משיבת נפש חלק ב קמה

בעינן [ועי' תדרעק"א זי"ע מגילה פ"א אות י] ותו קשה דבמנחות (לב.) איתא כיוצא בו ספר תורה ותפילין שבלו אין עושין מהם מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ואם איתא דבעינן לכתוב האותיות כסדר בלא"ה קשה איך יעשה מזוזה מס"ת שמא נכתבה הפרשה שלא כסדר דבס"ת אינו מזיק ובמזוזה פסול הגם שיש לדחות שיודע שכתובין על הסדר מ"מ בעצם קשה להבין כיון דס"ת מקרי קדושה חמורה איך נאמר שלענין גוף הכתיבה יהיה דין תפילין ומזוזה חמור מס"ת. ותו קשיא לי דבברכות (יג.) ושאר מסכתות איתא ק"ש ככתבה דברי רבי וחכ"א בכל לשון מ"ט דרבי אמר קרא והיו בהוייתן יהיו ורבנן הא כתיב והיו שלא יקרא למפרע ורבי שלא יקרא למפרע מנ"ל נפקא ליה מדברים הדברים ואם כדעת הפוסקים דבעינן כתיבה כסדרן ע"כ נפיק לן מן והיו א"כ מאי פריך ארבנן הא כתיב והיו הא צריך והיו על גוף הכתיבה שתהיה בהוייתה ודוחק לומר דבכלל שלא יקרא למפרע כולל גם הכתיבה דהא אפילו בספר תורה לא מהני קריאה למפרע כדאיתא במגילה. ותו דלרבי דדריש והיו על הקריאה מנ"ל שלא יכתוב למפרע. ותו דאמרינן אי קסבר רבי כל התורה בלשון הקודש נאמרה והיו ל"ל וקשה הא איצטריך והיו על הכתיבה ודוחק לומר דנשמע זאת מדברים הדברים דאיך לא זכר מזה בש"ס דידן כלום מכל הלין משמע דאין חילוק כלל בין ס"ת לתפילין לענין הכתיבה עצמה

וגם על פירוש התוספות שלא כסדרן שכתב הפרשיות שלא כסדרן. כבר הקשתי לעיל מהא דאין מוקדם ומאוחר בתורה ומאחר שאינו מבואר בש"ס בשום מקום הך פירושא דשלא כסדרן שיהיה חילוק בין ס"ת לתפילין ומזוזה ודאי קשה לחלק ביניהם

ובאמת לפענ"ד אחרי המחילה מקדושת כבוד תורתם של רבותינו הקדמונים אומר אני שיש לפרש שלא כסדרן היינו שהקדים פסוק לפסוק או תיבה לתיבה כגון שכתב תיבת ישראל קודם לשמע או בפסוק שהקדים פסוק מאוחר לפסוק הקודם וכתובין לפנינו שלא כסדרן בהא הוי דינא דפסולין וצריכא למימר דלא תימא דדוקא בס"ת דלקרות עבידא בהא ס"ל דפסול בכתיבה למפרע משא"כ בתפילין ס"ד דלא איכפת לן בהקדים המאוחר קמ"ל דיגנזו ופסולין וא"כ א"ש דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות חילוק בזה כלל דגם בס"ת כה"ג פסול

ומה שכתבו בשם הירושלמי (מגילה פ"א ה"ט) תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות וחשבו שהטעם משום שלא כסדרן קשה אי טעמא משום הכי מאי איריא דאין תולין אפילו כתב בשורה שלא כסדרן נמי פסול

ג) והנה ראיתי להעתיק לשון הירושלמי שם אשר ידים מוכיחות בהיפך אמתני' דמגילה דאין בין ספרים לתומ"ז כו' רבי יהודה בן פזי שאל ולמה לינין אמרין יש בספרים מה שאין בתומ"ז שהספרים נכתבין בשני דפין ותומ"ז אין נכתבין אלא בדף אחד התיב ר' יצחק בריה דר"ח התיבה דרבה שהספרים נכתבין בב' עורות ותפילין ומזוזות אין נכתבין אלא בעור אחד אמר לון שכן אפי' ספרים אין נכתבין כן תולין בספרים ואין תולין בתומ"ז ספרים שכתבן כתפילין וכמזוזות אין תולין בהם תפילין ומזוזות שכתבן כספרים תולין בהם עכ"ל ירושלמי ופירושו הוא שמדקדק בתחילה דה"ל למיתני חילוק שהספרים נכתבין בדף אחד וזה אינו קושיא כ"כ דכל חד לפי ענינו דלא שייך לכתוב כל התורה על דף אחד וגם במזוזה כשר בדיעבד בשני דפין לכן התיב רבי חייא התיבה דרבה קושיא גדולה יותר דנכתבין בשני עורות הייני שחיבר ותפר עמוד אחד משני חצאין ומשני שכן אפילו ספרים אין נכתבין כן ואפשר דכל זה אינו רק לכתחילה שיתפור דף אחד באמצע דומיא דהך דמזוזה בשני דפין דבדיעבד כשירה לרוב פוסקים (עי' יו"ד סי' רפח ס"ב) וכמ"ש התוס' מנחות (לג. ד"ה כתבה) וכמו כן הך דשני עורות [בס"ת] אינו רק לכתחילה לכן דובקין בדבק גבי מטלית דכיון דהדף שלם רק נקב בעלמא יש בו א"צ להפסיד הדף כולו ונסתלקה תלונות המפרש קרבן עדה (בשיורי קרבן שם) די"ל אם אין לו מזוזה אחרת רק תפורה באמצע באמת כשר וכמ"ש התוס' מנחות (לב: ד"ה דילמא להשלים) וצ"ע מ"ש התוס' שם (לג. ד"ה כתבה) דבירושלמי משמע דבשני עורות פסולה דפריך ולמה לא תנינן שהספרים נכתבין בשני עורות וכו' דאי אמרינן דלפסולא קאמר א"כ גם שני דפין נימא דפסול. ועוד מסיק הירושל' שאפילו ספרים אין נכתבין כן א"כ ע"כ היינו בתופר באמצע הדף דומיא דספרים וצ"ע

