משיבת נפש חלק ב קלא

א' שלם דוקא ה"ה נמי לדידן וכן מוכח ג"כ מדברי הראב"ד (פ"ד ה"ג מהלכות ממרים) דאיירי שאינו טועה רק טעות זה שמצריך ה' בתים שכתב לתרץ למה לא משכחת לה בלולב וציצית ותירץ כיון דצריך אגד ואם הוסיף לאחר האגד לדברי הכל האגד אין בו ממש דאית ביה משום תעשה ולא מן העשוי שהאגד נעשה בפסול. והקשה בלח"מ שם הא באמת סגי בג' מינים ונעשה האגוד בהכשר ותירץ דכיון דלדברי זקן הטועה האגד פסול לדעתו וכיון שחזר ואגדו יש כאן כו' ע"ש הרי מוכח להדיא דאינו טועה יותר מזה הדבר שעוסק אבל שיטעה ענין האגד ויסבור שאין פסול משום תעשה ולא מן העשוי בהא לא איירי כלל. והרמב"ם ז"ל כתב שם להדיא והוא שיעשה ד' בתים כהלכתן ומביא חמישית ומדבק בו עכ"ל הרי מוכח להדיא דהדיבוק משוה אותן לא' דאל"כ אף לפי דברי הזקן פסול משום שאינם מעור א' והזקן לא טעה טפי רק בהוספה כדפרישית א"ו חשיב א'

ועוד נ"ל קצת ראי' מקריעה דקורע מתוך השלל לא [יצא] ומתוך האחוי יצא כדאיתא במ"ק (כו:) וביו"ד (סי' שמ ס"כ) הרי דדיבוק התפירה מחשבן לא', ואין להביא ראיה מציצית (בא"ח סי' טו ס"ג) לדעת ר"ע דבנקרע תוך ג' ותפרו דלא מהני משום דחתיכה זו כיון שנפסקה אע"פ שתפרה לא חשיבא תו מבגד זה די"ל דכאן נמי בעינן שיהיה הכנף חשוב מתחילתו מחובר לבגד וכיון דליכא דבר חשוב מתחילתו לא (יצא) מהני תפירה לחבר דאין הכנף חשוב מצד עצמו רק ע"י התפירה וכיון דמעיקרא לא היה ראו' לציצית דבטלנום מתורת בגד לענין טומאה ושאר דברים גם תפירה לא מהני שיעשה כנף ע"י תפירה ובלא"ה הרי רוב הפוסקים חולקין ועיין בט"ז (שם סק"ד) שהשיג על הב"י דתפירה חשיב לכ"ע כבגד

ה) אחרי שכתבתי זאת ראיתי למ"ש הב"ש באה"ע (סי' קל ס"ח) על מה שכתב הרמ"א שם דיבק שני עורות וכתב עליהן גט פסול מספק והב"ש תמה עליו והוכיח מש"ס דמנחות מדברי ר' יהודא דדבק מחשב לעור א' וכתב דהתוס' ואגודה מכשירין אפילו דבקו אחר כתיבה. והתוס' בסוטה איירו שדיבק לאחר כתיבה והניח דברי רמ"א בצ"ע הנה ג"כ כיון למ"ש, רק שאין דבריו מכוונים דלפי דבריו דהתוס' ואגודה מכשירין אפילו דבקו אחר הכתיבה א"כ מנ"ל לומר דהתוספות בסוטה איירי בדיבוק אחר כתיבה דוקא דילמא אפילו דבקן קודם הכתיבה פסול רק שהב"ש סומך עצמו על הראיה דמנחות שהבאתי גם כן לעיל ולכן ס"ל דבתפרן קודם הכתיבה ליכא מאן דפליג. אבל כבר הוכחתי דגם תוס' דמנחות ע"כ מיירו בדבקו קודם גמר הכתיבה ולא סתרי דברי הר"י כלל. גם במ"ש (יש) [הב"ש] לחלק דלא דמי לדיבק שברי שופרות דהתוספת ניכר כמ"ש התוס' ג"כ, אין דבריו מכוונים דלמה נימא בדיבק שברי שופרות מקרי ניכר ובדיבק קלפים לא מקרי ניכר. אבל כבר נתבררו הדברים כהוגן לעיל בס"ד ואין ספק שדחקו לב"ש לשון התוס' (מנחות לב. ד"ה דלמא להשלים) שכתבו שאם חסרה שיטה אחת ממזוזה נוטלין שיטה אחת מס"ת ותופרין במזוזה ולכן עלה בדעתו דמכשרי אפילו דבקו אחר כתיבה. וכבר הוכחתי דליתא וכוונת התוס' הוא ע"פ מ"ש אח"כ דמזוזה בעי לכתחילה כ"ב שיטין וא"כ אם אין לו קלף רק על כ"א שיטין ובפרט לפי האמת דמזוזה בעי שירטוט ואם כבר שירטט כ"א שיטין וחסר לו שיטה אחת ויש לו ס"ת אי לא דאין מורידין יכול לתפור השטה להשלים כ"ב שיטין ואח"כ גומר הכתיבה. ואע"ג דדייקינן בתר הכי מברייתא דמזוזה לא בעי שירטוט התם נקטו כן לפי האמת דודאי משכחת לה השלמה רק משום דנקטו שיטה נקטו נמי מזוזה או דלהך לישנא לא דייק משירטוט וס"ל דאיירי בקרה ששירטט ואידך מ"מ לא סבירא ליה הכי ונוח לי לסבול דבר זה משנאמר שישארו דברי תוספות בקושיא ויסתרו דברי הר"י ויותר אנו צריכים לדחוק במ"ש התוס' שם בסוה"ד ז"ל או פרשת והיה אם שמוע בתחילת העמוד והוסיף שמע בגליון (של מטה) [שלמעלה] עכ"ל. והוא תמוה דהלכה רווחת בישראל שתפילין ומזוזות צריכין לכתוב כסדרן כמבואר (בי"ד [סי' רפח ובא"ח] סי' לב) והוא מן ירושלמי ומוסכם מהפוסקים ואפילו תיקון אינו מועיל בתפילין ומזוזות. וע"כ צריך לפרש דאיירי שהוסיף קודם שכתב בס"ת פרשת והי' אם שמוע השייך לס"ת ואף דלפי זה הס"ת היתה פסול שהרי פרשת א' יתירה היתה מ"מ כבר נחתא ליה קדושת ס"ת במה שכתב על קצת יריעה זו לשם ס"ת אפילו למ"ד (סנהדרין מז:) הזמנה לאו מילתא היא, או יש לומר דאתיא כהך מ"ד הזמנה מלתא דהכי ס"ל לחכמים לפי' ר"ת בתוס' שם (מח: ד"ה אע"פ) ואם כן כל שכן דאתי שפיר הפירוש שכתבתי בדברי התוס' דלא נצטרך לאפושי פלוגתא

