משיבת נפש חלק ב קלד

שמבטל תורת לחם לא יפעול ליתן עליו תורת לחם דכ"ש הוא אם הגיבול לחוד אינו עושה אותן פת כ"ש ע"י בישול לכן הוכרח לפרש שחזר ואפאן דהא הבישול מבטל טפי תורת לחם מדיבוק בלא בישול דהא יוצאין ברקיק השרוי ולא במבושל אע"פ שלא נימוח לר' יוסי (עי' ברכות לח:) וא"כ כ"ש שהבישול לא יועיל ליתן עליו תורת לחם וכן הגיבול אין נותן עליו תורת לחם וכן לפי דעת התוס' שם (לז ע"ב ד"ה חביצא) שפירשו דחביצא הוא דיבוק ע"י מרק או חלב בלא בישול ולפי פירושם (בד"ה לקט) שפירשו ליקט מכולם כזית לא קאי אמנחות צריך לפרש דרב יוסף אתי לאשמעינן דאפירורין כזית שהם בעין מברכין המוציא וצריך ביאור מה צריך ראיה לזה דאין לפרש דמשום שדיבקן גרע טפי דא"כ מאי מייתי מליקט מכולן כזית שיוצא משום מצה הא שם לא שינן ע"י דיבוק אע"כ להתוס' כיון שלא דיבקן ע"י בישול פשיטא לן שלא נתבטל ממנו תורת פת ואם היה הדין לברך המוציא על פירורין שיש בהם כזית אע"ג דפשיטא לן במתני' (רפ"ז דברכות) עד כמה מזמנין וס"ל לר"מ עד כזית י"ל דפשיטא לן בבא מלחם גדול ודאי כזית חשוב רק אם פירר כל הפת לפרורין ס"ל שבטל ממנו תורת פת והוכרח להביא ראיה דבכזית לא בטל תורת פת אף שפיררן לגמרי כמו במנחות ומייתי מליקט מכולן דס"ד אף ע"פ שלא בא מלחם גדול מ"מ לא נפיק מתורת פת ודחי בבא מלחם גדול ולמסקנא באיכא תוריתא דנהמא אף דלית בפירורין כזית לא בטל מיני' תורת פת רק בליכא תוריתא דנהמא א"כ א"ש בפשיטות הך דליקט מכולן כזית

ג) אלא דיש לדקדק לדברי הר"ר יונה והרא"ש (ברכות פ"ו סי' י) שסוברין דפת צנומה שהוא בעינא אפילו ליכא תוריתא דנהמא כיון שאין דבר אחר מעורב עמו לא נפיק מכלל פת ומברך עליה אפי' ליכא תוריתא דנהמא וקשה לדבריו מאי פריך לרב יוסף מהא דליקט מכולן נימא התם שאני שהוא בעין ולא נתערב. [ועי' במעיו"ט שם סק"י] ונראה דלא קשיא כלל דע"כ פשיטא ליה לרב יוסף דאין לחלק בכך דלפי' התוס' א"צ לומר דמנחה חשיבא כמבושל בשביל הטיגון די"ל במנחת מאפה ששמנה מועט ואין כדי לבשל כמ"ש הר"ש (פ"ק דחלה הנ"ל) וא"כ ע"כ צ"ל דרב יוסף לא מייתי ראיה רק כיון דבפירורין שיש בהם כזית בעין מברך עליהם ה"ה בדיבק א"כ פריך שפיר לרב יוסף מליקט מכולן והא דקאמר רב יוסף חביצא היינו לרבותא אף שע"י הדיבוק הם פרוסות גדולות מ"מ לא מהני הדיבוק או דקמ"ל אע"ג דבא מלחם גדול מברך בכזית בעינא מ"מ הדיבוק מהני להפרידן מן הלחם ומ"מ כיון דאיכא תוריתא דנהמא ויש בו כזית אם נימא דבכזית מברך אפילו פירר כל הלחם דומיא דמנחות אהני ליה להחביץ אף אם בא החביץ מלחם גדול יש בו דין כאילו לא בא מלחם גדול מאחר ששינהו לדבר אחר אבל פשיטא אי נימא דבפירור אין הלחם מתבטל אם יש בפירורין כזית אפילו פירר הכל אם כן לא אהני כלום מה שדיבק ע"י מרק דהא יוצאין ברקיק השרוי אלמא דאינו מתבטל מתורת לחם מיהו בליכא תוריתא דנהמא בהא איכא למימר שפיר שאם הוא בעינא לא נפיק מתורת לחם מאחר שלא נוכל לומר שנשתנה לדבר אחר ואין לקרות עליו שם אחר משא"כ בעירב בו משקין יש לומר שיצא מתורת לחם

ובאמת לענ"ד גם פירש"י יש ליישב בדרך זה דודאי פשיטא ליה כיון דאיכא תוריתא דנהמא מקרי פרוסות קיימות שמברך עליהם המוציא כמפורש בברייתא ול מייתי ראיה רק דלא תימא פרוסות קיימות לא הוה בכזית רק יותר להכי מייתי ראיה ממנחות דאפתיתין כזית מברך המוציא והבישול לא אהני רק לענין שאפילו בא מלחם גדול פשיטא לן שע"י הבישול נפרד ותליא בפרוסות קיימות ובשיעור לפרורין לברכת המזון כמו שצ"ל לדעת התוס'