ובפירוש קרבן עדה ראיתי בתוספותיו (דהפירוש בקונטרס אין לו שחר) שפירש ספרים שכתבן בכתב קטן כמו תפילין ומזוזות אין תולין בהם ומיירי שכתב כן בתחילה ע"י תליה דאל"כ הוה שלא כסדרן ואין דבריו נכונים כלל דהא הירושלמי מהדר לאקשויי למה לא תנינן במשנה חילוק בין ספרים לתפילין ומזוזות אם כן אמאי לא קשיא הא גופא דשלא כסדרן כשר בספרים ולא בתפילין ומזוזות לכן הדבר ברור דזו קושית הירושלמי באמת תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות א"כ קשיא דליתני הך חילוקא בין ספרים לתפומ"ז ועל זה מתרץ ספרים שכתבן כעין תפילין ומזוזות אין תולין בהם דעיקר טעמא הוא שאינו הדר לתלות ומאחר דבתפומ"ז סתמא הכתב קטן יותר לכך אין תולין בהם ואם כן אין חילוק כלל בין ספרים. לתפומ"ז וא"כ הדבר ברור ומבואר דלירושלמי ליכא שלא כסדרן שיפסול בתפילין ומזוזות ויוכשר בס"ת ובתולין טעמא אחרינא איכא משום הידור והרמב"ם (פ"א הט"ז מתפילין) שהעתיק הברייתא דתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות י"ל דס"ל מסתמא תפומ"ז האותיות הם קטנות לפי שיעורן של תפילין לכן אין תולין בהם ואף דבירושלמי שם איתא תפילין שכתבן כעין ספרים לאו דיש מציאות לכתוב כן דלפי השיעור אפשר דלא משכחת באותיות גדולות רק מהדר על הקושיא דאם היה מציאות בתפומ"ז כתב כספרים היו תולין ג"כ בהם לכן הברייתא סתמא קאמר אין תולין בתפילין ומזה ראיה ג"כ להקטין השיעור כמ"ש בספרי גט מקושר וגם בספרים לא העתיק שתולין בהם לפעמים דאין דרך לכתוב בכתב קטן כ"כ (גם מ"ש בפירוש היה כותב אלה עם עם שכתב כתב כהה נ"ל שצ"ל היה כותב על העמעם היינו מקום שהקלף כהה ואינו דומה לקלף צח)

עכ"פ מבואר נגלה לפמ"ש שאין שום שלא כסדרן בתפילין שאינו בספר תורה וידים מוכיחות לפירוש שכתבתי (באות ב) בענין שלא כסדרן וא"כ הגם שמסתפינא לחלוק על גדולים מ"מ בסדק באות שפיר יוכל לתקן דבזה י"ל שהגדולים מודים כדפרישית לעיל וצור ישראל יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות

הגה"ה השמטה בלשון ירושלמי ז"ל אחר שהשיב ר"ח התיבה דרבה שהספרים נכתבין בשני עורות ותפילין ומזוזות על עור אחד חסר כאן כי אח"כ איתא בירושלמי אמרין חברייא קומי רב מנא נאמר דף אחד בשני ספרים לית הוא דרבה אמר לו שכן אפילו ספרים אין נכתבין כן ופירושו הוא דמה שכותבין ס"ת בשני דפין ותפומ"ז על דף אחד ע"ז התיב ר"ח דרבה שהספרים נכתבין בשני עורות נפרדין אפילו פרשה אחת אם מזדמן לדף ויריעה שניה ותפילין כותבין כל פרשה על דף אחד והיינו דכל חד לפי ענינו דלא הזקיקה תורה לצמצם בפרשיות שבתורה שכל אחת תסתיים בסוף הדף גם אין דרך לחבר כל קלף של ס"ת שלימה ולכתוב אח"כ לכן לא שייך למיתני אין בין דמילתא דפשיטא הוא שכל חד לפי ענינו אף שהוא חילוק גדול וזהו כוונת לשון דרבה לא צריך למתנייהו ע"ז אמרין חברייא נאמר דף אחד בשני עורות לית הוא דרבה אם נאמר דבס"ת כשר אפילו דף אחד בשני עורות אטו לית היא דרבה חילוק גדול וכמפורש לעיל ומשני שכן אפילו בס"ת אין כותבין כן: