משיבת נפש חלק ב קנו

לענין איסור והיתר בדג טמא שבלע דג טהור אפילו אינו שלם יש לאסור דשמא יש לחלק בין איסור לטומאה. וגם לדברי הר"מ פונטייזא נראה דאפי' בלע חצי דג כל שלא נשתנה ממה שהיה מעיקרא לא חשיב עיכול רק בנלעס בפיו הוא דהוה עיכול וכן נראה ממ"ש הרא"ש (בבכורות שם) כי כל דבר הנאכל ונלעס בפיו קרוב לעיכול ע"כ משמע דתליא אם הוא בשלימות כמו שבלעה מיהו בבלע שלם ונמצא חסר הוה עיכול כיון שאינו בשלימותו אבל בעצמות דאקושי ע"כ גם בנחסר ממנו לא הוה עיכול דהא התוס' (במנחות שם סד"ה דבלע) כתבו אמעשה דזאבים מסתברא שלא היו שלימין אע"ג דנקט שבלעו. ולפ"ז בחיטה דלא מוכח אי דמי לבשר או לעצמות אע"פ שנחסרה אי דמי לעצמות לא הוה עיכול

ה) וצ"ע מ"ש הרא"ש בכורות ואין לחלק בין בשר לשאר דברים דג' ימים דכלב איירי בכל דבר מדמייתי עלה בשבת (קנה:) יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטים לפיכך משהה אכילתו במעיו ג' ימים עכ"ל ואמאי דחי סברא זו שהרי מפורש בש"ס דמנחות שאני עצמות דאקושי ואפשר דהרא"ש מפרש הך דמנחות דמפליג בין עצמות לבשר היינו תוך שיעור עיכול רק מיבעיא לן בשביל שהקיאה דרך בית הריעי יהיה עיכול בהא מפלגינן בין רך לקשה אבל בשהה שיעור עיכול אפילו למאכל קשה הוה עיכול שהרי הכלב מאכלו עצמות ומשמע דבג' ימים הוה עיכול ואם כן י"ל גם מהך דחיטין שבגללי בהמה אין ראיה דלא הוה עיכול די"ל שם מיירי בבהמה וקודם שיעור עיכול משא"כ בעוף ששיעור עיכול כדי שתפול לאור הוא מועט י"ל דהוה עיכול אפילו בחיטה שלימה רק דעת הר"מ לחוד בשלם לא הוה עיכול וכן אי מפלגינן בין איסור לטומאה אפילו לא נמצא שלם אין להתיר כשהוא בעין

ולפענ"ד אחר שלא מצינו בזה הלכה ברורה נראה בנמצא איסור בעין אין להתיר כלל דשמא מפלגינן בין איסור לטומאה אבל בחיטה בתרנגולת שאין חשש רק איסור משהו בפסח אפילו נמצאת שלימה שמא הוה עיכול וגם שמא אינה מחמצת אחר שיעור עיכול ובלא נתבקעה בלא"ה רוב פוסקים מתירין (עי' סי' תסז ס"ט) אם כן יש לצרף סברא זו לסניף כמו במליחה וכדומה יש לעשות סניף היש מתירין שהביא הטור שם שסוברין דהוה עיכול אפילו בחיטה שלימה מאחר שפירוש הר"מ פונטייזא דחוק הוא ודלא כהפר"ח שתפס דברי הר"מ לעיקר להתיר בלא נמצא שלם אפילו איסור בעין וליתא דודאי בשל תורה יש להחמיר בכל גוונא כנלפענ"ד

ועיין מס' ברכות (נג:) שיעור עיכול ד' מילין וכן לענין אכילת גבינה אחר בשר ועיין מג"א (סי' קפ"ד סק"ט) שזה סוף עיכול לא מצינו חילוק בין בלע דבר שלם או לעס

וגם לפי לשון רב האי בתוס' (במנחות שם) דאפושי טומאה לא מפשינן משמע דאינו אלא איסור דרבנן וכן מצאתי בנ"ב (מהד"ק חיו"ד סי' כו) שדייק כן וכן מצינו האי לישנא במסכת ביצה (ז.) אפושי טומאה מדרבנן וכבר קיי"ל (עי' מג"א סי' תמז סק"ה) דחמץ נוקשה בטל בס' ואם כן בחיטה שבזפק בשיעור מועט דהוה עיכול אין להחמיר באיסור משהו בפרט בלא נתבקעה שעכ"פ יש לצרף הך סברא דעיכול לסניף לענין תערובת משהו ואף דיש פוסקים דבעינן שיעור מע"ל מ"מ באיסור משהו אין להחמיר

סימן יג

בענין תפלת ערבית קודם בדיקת חמץ. ובענין חזזית באתרוג. וביאור לד' תוס' מגילה (ז. ד"ה נאמרה)

שאלה שאלת לבאר לך מ"ש המג"א (סי' תלא סק"ה) בשם הב"ח שמי שלא התפלל ורגיל להתפלל ביחיד יבדוק תחילה כיון דדש בו לא ישכח והשיג המג"א עליו ומסיק וכאן י"ל דזמן בדיקה קודם צ"ה ואז יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צ"ה ואם לא בדק אחר צ"ה יתן לאחר לבדוק ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח הרי בעצמו מסיק כדברי הב"ח והמפרשים דבריו לא פירשו כלום

