משיבת נפש חלק ב קנז

חנוכה וגם התירוץ תמוה דאדרבה קשה לפי התירוץ דהא גם לשמואל צריכה שירטוט ומהרש"א דחק למאד לכן אפשר לומר כוונת התוספות ליישב הקושיא דבלאו הכי קשה לימא בש"ס דילמא שם אסתר סוף כל הנסים היינו לקרות שמצותה לקרות משא"כ בחנוכה וע"כ לא משמע להש"ס לאוקמה בהכי אלא דקאמר דוקא משום שניתן ליכתב והשתא היה אפשר ליישב דלא ליקשי דלימא גם לשמואל ניתנה ליכתב מדרבנן די"ל דניתנה ליכתב קאמר היינו מצד עצמה ניתנה ליכתב שהתירו לכתבה דומיא [להנך] דפרק כל כתבי שניתן ליכתב אבל מגילה עיקר נתינתה לא היה לכתוב רק משום דנאמרה ברוח הקודש לקרות לכך התירו חכמים כתיבה אף שדברים שבעל פה אין אתה רשאי לאמרם בכתב התירו כמו שהתירו בספרא דאגדתא משום עת לעשות כדאיתא (בפרק כל כתבי) (גיטין ס.) לכן לא חשבינן מה שמגילת אסתר ניתנה ליכתב שזה אינו מעצם המגילה רק בשביל שחיוב לקרותה על פה לכן אינה בכלל ניתן ליכתב ועל זה כתבו התוס' דע"כ אין הש"ס ר"ל משום מעלת הכתיבה מצד עצמה מבלעדי הקריאה לא כן המגילה שלא הותרה הכתיבה רק בשביל הקריאה דבאמת נס חנוכה נמי ניתן ליכתב אם כן המגילה אפילו לא נאמרה ברוח הקודש ליכתב מותר לכתבה א"כ אין הכתיבה נתלית בקריאה וע"כ הש"ס ר"ל מעלה דניתן לכתוב היינו לכתוב ולקרות מתוך הכתב אם כן קשיא להו הא מדרבנן יש מעלה זו במגילת אסתר גם כן וע"ז תירצו דלעולם יש לומר דלא חשיב הש"ס הכתב שבא מסיבת הקריאה לכן למ"ד שלא נאמרה ברוח הקודש ליכתב אין הכתיבה מעלה שלא ניתנה ליכתב בגידין ושירטוט רק מצד הקריאה משא"כ למ"ד ברה"ק נאמרה ליכתב אם כן יש בה מעלה מצד עצמו כמו בכל כתבי הקודש שחיוב לתופרן בגידין כדאיתא (מגילה ח:) אבל למ"ד לא ניתנה ליכתב אין זו אלא מצד הקריאה וזה לא חשיב הש"ס למעלה

עוד אפשר לומר דבלאו הכי יש להבין מה רמז לנו הכתוב [דאילת השחר] בזה שהוא סוף כל הנסים בפרט שכבר כתבתי אמאי לא קאמר הש"ס שהוא סוף כל הנסים שניתן לקרות ופרסומי ניסא דזה לכ"ע דאפילו לשמואל נאמרה ברה"ק לקרות אלא יש לומר דרמז הכתוב שלא יהיה רשות לדור אחרון להוסיף נם שיהיה ניתן לכתוב כזה וא"כ י"ל כוונת התוספות למימר דכוונת הש"ס דודאי אי ברה"ק נאמרה ליכתב אם כן מה רמז לן בזה שהוא סוף כל הנסים שלא לכתוב דממילא כיון שלא יהיה ניתן ברוח הקודש ליכתב מהיכא תיתי לכתוב שנאמר אל תוסף על דבריו אבל אי אמרינן מדרבנן ניתן ליכתב יש כח ביד חכמים להמציא ליכתב הנס שפיר י"ל שרמז שאין כאן רק נס אחד שרמוז בו משא"כ למ"ד לא ניתנה לכתוב היינו שלא בא ההיתר מצד דחכמים התירו רק מה שהוא ברוח הקודש ולשון ניתנה ליכתב היינו שחכמים נתנו רשות לכתוב וע"ז קשיא להו הא חזינן דבחנוכה ג"כ מותר לכתוב וא"כ הפירוש בש"ס הוא היפך המובן הפשוט דמ"ד לא ניתן ליכתב היינו שחכמים לא התירו כתיבה יותר על מה שנאמר ברה"ק אם כן א"צ אזהרה דממילא לא ניתן ליכתב מדעת חכמים ברה"ק ועל זה דחו דחנוכה יכולין לכתוב ותירצו דניתן ליכתב בשירטוט וגידין והיינו שחכמים התירו משא"כ למ"ד לא ניתן ליכתב היא של התירו חכמים רק מה שנאמר ברה"ק א"כ אין צריך רמז שלא להוסיף

