משיבת נפש חלק ב קסד

דבדיקת הריאה שהרי נבדקה באמת ואין רואין בה ריעותא. ולכן להך מיעוטא דנרסקות לא חיישינן כמו דלא חיישינן לשאר טריפות. משא"כ לשחוט ביום טוב כיון דאיכא נמי מיעוטי דשכיח שנטרפת בריאה אין לשוחטו בי"ט. ובהכי ניחא נמי דמיבעיא ליה דוקא בעוף ולא בבהמה. דבבהמה שנולד בה ספק מצרפינן ליה מיעוטי דשכיח שנטרפת בריאה ואין שוחטין אותה ביום טוב. ומ"ש הרא"ש כמבואר בפרק א"ט היינו משום דשם מבואר דשקיל וטרי אי איתא לדרב נחמן או ליתא. א"כ אפילו תימא דאיתא עכ"פ יש לומר דמיעוטא דנרסקין עכ"פ כיון שאין הדבר פשוט כ"כ להתירא אף להך חששא דר"א לחוד א"כ בצירוף מיעוטי דנטרפות בריאה חיישינן שלא לשוחטה בי"ט ועמדו דברי רמ"א. ובהכי ניחא דמיבעיא ליה דוקא בעוף הנדרס. משא"כ בבהמה איכא בלאו הכי מיעוט שצריכין בדיקה מפני הריאה ובצירוף עוד ריעותא אין לשוחטו ביום טוב ודברי רמ"א נכונים וברורים

ד) ועשיתי עוד סמוכות לדברי רמ"א מהא דפליגי בריש ביצה (ו.) באפרוח שנולד בי"ט דאסר רב וא"ל כו' וכי מה בין זה לעגל שנולד בי"ט. אמר להו הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה ומה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה כו'. והקשו התוס' (שם ד"ה וכי) הא גם הוא מוכן דאי בעי שחיט ליה במעי אמו. גם קשה דילמא באמת אסור. ואין לומר דמילתא דפסיקא מדלא פליגי בעגל כולי עלמא מודו דשרי. עגל שנולד מבהמה עומדת לגדל פשיטא דאסור לרב. ואפילו תימא דבעומדת לגדל פשיטא שהרי העגל גם הוא עומד לגדל. מ"מ קשה כיון שכתבו הפוסקים [עי' מג"א רסי' תקה] גם בבהמה העומדת לחלבה הוה מוקצה. ואם כן הוולד עומד לאכילה. ומ"מ אינו מוכן אגב אמו. ולפ"ז יש לומר דס"ל ודאי ע"כ גם עגל שנולד מטריפה שרי. דאי לא תימא הכי היכי משכחת לה בעגל שנולד מן הכשירה שיהיה מותר מכח הכנה דאמו הא איכא לצרופי תרי מיעוטי מיעוט טריפות בריאה דאם ומיעוט טריפות דעגל בריאה דידיה ובתרי מיעוטי אין לשוחטו בי"ט. וא"כ ממילא אסור לשוחטו במעי אמו ביום טוב כיון דאיכא תרי מיעוטי ושמא אמו טריפה ואינו מוכן אגב אמו ואסור לשוחטו בי"ט. ומסיק דמוכן אגב אמו לכלבים. ואם כן אפילו תהא האם טריפה שפיר הוה מוכן וא"ש הכל ועמדו דברי רמ"א. עד כה טרחנו בקיום דברי הרמ"א וחסדאין מילין מכל מקום לפי מה שהעלתי (בחאו"ח סי' יד) דשחיטה בי"ט אפי' בדבר שיהיה טריפה ואפי' במסוכנת שרובם למיתה לא הוה אלא חששא מדרבנן לאחזוקי ריעותא אין להחמיר גם בזה לדינא לענין שחיטת יום טוב