תשובה נראה שלא ירדו לסוף דעתו וקיצור לשונו דודאי קשה מה ענין לזה ההכרעה שיתן לאחר לבדוק דלא מיירי הב"ח מזה כלל אבל כוונת דבריו שבודאי על דברי הב"ח שמחלק בין תפלה דדש ביה ורוצה ללמוד ממנו לענין לימוד ע"ז בודאי השיג יפה דלעולם תפילה קודם כי יש לחוש שמא יטרוד בלימוד רק לענין בדיקה אמר המג"א בחכמתו ועומק סברתו הנכונה כי ודאי מאן חכים לבדות חילוקים מלבו. ואמנם אחר שמצינו שאסור לעשות מלאכה קודם ק"ש כמ"ש במג"א (סי' רלה סק"ט) כן גם קודם בדיקת חמץ אסור לעשות גם כן במלאכה והיינו משום דחיישינן שמא ישכח והנה בדיקת חמץ שקבעוהו חז"ל קודם צאת הכוכבים אם כן כיון דהבדיקה נמשכת הרי עושה הבדיקה קודם קריאת שמע היה לנו לחוש שישכח התפלה, וק"ש וע"כ צ"ל כיון דהוצרכו חכמים לקבוע זמן בדיקה חששו טפי לבדיקה מלתפלה וק"ש שהרי שאר מלאכות אסור להתחיל חצי שעה קודם הזמן וע"כ חשו חכמים טפי למצות בדיקה ולא גזרו שמא ישכח דטפי יש לחוש למצות הבדיקה שהוא לאפרושי מאיסורא או מאיזה טעם שנראה לחז"ל וא"כ מוכח עכ"פ דחיוב בדיקה בזמנה קודם למצות ק"ש דטפי חששו על הבדיקה שיעשה אותה קודם זמן ק"ש אף דבשאר מלאכה אסור והיינו ע"כ כיון דשני המצות אסור לעשות קודם להם מלאכה הכרח הבדיקה שתהיה תחילה דלא סגי ע"כ רק לדחות אחד ולהקדים אחד אבל ודאי אם היה אפשר לעשות תיקון שלא יהיה חשש שישכח ק"ש ודאי היה עדיף רק דקודם צאת הכוכבים אין שום תקנה לזו שהרי הכל חייבין בבדיקה אבל אם קרה שהוא לא בדק אפשר שימצאו אנשים שכבר בדקו בזמן הקבוע ואם כן אין לו לבדוק שמא ישכח ק"ש ואי משום דבדיקה עדיפא מ"מ כאן אפשר על ידי אחר ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח שהרי בהכרח מוכח שחששו טפי למצות בדיקה ממה שחששו לק"ש יהיה הטעם מה שיהיה אין לנו אלא מה שמוכיח מדברי חז"ל וזה ברור בכונתו ונכונים דבריו

ב) בענין האתרוגים שכתב המג"א (סי' תרמח סקט"ז) בשם המבי"ט (ח"ג סי' מט) דחזזית אינו פוסל רק שנים אף בחוטמו וכן ראיתי במבי"ט עצמו אבל במח"כ הוא דבר שאינו דהמבי"ט דייק מלשון רש"י (סוכה לד:) שפירש אבעבועות אמתני' דעלתה חזזית על רובו ואם כן תידוק מיניה דאם אינו רק אבעבוע אחת על רובו כשר וזה תימא שאין לך כיעור גדול מזה אלא פשוט דליתא מיהו נ"ל דאין נקרא משהו רק אם נראה לכל אדם שאין הדר משא"כ אתרוג שאין החזזית נראה לעין רק אחר הסתכלות הרבה ויש שאין מרגישין בו בכה"ג הוה בכלל הדר וזה אפשר שיהיה כן מסברא ואף דנקיט במשהו מצינו בעבודת כוכבים (עג.) גבי יין ביין במשהו ומכל מקום איתא המערה מצירצור קטן לבור ראשון ראשון בטל אלמא שאפילו דבר שנאמר בו במשהו לפעמים בטל במיעוטו אם כן גם כאן י"ל דלהכי נקט במשהו היינו לאפוקי מחלק גדול שנרגש אף שהוא פחות הרבה ממיעוטו מ"מ היכא שאינו נרגש להדיא י"ל דבטל במיעוטו וכמאן דליתא הוא וכן מצינו בחולין ר"פ ראשית הגז חמש רחלות גוזזות כל שהן ומפרש בש"ס (קלז:) מנה ופרס או ששים סלעים א"כ חזינן דכל שהוא אינו דוקא

ג) ביאור לשון התוס' מגילה (ז. ד"ה נאמרה) מ"ש ואין לומר דהא דניתן ליכתב מדרבנן קרי כתיבה דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דהא איכא חנוכה שניתנה ליכתב מדרבנן במגילת תענית והוא תמוה דודאי היינו קושיית הש"ס (יומא כט.) למ"ד לא ניתן ליכתב מן התורה אם כן איכא נמי