ד) מעתה נראה בענין מה שנראה ממג"א בקנידלך שעושין ממצה פרורה כיון שנאפת מעיקרא נעשה פירורין כזית ע"י בישול הנה ודאי כפי הנראה במצה פרורה שנילושה ע"י ביצים ושמן ומים ודאי כבר נשתנה תוריתא דנהמא וא"כ כבר יצא מתורת לחם בטרם שנתבשל דהא היינו חביצא לפירוש התוס' ורא"ש ורבינו יונה בליכא תוריתא דנהמא אין מברכין המוציא א"כ פשיטא דע"י הבישול לא נעשה לחם שהרי כבר נתבטל ממנו תורת לחם ופנים חדשות באו בבישול ולא דמי לדר' ישמעאל בחזר ואפאן דטעמא אפילו חזרו להיות קמח נעשו פת ע"י אפיה

וגם נראה ודאי מצה פרורה וכתושה שהיא דקה כקמח ודאי אזיל ליה תוריתא דנהמא אפילו בלא שום חיבור דבר אחר. וכן נראה מדברי הר"ר יונה והרא"ש הנ"ל שטרחו בפירורין שאין בהם כזית שלא נדבקו דלא בעינן תוריתא דנהמא ואיך משכחת לה שישתנה תוריתא דנהמא כיון שלא נשתנה בשום דבר אלא ודאי מתוך דקות הפירורין אזיל ליה תוריתא דנהמא וכ"ש ע"י חיבור ע"י ביצים ושומן ומים ודאי תו ליכא תוריתא דנהמא וכיון דליכא תוריתא דנהמא כבר בהיותו מחובר והיה הדין לברך עליו במ"מ א"כ ע"י בישול לא יתחדש בו דין לחם

ואפילו מי שיתעקש לומר דעדיין נשאר תוריתא דנהמא גם אחר הגיבול מ"מ אם ע"י הבישול עברה צורת הפת כיון דהגיבול אינו פועל שיהיה לו דין פירורין שיש בהם כזית שהרי בחביצא לרב יוסף אף שיש תואר לחם אין נעשה ע"י חיבור פרורין שיש בהם כזית א"כ ע"י בישול לא יתחדש בו דין פירורין שיש בהם כזית מאחר שאף מעיקרא לא הועיל החיבור לענין המוציא. וכן לדידן בפירורין שאין בהם כזית וליכא תואר לחם כיון שחיבור הלישה לא מהני ה"ה חיבור הבישול א"כ עדיין יש להם דין פירורין שאין בהם כזית

ומעתה גם בענין לעקוך שנעשה ע"י דבש ותבלין ומצה פרורה באה במקום קמח א"כ ודאי דבלא"ה ע"י אפיה הוא פת אפי' נעשה מקמח רק שנקרא פת הבאה בכסנין ואי קבע סעודתיה עליה מברך המוציא וברכת המזון וע"כ הטעם כיון שאין רגילות לאכלן לשובע רק לקנוח בעלמא אינו מברך עליו רק במ"מ א"כ מה בכך שנעשה מצה פרורה שכבר נאפית הא באמת לחם הוא לכל דבר אם קבע עליו ומ"מ אינו מברך רק במ"מ ולפי מ"ש הרמ"א (סי' קסח סעי' ז) דלא נקרא באה בכסנין רק כשהדבש ותבלין כמעט עיקר א"כ פשיטא שאין טעם לחלק בעבור היותו לחם מעיקרא שהרי כבר נשתנה תוריתא דנהמא ובטרם אפייתו יצא מתורת לחם וכשנילוש מחדש נשתנה תוריתא דנהמא ויצא מתורת לחם ועתה שנעשה לחם אם יש לו דין פת הבאה בכסנין פנים חדשות באו לכאן ולא גרע מנעשה לעקוך מקמח שע"י אפיה נעשה פת ומ"מ מיפטר מדין פת כסנין. ואף דהתוס' במנחות (עה: ד"ה חביצא) והרא"ש בברכו' פירשו חביצא שנעשה על ידי דיבוק פירורין בדבש לא קשיא דאם כן נקרא פת הבאה בכסנין ואפילו יש בפירורין כזית לא יברך המוציא דהא ליתא דלא הוה רק דיבוק בעלמא ואינו משנה ענין הפת שמאחר שהפירורין גדולים אינו גיבול גמור משא"כ מ"ש לעיל במחזירן לסולתן וחוזר ומגבלן ודאי הוה כמו עיסה וזה פשוט. גם י"ל דלא מיירי בהרבה דבש. ועוד כיון שלא נעשה בו מעשה חדש לא שייך ליתן עליו דין חדש משא"כ בנאפה בענין שאם נלוש כשהי' קמח היה לו דין פת כסנין לא איכפת לן במה שנעשה ממצה אפויה

ה) ובאמת קשה לדעת הרמב"ם (פ"ג ה"ט מברכות) שסובר דבעירב בו דבש ג"כ נקרא פת כסנין תקשי לי' הך דמנחות מברך עליהם המוציא ואפילו אם יפרשו במנחת מאפה כמ"ש הר"ש הא דעת הרמב"ם (פי"ג ה"ח ממעה"ק) דגם מנחת מאפה תנור בולל בשמן א"כ