ה) ובעיקר דברי הרא"ש אמינא טעמא דעדיף מכולהו בדברים שהם קרובים לאמת וראוי לחוש להם אף לדינא והוא היפך דברי מהרש"ל מן הקצה אל הקצה כי בודאי ר"נ שאמר בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים מסתמא בסתם ולדות קאי דכבר כתבתי (אות ב) דלא שכיח שיספור ירחים של הבהמה לדעת עת לדתה. ובסתם ולדות צריך שיהיו שמנה ימים והנה ריסוק אברים יש לה שתי בחינות תוך מע"ל אם לא עמדה לא מהני לה שום בדיקה דאין הריסוק ניכר עדיין. ואחר מע"ל יש תועלת הבדיקה. והטעם הוא דתוך מע"ל יש לחוש טפי שפעל בה הריסוק אף שאין ניכר בעליל. ואולם אם שהתה מע"ל ראינו שלא פעלה בה הנפילה כ"כ מאחר שנתקיימה אחרי נפילה מע"ל עכ"פ. ולכן הוקל דינה שמועיל לה בדיקה עכ"פ. והנה אם נאמר דרב נחמן מיירי בולדות ששהו שמנה ימים. לא יתחייב מדברי ר"נ אלא שבית הרחם נקל דינו משאר נפילות ששהיית מע"ל מוציא מכל חששא שאפילו בדיקה אינה צריכה אבל לא יחוייב מזה שבתוך מע"ל שדינה חמור יותר מאחר שעדיין לא שהתה ואפילו בדיקה לא מהני ולא נראה בה שום פעולה שיצאה מריסוק י"ל שגם רב נחמן מודה שיש לחוש דאין קולא בבית הרחם אלא היכא שמתכשר בעלמא בבדיקה בבית הרחם לא חיישינן כולי האי וסגי בשהייה לחוד כמו בהלכה שא"צ בדיקה בכל נפולה אבל מ"מ שהייה מיהו צריך מיהו אם נימא דרב נחמן ס"ל כרבנן דלא בעו שהייה ואף עפ"כ אומר שאין בו משום ריסוק מוכח בודאי דאפילו שהייה לא בעי. נמצא שמאמר רב נחמן גופיה הוא מסופק ולהכי קאמר ת"ש מעגל שנולד דמוכח אפילו בלא שהייה לא חיישינן לריסוק ודחי דמיירי בהפריס דהיינו עמדה ועמדה ושהתה שוין שמועיל בדיקה בהם. וא"כ יש לומר שפיר דרב נחמן מיירי בסתם ולדות ששהו ואין קולא רק בדבר דסגי ליה בבדיקה. אבל בלא שהתה וגם לא עמדה אין לנו הכרח שיקיל בה רב נחמן. ומעתה עמדו דברי הרא"ש נכונים וברורים דמיירי בעגל שנולד ביום טוב ובאותו יום ליכא שהייה וכיון דאמרינן בלשון ת"ש מעגל יש לומר שבא לפשוט דבכל גווני לא חיישינן לריסוק אפילו בלא שהתה ומסיק בהפריס ע"ג קרקע. וא"כ אין לנו ראיה שיכשיר רב נחמן בלא שהתה. ולכן בהכרח בעינן שהפריס והוא שעמדה ועמדה שוה ממש לשהתה. ודברי הרא"ש ברורים ונכונים ולא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם ומקום הניחו לי דהרא"ש מיירי בכלו חדשיו ולענין לשוחטו באותו יום בלי שהייה וע"ז אין ראיה מרב נחמן דמיירי בסתם ולדות ואין ראיה מחשש נפילה ששהתה לחשש נפילה שלא שהתה

ומה שלא הביא הרא"ש זה פרק א"ט (בסוגי' שם) דבכלו חדשיו שנשחט ביומו בעינן הפריס יש לומר דבלא"ה לא הביא הך דינא דבכלו חדשיו מותר לשחוט ביומו אף בחול. והיינו משום דלא שכיח כולו האי וסמך על מ"ש במסכת ביצה. והכל נכון וברור כפתור ופרח. וראוי לחוש לכן להחמיר אף בכלו חדשיו דניבעי הפריס ע"ג קרקע והנלענ"ד כתבתי

סימן יח בדיני נפילה

שאלה כמה פעמים מתרמי עובדא שבהמה נופלת במקום שוה שאינו גבוה עשרה טפחים כמשפט הנפילה ולפעמים באה השאלה מחוץ לעיר עם חלק האחוריים כי מרגלא בפומייהו דשוחטים לחוש לבוקא דאטמא ואין מביאין [לפני המורה] רק בוקא דאטמא וכפי הנראה צריך בדיקת חוט השדרה

תשובה אמת שמצד בוקא דאטמא אין לחוש כולי האי אם שחטוהו מיד דבשעה מועטת אין לחוש לאיעכול ניביה וכמבואר בש"ך (יו"ד סי' נה סק"ד). אך לענין חוט השדרה יש לחוש לפמ"ש בש"ע (ס"ס לב) דבהמה שגוררת רגליה בלא נודע שנפלה לא חיישינן לפסיקת החוט דאמרינן שגרונא נקטה. אבל בנודע שנפלה חיישינן ופשטא דלישנא משמע אפילו בפחות מעשרה טפחים. אך הש"ך (שם סקי"ב) פירש דהיינו שנפלה כדין נפולה. משמע היכא דאין לה דין נפולה גם לפסיקת החוט אין חוששין. אך בפרי מגדים (בש"ד שם) הביא בשם ספר תבואת שור (סק"ז) דקשיא ליה, א"כ למה חוששין דוקא לחוט הא צריך בדיקה כדין נפולה. ולכן סובר דאף בנפלה בפחות מעשרה חיישינן לחוט עכ"פ ולפי שקשה להביא כל הבהמה לעיר לבדוק החוט נתתי אל לבי להכריע בדבר זה כאשר יורוני מן השמים. ואחרי העיון היטב הדין עם הש"ך ושפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו שדבריו ברורים ומוכרחים דדוקא כשהוא כדין נפולה חוששין והיינו באמת לכל דין נפולה

וראיתי להגאון נודע ביהודה ז"ל (מהד"ק חיו"ד סי' כב) שהביא ראיה מסוגיא דב"ק (נא.) דמוכח דבפחות מיו"ד ליכא שום סכנה. דאל"כ למה לא בעי מעקה. ואין לומר כיון דאיכא ריעותא שאינה הולכת חיישינן טפי דא"כ לא קשיא ארב נחמן אהא דמטריף בפחות מעשרה. וראיה זו נראה גם