משיבת נפש חלק ב קמב

משום בנין ולא קשה ליה אברייתא דבכולהו הזכיר בית דירה תיפוק ליה משום בנין ולכן צ"ל דשם פשיטא ליה דכיון שיש שם בית דירה כולה גשר בית דירה מקרי ואפילו הדירה חוץ לעיבורה של עיר סגי אבל במערה ליכא למימר דמהני בכה"ג דא"כ ליתני ליה מערה ולהכי משני דבמערה דווקא להשלים מהני והיינו אם התחלת הבנין תוך עיבורה מהני להשלים דווקא דהכי משמע פשטא דלישנא ולא כדברי הריטב"א דמיירי שהבנין עומד חוץ לעיבורה ובהכי ניחא דקשיא כיון דכתבתי לעיל (אות ב) דמעברין המערה כולה ע"פ כל ארכה דלא מסתבר לחלק המערה וליתן איזה ממנה על הבנין והמותר לא נחשוב א"כ הא גופא קשיא מנ"ל לרש"י דמשלמת גוף הבנין נימא דאינה משלמת רק העיבור וכמ"ש תוס' והבית צריך שיהא ד"א דווקא ולפ"ז ניחא דס"ל לרש"י דבגשר ואינך שלא הזכיר ארבע אמות ע"כ משום דסתמייהו ארבע אמות והיינו על כרחך משום דמצטרפין הגשר והקבר לארבע אמות כדפרישית ואם כן ממילא כיון שלא מצינו חילוק בש"ס כ"א מה שסובל הלשון להשלים דבמערה דווקא להשלמה מהני ובגשר ואינך אפילו עומדין חוץ לעיבורה מהני ואם כן ממילא במידי דהשלמה שוה מערה לבית דירה שבגשר וכיון דהתם לא בעינן ד"א ה"ה הכא וא"כ אין צריך לדייק כמ"ש למעלה דמשמע דאבנין דסליק מיניה קאי. וא"כ מוכח מכל זה דאין צריך שיהא בבית דירה ד' אמות

ד) גם אפשר לומר בגשר כיון שיש לו סמיכות מן הצד ואם השלאק בוים נסגר בלילה הנה כל הגשר מוקף בצורת הפתח ושפיר מהני ליה דירה שיש בגשר לשומרי הגשר כדאיתא (סי' שס"ב ס"ו) [סי' שצח סעי' ו] גם מלשון הרמב"ם (פכ"ח ה"ג משבת) שהעתיק בכולן ויש בהם בית דירה ובגשר וקבר ואינך כתב שיש בה בית דירה וג' מחיצות שאין עליהם תקרה ויש בהן ד' אמות על ד' אמות כו' ומערה שיש בנין על פיו ויש בה בית דירה וכן הועתק בש"ע (סי' הנ"ל) והנה מדלא הוזכר ד' אמות רק בג' מחיצות ע"כ ס"ל דהני הן מסתמא ד"א וע"כ הגשר מצטרף דל"ל דסמך מדכתב בית דירה וסתם בית דירה הוא ד"א דא"כ למה הוזכר בג' מחיצות ד"א דאם בבית דירה בעינן ד' אמות כ"ש בג' מחיצות אלא וודאי בית דירה דגשר ואינך לא הוי ד"א דהגשר מצטרף להם הזכיר בג' מחיצות שאינו כן ועוד דאם מפרש כפירש"י דבמערה המערה מצטרפת א"כ משמע דגשר דומיא דמערה גם במ"א (שם סק"ח) הזכיר שני הפירושים על לשון ש"ע. משמע שמפרש כפירוש רש"י

ה) עוד נראה לי ללמוד היתר חדש דגרסינן בעירובין (סא.) אמר ר"ה עיר שיושבת על שפת הנחל אם יש לפניה דקה ארבעה מודדין לה משפת הנחל, ופירש הרי"ף שם כי רוב העתים הנחל יבש ומשתמשין בה וכ"כ הנ"י בשם הגאונים, והנה מה שפירש דרוב העתים הנחל יבש ולא פירש בפשיטות שהעיר מסתפקין במים שבנחל בוודאי הוא משום דקשיא ליה למאי נ"מ שמודדין משפת הנחל מעבר השני הא א"א לעבור בנחל בשבת דלעבור בספינה אסור בשבת עיין תשובות שב יעקב וכן נראה לאסור ולכן פירש דרוב העתים הוא יבש ואכתי קשה אמאי לא פירש בפשיטות שיש שם גשר שיש שם בית דירה אלא י"ל דלהך פירוש הדקה אין צריך להיות במשך כל אורך העיר כמו שפירש"י (הנ"ל באות ב) דכיון דלא בעינן אלא שיהא נוח להשתמש בו וסגי בד' על ד' דבלא"ה אין דרך כל בני עיר להשתמש כאחד בנחל א"כ סגי בד"א על ארבע אמות לכל בני העיר וגם ה"נ כיון דבני העיר מסתפקין מן הנהר הגשר לא גרע מן הדקה. ואף דהרי"ף הוה מני לפרש שיש שם גשר קצר שאין רחב ד' זה אין קושיא דכיון שהוצרך לאוקמא באיזה מציאות מוקי בהך שהנחל מתייבש אבל אי הוי מצי לאוקמי בפשיטות בגשר שאין בה בית דירה לא צריך למימר שרוב פעמים הוא יבש אלא וודאי ס"ל דגשר שיש בו ד"א לא גרע מדקה

