משיבת נפש חלק ב קמד

מתענין כלל הרי שאין החיוב על כולם לצעורי עם הצבור ונראה הטעם כיון שהם עסוקים בעיקר העבודה הוה כמו י"ט שלהם דלא גרע מקרבן עצים שנקרא י"ט שלהם וגם באנשי משמר יראה הטעם משום ששייכים במצוה לפעמים אם תכבד העבודה על אנשי בית אב

ונוראות נפלאתי על פרש"י (בתענית שם ד"ה ולא) שפי' באנשי משמר וכתב ובגמרא מפרש הטעם שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב ואם היו מתענין לא היה בהם כח לסייעם. ותימה גדולה בעיני דהא כהן גדול ביה"כ יוכיח שכל עבודות מוטלות עליו ואפ"ה לא מצינו שיהיה בו חשש שיחלש ולא יוכל לעבוד עבודה רק חששו שמא יארע בו פסול וגם באחרונות מתענין ומשלימין לר' יהושע ומסתמא במקום חשש ביטול עבודה לא היו גוזרין והטעם שכתב רש"י ובגמרא מפרש שמא תכבד, הוא בגמרא שם (דף יז.) ושם לא נזכר זה הטעם רק על שתיית יין ודברי רש"י צע"ג. ולפום פשטא הטעם היא משום שעסוקין בעבודה ועיין תוס' פסחים (נ. ד"ה מקום) דביום שעוסק בעבודה אסור במלאכה ונראה דהוה כמו יום טוב שלהם לכן לא היו מתענין כלל אלמא דהיכא דאיכא טעמא א"צ להצטער עם הצבור כלל וא"כ צדקו דברי מג"א דבכ' סיון שהוא י"ט שלהם מותרים לאכול מיד והיכא דאיתמר שצריכין להצטער בלא השלמה איתמר

ט) והנה מצינו במשנה (בתענית טו:) לרבנן דאנשי בית אב אפילו באמצעיות לא היו מתענין כלל ומצינו בגמרא שם (יד.) דעוברות ומניקות מתענות באמצעיות. ולפמ"ש הטעם משום דאנשי בית אב עסוקין בעבודה מקרי י"ט שלהם א"כ משמע די"ט שלהם עדיף ממעוברות ומניקות וא"כ בתענית אסתר שאין מעוברות ומניקות מתענות דודאי לא עדיף תענית אסתר מתענית ראשונות ובראשונות אפילו אנשי משמר לא היו מתענין כלל כיון דפעמים יש להם שייכות בעבודה וא"כ דון מינה דבסעודת ברית מילה בתענית אסתר דמנהג פשוט שאין מעוברות ומניקות מתענין א"כ כ"ש אותן שהוא י"ט שלהם שא"צ להתענות כלל ולא חמיר מך' סיון שגזרו עליו בפירוש ואפ"ה הבעלי ברית מותרים לאכול ומי שלבו נוקפו לומר דרש"י לא פירש הטעם משום י"ט שלהם אמינא ליה מטונך הא ודאי לא יעלה על הדעת להחמיר בתענית אסתר טפי מט"ב שנדחה א"כ ודאי א"צ להשלים ואע"פ שכתבתי לעיל (אות ז) דרבינו יעב"ץ לא ביקש להקל בלא נדחה שלא יהיה לפעמים מופקע לגמרי מגזירת ט"ב די לומר סברא זו לענין ט"ב דחמיר אבל בתענית אסתר שאינה חובה רק מנהג בעלמא י"ל דבמקום מצוה לא נהגו כלל ומשמע שאסור להחמיר דאל"כ מאי קשיא להש"ס הא עי"ט משלימין דילמא רצו להחמיר עליהם וע"כ בי"ט שלהם אסור להחמיר א"כ אין להחמיר כלל באסתר תענית לבעלי ברית שהיא י"ט שלהם דלפרש"י גופיה הך לצעורי אינו חובה כלל רק מילתא יתירתא בעלמא כדפרישית לכן יש להתיר ג"כ בט"ב שנדחה אחר מנחה גדולה שהוא מוי"ו שעות ומחצה ולמעלה כדאיתא בא"ח (סי' רלב) ומ"ש מג"א (סי' תקנט סקי"ג) שהוא מנחה קטנה שהוא י"א שעות תמיה לי דבהג"א (פ"ג דמ"ק) מבואר מנחה גדולה ובספרים שלנו כתוב אחר י' שעות ונ"ל שצ"ל אחר ו' שעות שהוא זמן מנחה גדולה שהוא מו' שעות ומחצה כדאיתא (בסי' רלב), עכ"פ נראה ברור שא"צ הבעלי ברית להתענות כלל באסתר תענית גם י"א שעות הוא אחר פלג מנחה קטנה ומנחה קטנה מט' ומחצה ולמעלה. גם תימא איך השהו המצוה של מילה עד אחר פלג מנחה קטנה דלר"י לילה הוא עיין ברכות (רפ"ד)