ו) ובאמת מקור דברי הרמ"א (באבה"ע הנ"ל) מהא"ז שהביא בד"מ והא"ז כתב כו' צ"ע אם יש להכשירו ואפשר דלא אמר אלא לכתחילה ורמ"א כתב ספק פסול ונראה דרמ"א נמשך אחר דברי הב"י בי"ד (סי' רפח) שהבין שהרמב"ם והטור חולקין על התוס', אבל כבר בררתי (באות ב) שאין כאן מחלוקת והכל נכון וברור או אפשר דדוקא בגט החמיר רמ"א משום חומרא דא"א אבל פשיטא שלא יעלה על דעת לפסול תפילין הכשרים לדעת רש"י (כמ"ש התוס' במנחות בשם הקונ' וברש"י שלפנינו יש חסרון הניכר ע"ש) ותוס' ואגודה וסה"ת וכ"ש שכבר הבאתי ראיות ברורות לזה גם יש סברא דאפילו מאן דסבר דתפירה אינה חיבור היינו משום דתפירה אינה מחברת לגמרי ומקרי שני ספרים אבל בבתי התפילין שאין פסול רק מדכתיב זכרון בעינן שיהיו זכרון אחד ולא שתי זכרונות ומאן לימא לן שאין שני חצאי בתים מצטרפין להיות זכרון אחד דבשלמא במזוזה דכל מה שכתב מקרי ספר ואם אין התפירה מחברן הוו שני ספרים אבל בנידון דידן ליכא בית בפני עצמו תפור שנאמר שיחשוב ב' בתים שאין כאן רק בית אחד מחובר משני עורות שפיר יש לומר דיצטרפו וא"כ לכ"ע כשר ואפילו לכתחילה יש להכשיר לפי מה שכתבו התוס' שם גבי להשלים וקאי אמאי דאיתא בגמרא מנחות שם ס"ת שבלה אין עושין מהם מזוזה שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה והא ודאי שאין זה רק לכתחילה אבל לא שייך לפסול התפילין והמזוזה בשביל ועלה משני להשלים ואי לאו דאין מורידין היו עושין כן אפילו לכתחילה וגם סה"ת שכתב ז"ל פי' שיהיו הד' בתים מחוברים יחד מעור אחד או שמא מד' עורות ובלבד שיהיו תפורים זה לזה וטוב ונכון לעשותם מעור אחד עכ"ל י"ל דלא אתא אלא לאפוקי בעשה כל בית בפני עצמו דיש לומר שכבר היו עליו שם שני בתים ולכן מסתפק שמא כיון שכבר היה עליו שם ב' בתים דמי למזוזה שכתבה בשני עורות ותפרה אח"כ כמ"ש לעיל. אבל בנידון דידן שעיקר עשיית הבתים מתחילה על עור המדובק י"ל גם לסה"ת כשר אפילו לכתחילה והכי דייק לישנא דסה"ת שכתב מחוברים יחד ולא כתב נעשים אלא וודאי כל שעורם אחד מצטרפין שפיר וחשוב כעור אחד וכמו שכתבו ברש"י ותוס' ואגודה בשם ר"י ובלא"ה נמי הטעם הב' משום שאין בית החיצון רואה את האויר תמוה למעיין ברש"י מנחות דף לה) וכן מבואר מאת כל הפוסקים כמבואר בב"י (סי' לב) ועפ"ז היה המנהג בזמן הרמ"א להעביר עור רצועה על הבית של יד כמבואר למעיין (ברמ"א סס"י לב) וגדולה מזו דעת הב"י בתפילין עור בהמה טמאה והשיני"ן נראין מכשיר ג"כ והב"ח אין מחולק עליו רק מטעם דבעינן מותר בפיך אבל לא משום האי טעמא וכ"ש כאן שמחוברין יחד וכבר בארנו שהדיבוק מחשבן לא' ואין צריכין להאריך יותר כלל הדברים שתפילין הללו אין פסולן בקודש ואם ירדו יעלו ואין חשש ברכה לבטלה. וברכות יעלו על ראש המניחן

ז) ואחרי כתבי כל הנ"ל ראיתי בט"ז (י"ד סי' ר"ץ) שהרגיש בקושיא הנ"ל על התוס' דהוה שלא