדף כה.) וכתב ואני תמיה בזה שכבר היתה תשובתו סדורה כו' ותורף דבריו דילפינן לבכור מדין לידה כי היכי דסגי בלידה בהוצאת הראש לבית החיצון. הכי נמי בבכור יציאה לאויר העולם והא ודאי ליתא לפמ"ש שהרי עיקר הרבותא דלא נטעי דגם באויר העולם בין עובי הירכים לא מקרי הכרה וע"ז לא פריך כלום

ומה שדייק עוד הגאון מהרי"ה מדברי התוס' בכורות (שם ד"ה דאדם) שכתבו דפרוזדור דבכורות אינו כפרוזדור דפ' יוצא דופן דשם פרוזדור הוא בית החיצון ובפ' יוצא דופן אמר דחוץ לפרוזדור היינו בית החיצון ומהרא"ה דחק שם בזה ולא ידענא מאי קשיא ליה הא תלוי בשני תירוצים שכתבו התוס' פרק יוצא דופן (מב: ד"ה שהוציא) שהקשו שם הא אמרינן נמצא דם בפרוזדור ספיקו טמא ותירצו בשיצא לחוץ. אי נמי יש לחלק בין דם נדה ללידה (כנ"ל שצ"ל) מבואר דלאידך תירוצא בדם נדה שבפרוזדור היינו בית החיצון ועכ"פ יש מקצת פרוזדור העובר גם בבית החיצון ואם כן אין תמיה על התוס' ועיקר דברי התוס' יתבארו לקמן באריכות בס"ד מכל זה משמע דלא נחשב הולד כילוד כי אם עד שיצא לאויר העולם

ותו איתא התם (בכורות שם) אמר ר"ש בן לקיש פדחת פוטרת בכ"מ חוץ מן הנחלה מ"ט יכיר אמר רחמנא ור' יוחנן אמר אפי' לנחלה בכל מקום לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה כותית ונתגיירה אין נותנין לה ימי טומאה וטהרה כו' והנה לדברי מהרא"ה פדחת דלידה היינו כשיצא לבית החיצון אף שלא יצא לאויר העולם כלל א"כ היכי קאמר חוץ מן הנחלה ומשמע דפדחת לא מהני בנחלה עד דאיכא פרצוף פנים והא אפילו פרצוף פנים לא מהני היכא דהוא דומיא דפדחת דטומאת לידה והיינו בבית החיצון והכי הוה ליה למימר פדחת פוטרת בכל מקום בבית החיצון חוץ מן הנחלה דאפי' יצא לחוץ אינו פוטר. ועוד דרבי יוחנן אמר אפי' לנחלה משמע דשוה לגמרי ולדברי מהר"א צריך לדחוק דהא כדאיתא והא כדאיתא ואינו במשמע

ג) ומכאן קשה על פירש הר"ר אלחנן שהביא הגאון מהרי"ה שמפרש וז"ל והר"ר אלחנן אמר דיש ליישב פרוזדור דהכא ודהתם חדא הוא וה"פ אי תנא בהמה משיצא ראשו הוה כילוד ה"א משום דלית לה פרוזדור וכשיצא ראשו לחוץ יצא לאויר העולם ואינו עוד בתוך כותלי בית הרחם. אבל אשה דאית לה פרוזדור פי' ומיד כשיצא ראשו חוץ לפרוזדור אמרינן דהוה כילוד אע"פ שעודנו בבית החיצון של אשה ולא יצא לגמרי זה לא הייתי יודע דהוה כילוד דלא הוה יליף אדם מבהמה דבבהמה חשבינן לה כילוד כשיצא לאויר העולם ובאשה הוה כילוד מקודם לכן עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל דלענין בכור נמי סגי בשיצא ראשו לבית החיצון ובזה דברי הגאון מהרא"ה נכונים שאין לדחוק ולמיעל פילא בקופא דמחטא. וזהו ודאי כדברי מהרא"ה אלא דלענ"ד איכא פירכא על פירושו דא"כ איך אמר ר"ל פדחת פוטרת בכל מקום חוץ מן הנחלה כיון דפירש יצא ראשו היינו לבית החיצון גם במשנה ואם כן איך מצא ידיו ורגליו לפרש במשנה דיצא ראשו דהיינו לבית החיצון הא לאו בר הכרה הוא כלל כשהוא בפנים. ועוד דמשמע גם לרבי יוחנן טעמא דע"י פדחת שפיר מקרי הכרה ומאי הכרה שייך כשהוא בבית הסתרים ולא תשורהו עין

