משיבת נפש חלק ב קמא

ח) במג"א (סי' רמד סק"ד) חצרו מדלא כתב סתם לבנות לו חצר משמע כו' אבל אם עומד במקום שאין ידוע שהוא שלו שרי ומ"מ נ"ל דאסור דיש לחוש לשכינים עכ"ל משמע לפ"ז אם עומד במקום אחר שאינו מפורסם גם לשכינים שרי ולא נהירא דהא איתא במ"ק (יב.) דמקבלי קבולת חוץ לתחום באיכא מתא דמקרבא אסור אלמא דחיישינן אפילו לעיר אחרת ולא מפלגינן כלל אם המתא דמקרבא אין מפורסם להם שהוא של ישראל אלא אמרינן מסתמא נודע ומ"ש הרמב"ם (פ"ו הי"ד משבת) חצירו, נ"ל דקמ"ל אם קנה הישראל מנכרי קרקע ושיבנה הנכרי בנין עליו בזו יש להתיר דומיא דמרחץ לעיל במ"א (סי' רמ"ג סק"ג) כיון שלא נתפרסם עדיין שהוא של ישראל ואפילו יוודע לאחד שהישראל קנה ידע שקנה ממנו גם הבנין שיבנה הנכרי ובכה"ג שפיר י"ל דשרי

בש"ע שם לקצור שדהו וכתב המג"א (שם סק"ה) אע"ג דשדה לאריסות קיימא י"ל דדוקא כשהאמת כן אבל כאן כשיראו שאין הנכרי נוטל חלק בפירות יאמרו ששכיר יום הוא כ"כ הר"ן והמ"מ ולענ"ד קשה כיון דבאמת קבלנות שרי מדינא דהא מקבלי קיבולת חוץ לתחום מותר משום דליכא עוברים ושבים בשבת ולא חיישינן שלמחר בחול כשיעברו יהודים יוודע להם שאתמול נבנה אף שמתברר בקל כ"ש שאין לחוש שיוודע לנכרי שאין הנכרי נוטל חלק בפירות דזהו דבר רחוק ולא מסתבר כלל ואפילו יוודע להם אפשר שידעו ג"כ שקבלנות הוא

סימן ז

בדיני שבת. ואיזהו פרטים בדיני תענית שחל בו מילה

אודות שאלתו על הגשר שבין עיר פראגע לווארשא איך להתנהג בשבת העוברים מפראגא לווארשא או להיפך לפי שכלה תחומין באמנע העיר

תשובה א) הנה טרדת הזמן לא יתנני לבא באורך ואבא בקצרה כי מאי דפשיטא למר דאם ווארשא מוקפת חומה דכל העיר מותר לילך בה אף שכלה תחומין באמצע העיר וזהו שגגה דבזה אין חילוק דאפילו בעיר מוקפת לדירה מ"מ אין לו לילך אלא במקום שכלה תחומיו. וכן מוכח ממשנה (עירובין סא.) ממה שאמר ר"ע א"א מודים לי במערה והיינו במערה שיש בה דירה ומודו חכמים במודד ופירש"י שם (ד"ה למודד) בבא מעיר אחרת כו' וכלתה מדתו כו' אפילו במערה שיש בה דיורין שאין נכנס להלן ממדתו כלום עכ"ל. הרי דאף דיש במערה דיורין מ"מ אין לו יותר מתחומיו הואיל ולא שבת באויר מחיצות העיר וכן מוכח מהך (דאיתא שם ע"ב) הנך דבני מברכתא דאמר להו גוו ביה טפי ומברכתא מוקפת חומה הוי כדאיתא (שם מז:) ואפ"ה לר"ע אין לו יותר ממקום שכלה תחומו ובמודד מודו רבנן לר"ע וע"ש וכן מוכח במג"א (סי' תח ס"ק ב) ומטלטלין בכולה ע"י זריקה יעו"ש והיינו ע"כ בעיר מוקפת לדירה כמו שכתב (ברי"ף) בסי' ת"ג א"כ השאלה הוא על שניהם הן על העוברים לפראגא או לווארשא ונהירנא שבהיותי בפראגע פעם אחד נתעוררתי בזה ושוב יצא הדבר מלבי. ועתה אשר עוררני כ"ת והוא מלתא דדשו ביה רבים וראוי ללמוד זכות על מנהגם של ישראל