עוד ראיתי לפעמים מקילין באיזו תענית גם העומד והקוואטיר ובאמת מבואר ברמ"א (סי' תקנט סעי' ח) דהמוהלים והסנדק ואבי הבן הם נקראים בעלי ברית מ"מ אפשר לצדד להקל בשאר תענית כגון תענית בכורים בע"פ או אסתר תענית שגם העומד והקוואטיר שעכ"פ שייכים לברית נקראים [ג"כ בעלי ברית] והוה כמו י"ט שלהם דהתוס' עירובין (מא. ד"ה מבני) כתבו על ראב"צ אף על גב דראב"צ היה כהן שמא אמו מבנימין או חתנם היה והיה עמם בסייעתם אם כן יש סמך לאותן שהם השייכים לברית נקרא ג"כ י"ט שלהם וא"כ העומד והקוואטיר עכ"פ שייכים לברית המה והם בסייעתם תמיד א"כ אין למחות גם באלה ועיין במג"א (רס"י תע) בשם ר"ש הלוי שמתיר לבכורים לאכול על המילה, וכתב ובמדינתינו נהגו להחמיר, א"כ עכ"פ בשייכים אין להחמיר וגם אין שייך כ"כ מנהג במה שהוא מחמת חיסרון ידיעת ההיתר

סימן ח

בענין תפילין ומזוזות שנסדקו בהו האותיות

שאלה אם אירע לסופר שכותב תפילין ומזוזות שיש בהם קצת נפסקין שיש כעין סדק דק באותיות אם יוכל לתקנן אם יש בהם חשש שלא כסדרן

תשובה כבר מבואר ומפורש בש"ע (סי' לב סכ"ה) דאם לא היו מקצת יודין שעל האלפין ורגלי התוין נוגעין שאין בזה משום שלא כסדרן כיון שצורת האות הוא ניכר ותינוק דלא חכים ולא טיפש מכירם לא מקרי שלא כסדרן א"כ מסתבר ה"ה בסדוק באמצע האות כגון בקו עצמו שיש סדק בקו האלף או שאר אותיות כיון שניכר שהוא האות לא הוה שלא כסדרן ולפ"ז מ"ש (בש"ע שם) ברגל הקיף דבוק דהוה שלא כסדרן ע"כ משום שצריך לגרור כל הרגל א"כ משתנה צורת האות והוה שלא כסדרן אבל בסדק באמצע שאין האות משתנה נראה דיכול לחבר האות שפיר כיון שניכר עכ"פ שהוא אות א' וכמדומה אין חוששין בסדקים לפסול וכן משמע ממה שהביא ב"י (סי' לב) בשם ר"י אסכנדרני שהביא ראיה ממה שאמרו תולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות משמע תיקון אות בעלמא לית לן בה א"כ משמע דבכה"ג שפיר דמי שעכ"פ אותה האות ניכר היטב ולא הוה שלא כסדרן

אלא היוד מהמם כיון דהא גופא אין לו ראיה גמורה דבלא היו היודין נוגעין שיכול לתקנן ולא הוה שלא כסדרן דמאן תכים למימר הכי כיון דברייתא ערוכה [במכילתא שהובא בתוס' מנחות לד: סד"ה והקורא] כתבן שלא כסדרן יגנזו וכל שאינו כתיקונו אין כאן אות כהוגן ומ"ל שתינוק דלא חכים קורא אותה סוף סוף אין האות כשר ע"פ הדין ותינוק דלא חכים אינו מועיל רק במסופקין בשיעור האות אבל אם בודאי אינו כתוב כהוגן מה מועיל קריאת התינוק לענין שלא יוחשב שלא כסדרן וכה"ג כתב הט"ז (סי' לב סק"ט) בשם מהרי"ק ואם כן היה נראה שלא להוסיף להקל על מ"ש בש"ע

ב) אמנם בעמדי על העיון ראיתי כי עיקר הדברים שהסכימו מן הראשונים דכתבן שלא כסדרן היינו שצריך להיות הכתיבה כסדר שלא יקדים בכתיבת האותיות עצמן אף שלפנינו כתובים כסדרן רק בשעת כתיבה הקדים לכתוב המאוחר והגם שידוע וגלוי מך ערכי מערך קטני קטני תלמידי רבותינו הקדמונים ולא נכחד עצמי ממני שאיני כדאי להשיג על מה שתפסו רבותינו בעלי התוס' במנחות (לד: ד"ה והקורא) שאם כתב הפרשיות שלא כסדר הכתוב בתורה מקרי כתבן שלא כסדרן לכן כתב רמ"א (ר"ס לב) דצריך לכותבן כסדר שכתובין בתורה ואם לאו פסולין, וכמו כן מה שתפסו הרא"ש (בהל' תפילין) וכל הפוסקים הבאים אחריהם (בש"ע א"ת סי' לב וביו"ד סי' רפח) שצריך לכתוב ג"כ האותיות שבפרשה עצמה כסדרן. ובאמת כבר הקשתי לשאול בזה דמשנה שלימה היא במגילה (ח:) אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון וכו' ומסיק הא לתופרן בגידין שוין כו' ואם איתא דבעינן כסדרן א"כ אמאי לא חשיב נמי הך מילתא דבתפילין ומזוזות בעינן כסדרן ובספרים לא