ועוד עיקר פירושו תמוה דמפרש משום דאדם אית ליה פרוזדור ולכן מיד כשיצא חוץ לפרוזדור מקרי ילוד והוא תימא דמידי פרוזדור קא גרים למיחשב לידה כשיצא מן הפרוזדור. ובהמה שאין לה פרוזדור לא יחשב לידה אלא כשיצא לאויר העולם דמידי פרוזדור כתיב באורייתא. דאף אם נימא שחוץ לפרוזדור מיד מקרי בית החיצון. והא גם לדברי מהרא"ה מה שחשוב לידה בבית החיצון היינו משום דאתקוש לנדה דכתיב בבשרה וטומאת לידה ונדה שוין הם. ואם כן אפי' לא היה פרוזדור לאשה אטו משום הכי לא הוה מטמא בפנים כבחוץ. והכי הוה ליה למימר אי תנא בהמה ה"א דוקא ביצא לחוץ דומיא דבהמה. משא"כ באדם דאף בלא יצא לחוץ. ועוד איך נילף בהמה מאדם הא אי נילף מאדם נימא נמי בבהמה אף קודם שיצא לאויר הוה כילוד דומיא דאשה. ואף דלית לה פרוזדור מ"מ כיון דבעית למילף בהמה מאדם נמצא גבול אחר לבהמה. ולעולם לא נבעי יציאה לאויר ממש. ותו איכא לתמוה דנהי דנקבל דברי מהרא"ה במה שמקיש טומאת לידה לטומאת זיבה שמטמאה בפנים כבחוץ. מ"מ מאין הרגלים לומר בבכור שנאמר בו יכיר שיהיה פנימי כחיצון כאילו יצא לאויר. והרי בפרק יוצא דופן (מ"א:) דשקיל וטרי עד היכן בית החיצון ואמר עד בין השינים ואין זכר לפרוזדור כלל בפרט בבכור דתליא בהכרה אין שום טעם לומר שהוא ילוד כשהוא בפנים כבחוץ. וכמה טרח הרב מהר"א ליישב סברתו ביולדת. אבל בבכור אין לה מקום כלל מאחר שאינו מבואר בש"ס שום ילפותא כזה ואדרבה מוכח דהכרה בעינן אין מקום לומר כלל דסגי כשיצא לבית החיצון שהוא בעומק הגוף

ד) ומה שדחקו להר"ר אלחנן להשוות. להדדי הפרוזדור שנאמר בבכורות להפרוזדור שאיתא בפרק יוצא דופן משום הא לא איריא כי לפענ"ד הגם שאינני כדאי לדבר נגד רבותינו רש"י ובעלי התוספות אשר מבלעדם היינו כעורי לב מגששים באפילה. מ"מ לענ"ד יש לפרש ברייתא והוא ע"פ מה שפרש"י פרק רבי עקיבא (שבת פו: ד"ה דאית) דפרוזדור הוא בשר כותלי בית הרחם בולט מן השינים ולחוץ. ובית הרחם הוה מן השינים ולפנים וברמב"ם (פ"ה ה"ג מאיסורי ביאה) מבואר דפרוזדור זה מתקבץ הרבה בשעת העיבור שלא יפול העובר. ובשעת לידה מתרחב הרבה. נמצא לפ"ז לפעמים גם כשיצא ראשו לחוץ כל עוד שלא נתרחב הפרוזדור עד שיעבור הולד עם עובי גופו שעב מן הראש הפרוזדור מעכב הלידה. ולפי טעמו של הרמב"ם מה שיש לאשה פרוזדור ולבהמה אינו, נראה שהוא מפלאי היצירה. שהאשה הולכת זקופה צריך הפרוזדור לעכב העובר שלא יפול. משא"כ בהמה שמהלכת רבוצה אין צריך לה פרוזדור. וא"כ יש לפרש ברווחא דאשה יש לה פרוזדור נמצא שאפשר לולד להתעכב הרבה אחר שיצא ראשו לאויר העולם שהפרוזדור מעכבו שהיא ספוגיי ודרכו להתקבץ עד שיגיע עת לדתה שיתרחב כראוי. משא"כ בבהמה אחר שיצא ראשו אין לה פרוזדור לעכב הרבה כמו באשה. ופירוש זה נכון וברור. א"כ אחר המחילה מקדושת רוחמת תורתו של רבינו אלחנן אין לפירושו על מה לסמוך. וכל הפוסקים חולקים עליו בבכור כמבואר ברמב"ם (פ"ב ה"י מנחלות) ובח"מ (סי' רעז ס"ו) ואין לחוש לדבריו כלל לערער על ידו לבטל המנהג שאין לפירושו קיום כלל לפענ"ד ומי שירצה למשכן נפשו לפרש בו פירושים זרים שיסכים להלכה בבכור יהיה לו אשר לו. אבל אנו אין דרכינו להכניס בדברים רחוקים שאין קרובים לאמת. ולכן לא אאריך בזה. ולפמ"ש אין מקום לקושיית התוספות (בכורות שם) מה הפרוזדור יכול לעכב הלידה אחר שכבר יצא ראשו. ולפמ"ש ניחא דקמ"ל דלא נימא לכך ביצא ראשו הוה כילוד בשביל שאין עיכוב נמצא בפנימיית הגוף. וכן חקרתי מרופא אומן בזה שעיקר הלידה הוא הוצאת הראש ואם כן א"ש הכל ברווחא

ה) ובאמת נראין הדברים שכן הם. הגם שבער אנכי ולא אדע בחכמת הטבע. אולי אזכה להיות מיראי ה' ויגלה סוד ה' ליראיו. כי ממקום שבא הגאון מהרא"ה לערער על המנהג מהך דפרק יוצא דופן (מב:) דקאמר בלידה יבשתא מאי מטמא בפנים כבחוץ איכא כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור ומשם בא מהרא"ה לפי פירושו דחוץ לפרוזדור היינו בה"ח שמבואר במשנה וקשה טובא אם כן הוא מאי קאמר כגון משמע שמוקי במציאות דבר מה דבהכי