ב) ולכאורה הך מילתא תליא בפלוגתא דרש"י ותוס' (עירובין נה: ד"ה לא). כי בגשר יש שם חדרים חדר מקצה מזה וחדר מקצה מזה לקבל הפתקין וגם לקבל תשלומין מהעוברים ושבים. והנה התם בהא דפריך אהא דתני דמערה אינה מתעברה עמה הא תני ר' חייא דמערה מתעברת עמה, אמר אביי כשיש בנין ותיפוק ליה משום בנין ומשני לא צריכא להשלים, ופירש"י (ד"ה להשלים) אם אין הבנין ראוי לדירה כגון שאין בו ד' על ד' מהניא ליה מערה לאשלומי והתוס' שם כתבו דיש לפרש להשלים דיש בבנין ד"א וקאמר שמשלימה למערה לצרפה לבנין ואין מתחילין למדוד אלא מסוף המערה עכ"ל. ולכאורה נראה דרש"י דלא פירש כתוס' היינו משום דס"ל דאין משלים רק צירוף ד"א ומשם מתחילין למדוד מן הד"א שמשלימין לבנין ואינו מתעבר רק ד"א שהמערה מצטרפת לבנין אבל אם היתה המערה ארוכה הרבה אין מודדין מסוף המערה א"כ ה"ה בנ"ד בגשר אף שיש בו בית דירה מ"מ אין מתעבר כל הגשר לארכו. ואך נראה דבגשר אפי' רש"י מודה דהא לאו הכי צריך להבין מנ"ל לרש"י לפרושי דלא כפי' התוס' דבפשיטות הוי ליה לפרושי כפי' התוס'. ולכן נראה דקשיא ליה לרש"י דתנא בברייתא שם ברישא אלו שמתעברין עמה נפשות והגשר והקבר למה לא נקט גם ברישא מערה עם הני כיון דגם במערה אם אית בה בית דירה מתעברת עמה ולכן ס"ל לרש"י דבגשר ואינך דתני דאית בהו בית דירה מודדין מסופן משא"כ במערה אין מודדין כ"א מן הד"א שמשלמת המערה להבית דירה ויותר אין מעברין והתוס' דמפרשי בע"א להשלים ס"ל דהחילוק בין מערה לגשר ואינך הוא זה דבגשר דאפי' הבנין בקצה השני שעומד חוץ לע' אמה ולהלאה מ"מ הדירה עושה כל הגשר כבית ובמערה בעינן שיהיה הבנין בתוך ע' אמה וא"כ פשוט אילו היו הבתים שבגשר ד"א דכל הגשר מתעבר אלא שכמדומה אין בבתים ד"א. אך נראה דלפרש"י דס"ל דהמערה מהני להשלים ד' אמות א"כ כ"ש הגשר שהוזכר בברייתא להתירא טפי ממערה י"ל דפשיטא טפי דמהני להשלים ד"א הגשר עצמה

ובזה ניחא שהריטב"א בחידושיו מפרש להשלים כשהבנין חוץ לע' אמה אהני ליה מערה למדוד מתחלתו ותקשה מה חילוק יש בין מערה לגשר והוי ליה למיתני גם ברישא מערה שיש בה בית דירה, ולפמ"ש י"ל דלהך פירושא אפשר לומר איפכא דבגשר אין צריך שיהא הבית ד"א דאהני הגשר לאשלומי ובמערה דחמירא טפי בעינן שיהיה בבנין עצמו ד"א וכן נראה מדברי התוס' (ד"ה נפש) שכתבו ומה שלא הזכיר ד' אמות לא משום דסתמייהו ד' אמות דהא קבר כו' עכ"ל ואיך מוכח דסתמייהו ד"א די"ל שהבנין ד' אמות אלא וודאי דהגשר מצטרף וא"כ שפיר סתמא ד"א וא"ל דהתוס' מפרשים דגשר היינו שהגשר עצמו עשוי כעין בית ודרין בו דזהו דוחק. ועוד דבהכ"נ אין דרין בבהכ"נ עצמו אלא בחדר הסמוך לבית הכנסת כמ"ש התוס' פסחים (קא. ד"ה דאכלו) אלא וודאי הגשר מצטרף ולכן סתמי' ד' אמות ומה שסיימו התוס' כיון שהזכיר בית דירה הוי כאילו הזכיר ד' אמות דפחות מד' אמות לא הוי דירה אין להוכיח דס"ל דהבית עצמו צריך להיות ד' אמות דהא לא חלקו על פרש"י במערה ואם מערה שלא הוזכרה בברייתא אין צריך שיהא בבנינו ד' אמות כ"ש גשר אלא דבהני אפילו בית דירה כל דהו מקרי דירה שהרי הוא מצטרף עם הגשר וא"כ בית דירה שבו ד"א מקרי וגם בפרש"י נראה דוחק לומר שמפרש דדוקא ד' אמות של השלמה חושבין דזהו דוחק דאם המערה מצטרפת בודאי מצטרף כולה ע"פ ארכה אלא דרש"י משמע ליה דהכא קאמר להשלים אבנין דסליק מיניה קאי (דהכי) [דהרי] מקשה ות"ל משום בנין ומשני להשלים הבנין והחילוק שבין מערה לגשר ואינך י"ל לפירש"י הוא זה דבמערה בעינן שיתחיל הבנין תוך שבעים אמה והמערה תשלים ולא כשעומד הבנין בקצה השני דכבר כלה עיבורו במערה וגשר אפילו עומד הבית דירה חוץ לעיבורו מהני והכי נמי משמע מהא דפירש"י (שם ד"ה קבר) בית הקברות ולא פירש קבר יחידי כמו שפירשו תוס' אלא וודאי ס"ל דלכך לא הוזכר ד' אמות היינו כמ"ש בתחילה דסתמיה ד' אמות וא"כ קבר היינו בית הקברות דסתמיה ארבע אמות א"כ אכתי איך סתמא דבית ד' אמות אלא וודאי בקבר ואיך מצטרפת הקברות גופא ובית הקברות מסתמא אית בהו טובא וא"כ משמע דגם הגשר משלים

ג) ובהכי ניחא דפריך אברייתא דר' חייא ותיפוק ליה