והשתא א"ש קושיא הנ"ל דנימא ניתן לקרות דכיון דלקרות ודאי נאמרה ברה"ק א"כ מה בצע ברמז סוף כל הנסים דמדרבנן לא נמצא חיוב לקרות מה שאינו בכתבי קודש. ומ"מ דברי התוס' דחוקים ולענ"ד ליישב עיקר קושיית התוס' דודאי אם נרמז במזמוריו של דוד הע"ה מסתמא ברוח הקודש נאמר ליכתב שאין סברא שרמז על דברים שעתידין חכמים לתקן אם כן לק"מ דפריך שפיר דאי לא ניתנה ליכתב מן התורה לא שייך בה רמז במזמורי דוד נעים זמירות ישראל שהם ברוח הקודש

סימן יד

אי מותר לשחוט ביו"ט לצורך עכו"ם ע"י שיאכל כזית ממנה. וגם בדיני שחיטה ביו"ט

שאלה אחד נתקשר להעמיד בשר לאנשי המלחמה ויקר מקרה בי"ט שחל אחר שבת שלא היה אפשר לו לטבוח טבח והכן על שלשה ימים מהו שישחוט בי"ט ע"י שיאכל כזית בשר מכל בהמה שתהיה כשירה, גם יתבאר עיקר דין לשחוט בהמה בי"ט

תשובה לכאורה הך מילתא דפשיטא היא ומבואר בגמרא (ביצה כא.) בעו מיניה מרב הונא הני בני באגא דרמו עלייהו קימחא דבני חילא מהו לאפותה בי"ט אמר להו חזינן אי כי יהבי ריפתא לינוקא לא קפדי שרי ואי לא אסור וכן פסק הרמב"ם (פ"א הי"ד מיו"ט) ובש"ע (סי' תקיב) דמותר לאפות הקמח של בני חיל אי לא קפדי כי יהבינן ריפתא לינוקא אלא דהטור כתב שם דבגמרא שלנו לא משמע כן והיינו מטעם דמסיק בגמ' שם ופליגא אדרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי מזמנין את הנכרי בשבת ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו. ולכן תמהו על הרמב"ם שפוסק גם שניהם, והרי"ף והרא"ש (שם סי' יד) באמת דחו לדרב הונא מכח הך דרבי יהושע בן לוי ודחקו בזה למאד שלא היה בגירסת הרמב"ם הך ופליגא והמ"מ דחק גם כן ועיין בט"ז (שם סק"ו) וכבר דחיתי כל דבריו בתשובה אחרת ועי' בחיו"ד סי' יט אות ב)

אף לענ"ד נראה ליישב דברי הרמב"ם דודאי קשה לומר שהרמב"ם לא היה לו גירסת הרי"ף ולכן אני אומר ליישב פסקי הרמב"ם שיהיו נכונים וברורים מבלי שום סתירה והוא עפמ"ש הרא"ש (שם) דאין חשש שמא ירבה רק כשמרבה ומבשל קדירה לבדה שלא היה מבשל לעצמו כלל אבל אם מרבה באותה קדירה ליכא איסורא כלל. ולפי זה יש לדקדק מנא לן דרבי יהושע בן לוי פליג דילמא מודה לרב אלא דחושש פן ירבה בקדירה אחרת דהא מסתמא הוא נכרי שצריך לכבדו כמ"ש [הרא"ש] ז"ל ואם כן יש לחוש שמא יבשל בשבילו דבר חשוב שאסור לישראל כמו בשר הארנבת והשפן או שיבשל בקדירה אסורה בן יומא אם כן יהיה המאכל אסור לישראל ואם כן לא חזי לישראל כלל ופשיטא דאיכא איסור ומנ"ל לומר דפליגא, אך י"ל דתליא בהך אי אמרינן לכם ולא לכלבים (אך) אי אמרינן לכם ואפילו לכלבים גם אם מבשל בקדירה דברים אסורים אין איסור גם כן דחזי למישקל מיניה וליתנו לבהמתו וכן מפורש בש"ס שם דמסיק עגל טריפה הוה ופריך הא חזי לכלבים הרי בהדיא דכיון דחזי לכלבים לא עביד איסורא כיון דעכ"פ חזי לכלבים. ואין לומר לפ"ז לכם ולא לנכרים היכי משכחת לה דהא לעולם חזי לכלבים י"ל דדוקא במבשל שלו י"ל דיכול ליתן מעט ממנו לכלבו וכמ"ש רש"י (ד"ה והא חזי) שלא יקפידו מאחר ששלהם היה וא"כ אפי' מרבה בשבילו דברים אסורים לישראל אם אמרינן סברת רב הונא כיון דלא קפדי אמרינן כל חדא חזי לינוקא ג"כ בדבר אסור י"ל כל חדא חזי לבהמה אלא דהך מילתא תליא בפלוגתא דרבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי בגמ' (שם:) דר' עקיבא ס"ל לכם אפילו לכלבים ורבי יוסי הגלילי ס"ל לכם ולא לכלבים. ויש מי שפסק הלכה כר' עקיבא מחבירו עיין במאור וא"כ י"ל כיון דלא בא בדברי רבי יהושע בן לוי מפורש שאין הלכה כרבי עקיבא בזה אם כן לא משמע לן שיהיה דברי רבי יהושע בן לוי בנויים על יסוד זה דוקא שאין הלכה כרבי עקיבא בזה שלא בא מפורש בדברי רבי יהושע בן לוי ואיך אמר רבי יהושע סתמא גזירה שמא ירבה בשבילו ובלי שיקדים שאין