ובהכי ניחא שם (נז:) אבני אקיסטפון דמשחינן להו תחומא מהאי גיסא דאדרשיר כו' הא איכא דיגלת דמפסקת יותר מקמ"א ושליש נפק אחוי ליה הנך אטמהת' דשורא דמבלען בדיגלת וקשה למה יועיל אטמהתא דשורא דמבלען בדיגלת היינו שהן בתוך הנהר ראשם והאי לא מקרי בית דירה במים בפרט בנהר גדול כזה ולא דמי להך דלעיל (כא.) דאחווי ליה מתוותא דשם שייך עכ"פ מציאות דירה ביבשה אבל במים לא שייך מציאות דירה כלל אלא נראה דהיינו אטמהתא דשורא היינו ירכי החומות היה בשפתו והיה בהן ד' על ד' ולכן שרי מדין דקה ואם היה ע"פ אורך כל העיר איך שייך נפק אחוי ליה הלא כל אשר לו עיניו לנוכח יביטו אלא וודאי לא היה רק מקומות קטנות ד' על ד' אשר לא השגיח בהם ואין לומר א"כ איך אפשר לעבור שם די"ל דהיה שם גשר קצר שאין בו ד' על ד' וכההיא דכתובות (קיב.) דנקיט במיצר ועבר והא דלא מוקי הרי"ף כה"ג י"ל דאולי בזמנו לא שכיח זאת

ו) בענין מ"ש רמ"א (א"ח סי' תרפו) ואם חל פורים ביום א' שמתענין ביום ה' שלפניו וחל בו ברית מילה מותר לאכול על המילה ולמחר ביום וי"ו יתענו האוכלין. ונראה דרמ"א לא איירי אלא לענין האוכלין שאינם בעלי ברית רק אוכלין בשביל מריעות וכן הוא בהדיא במנהגים (בהגהות במנהגי פורים אות מח) שמהר"ר דוד מלנצהוט אכל עם כל הבחורים ולמחר התענו אבל לענין הבעלי ברית עצמן אחר שכבר העיד רמ"א שתענית זה אינו חובה ושיטת ר"ת (שהביאו הראשונים בריש מגילה) נדחית מהך דתענית (יח:) דיום י"ג יום ניקנור הוא והיה מהימים הכתובים במגילת תענית וכמ"ש בביאורי הגאון מווילנא (רס"י תרפו) וכיון דאינו חובה א"כ פשיטא דלא חמיר מט"ב הנדחה ליום א' שמבואר (סי' תקנט ס"ט) דבט"ב הנדחה אין בעלי הברית משלימין א"כ רמ"א ע"כ לא איירי מבעלי ברית דלא יהיה תענית אסתר שאינו חובה חמור מט"ב ואפי' כואבי עינים התיר רמ"א א"כ פשיטא שאינו חמור מט"ב הנדחה שיש בו תענית גמור יותר מד' תעניתים א"כ פשיטא שלא יעלה על הדעת להחמיר בתענית אסתר טפי א"כ פשוט דרמ"א לא איירי מבעלי ברית וכמבואר במנהגים להדיא וכיון דרמ"א לא מיירי מזה דהא הבעלי ברית מילתא דפשיטא שא"צ להשלים וע"כ לא כיון רמ"א לבעלי ברית

ועוד דאפילו בט"ב שלא נדחה אינו דבר ברור שיצטרכו הבעלי ברית להשלים שכבר נודע קושיית השואל למהר"ם לובלין (בסי' צח) והמג"א הביאו לעיל (סי' תקנט סקי"א) דאם נחלק בין נדחה לאינו נדחה מאי פריך בעירובין (מא.) אהך דר"א בר' צדוק דמייתי שחל ת"ב בשבת ודחינהו והתענינו ולא השלמנוהו ופריך טעמא די"ט הא עי"ט משלימין ופרש"י שבכל תשעה באב הוא עי"ט שלהם אלמא דמותר להשלים בעי"ט וקשה מאי קושיא הא בכל תשעה באב שאינו נדחה דין הוא להתענות אפילו בי"ט שלהם עצמו משא"כ בנדחה דין הוא שלא ישלימו משא"כ בערב י"ט שהוא ט"ב שאינו נדחה אפילו היה י"ט שלהם עצמו חל בו היו משלימין ובוודאי קושיא עצומה הוא, ומהר"ם לובלין דחק למאד ומ"ש המג"א ליישב דקשה עוד קושיא למאי דס"ל למקשה דלא עבדינן כר"ג א"כ קשה אמאי לא השלימו הא אפילו בר"ח חנוכה ופורים משלימין ק"ו בי"ט שלהם אע"כ בנדחה קיל טפי אלא אי ס"ל כר"ג (בעירובין שם) דלעולם אין משלימין בכל ט"ב לא היה להם להשלים וא"כ למאי דלא קיי"ל כר"ג (עי' סי' תקעב ס"ב) דאפילו בר"ח מתענה ומשלים ק"ו בי"ט שלנו וע"כ בט"ב שנדחה דוקא מקילינן. וגם לדבריו קשה אי מפלגינן בין חנוכה ופורים לי"ט שלהם א"כ ע"כ בס"ד לרבנן מחלק בין נדחה לאינו נדחה א"כ מאי קשיא ליה לר"ג דילמא גם לר"ג יש חילוק ודוקא בנדחה מיקל בי"ט שלהם וצ"ל דקושיא כיון דר"ג מיקל בט"ב שחל ע"ש שאין משלימין אפילו בלא