משיבת נפש חלק ב קל

לא יחסר שום דבר זולת הנתינה וכאן מחוסר תפירה, וא"כ אין דברי הר"י סותרין זא"ז דבמנחות מיירי שגמר הכתיבה אחר התפירה והשלים הפ' שאם מדבק ותופר שורה א' בקלף חלק וגומר אח"כ הכתיבה בזה כשר לדברי הר"י

ובזה יש ליישב התוס' דסוטה שאין לו המשך, (ולפ"ז יש ליישב) ולפי דרכינו י"ל] שכוונתם (גם הדין כן) דכיון שכתבן על שני חצאי דפין היו פסולין כ"ז שלא תפרן לכן גם התפירה אח"כ לא מהני כיון שכבר נכתב בפיסול ולא היה ראוי בטרם התפירה ולכן לא מהני התפירה אח"כ והגהות מהרש"א ז"ל שהגיה. לאו דוקא. דוחק הוא דא"כ הל"ל אלא ה"ה כו' ע"ש ולמאי דפרישית א"ש ודו"ק. ומעתה אפשר שגם הרמב"ם וטור שכתבו לפסול במזוזה לא איירי רק בכתבה על ב' עורות ואח"כ תפרן יחד כדמשמע פשט לשונו. אבל אם תפרן ואח"כ כתב עליהן אפשר כ"ע מודו לסה"ת דתפירה הוה חיבור ולא מצינו מאן דפליג בהא

ועוד נדמה לי ראי' מהאי דמנחו' (לד:) ואם אין חריצן ניכר פסולות ופרש"י החריץ שבין כל בית לבית אם אינו ניכר מבחוץ פסולה כגון אם עשה מחיצות הבתים מבפנים ואי חריצן ניכר מבחוץ עכ"ל ואם נימא דבעי דוקא מעור אחד ולא מהני תפירה היכי משכחת שלא יהיו חריצן ניכר ויש מתיצו' בתים בפנים דאם המחיצות מעור הבתים ממילא חריצן ניכר שהרי א"א שיהיו המחיצות מעור הבתים רק כשיכפול העור וידחקם לפנים וא"כ מוכח דלא בעי מעור אחד שלם דוקא בלי תפירה ועוד נבאר לקמן בעז"ה ראי' לזה

ג) ועתה נחקור אם דיבק בדבק אי חשוב כתפירה ולכאורה י"ל מדלא כתבו התוס' (מנחות לב. ד"ה ודילמא) שדבקן רק שתפרן וא"כ אפשר שדבק לא חשיב כתפירה אכן בפרש"י שם (לד:) אמה דאמר ר"י בתפילין של יד אם כתבן בארבעה עורות יצא וצריך לדבק שנא' והיו לך לאות על ידך כשם שאות אחת בחוץ כן אות אחת מבפנים ופרש"י שצריך לדבק בתפירה או בדבק ע"כ, הא קמן אף דלרבי יהודא בעינן מן התורה עור א' אפ"ה מהני דבוק לעשותם א'. א"כ נילף לדידן גם בעור הבתים דהדיבוק מחשבן לעור א' וכמו כן נלמוד דדבק נמי חשיב כתפירה וכמו שפרש"י וכן משמע ממ"ש הרא"ש בשם הר"מ מרוטנבורק (בהלכות ס"ת דף ה:) שלא אמר לדבק טוב, דדוקא בפרשיות שהם נחות מהני דיבוק ולא בס"ת שנכלל וא"כ נראה בנידון דידן דגבי בתים נמי כיון שהם נחים במקומן גם מהר"מ יאמר לדבק טוב. וכ נראה לי מדברי הרמב"ם (פ"י מהלכות שבת) והועתק (בש"ע א"ח סו"ס שמ) וז"ל המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים ה"ז תולדת תופר וכן המפרק ניירות או עורות דבוקים ה"ז תולדת קורע הא קמן דהדיבוק חשוב תפירה

איברא דאכתי יש לעיין בזה שאמרו במסכת ר"ה (כז.) שופר שנסדק ודבקו פסול ופרש"י שדבקו בדבק ופסול משום שנים או שלשה שופרות ואפי' לדברי תוס' שם (ד"ה שופר) משמע דמודו בנסדק לגמרי דחשיב שני שופרות, הא חזינן דסתימת הדבק אין עושה אותם לאחדים וכן מבואר [שם כו. בטעמא דשופר של] פרה כיון דקיימא גילדי גילדי חשיב (שפיר) שני שופרות ואע"פ שאין דיבוק גדול מזה שהוא בתולדה. ולפי ענ"ד נראה ליישב בזה דודאי גבי שופר דדרשינן שופר אחד ולא שנים דאף שהדיבוק עושה אותן לא' מ"מ הקרא ממעט ב' שופרות אף שנעשין אח"כ אחד דבעינן שופר א' מתחילה ובדיבוק שברים לא נעשים שופר א' רק ע"י דיבוק ולכן פסול משא"כ גבי גט לפי מה שכתבתי לעיל דאין כשר רק כשתפרו תחילה וכתב אח"כ וכיון דתפירה משוה לאחד לא שייך לפסול משום דמעיקרא הוה ב' ספרים דכ"ז שלא נכתב עליו לא הי' שם ספר עליו רק אחר שיכתוב ואז כבר קדם היותו מחובר והגט כשר וכמו כן בתפילין ומזוזות ויצדק מאד החילוק שחלקתי

וכן נראה מדברי התוס' בסוטה [הנ"ל וז"ל שם בסוה"ד] ופירש"י הא דאמר נמי בפ' ראוהו ב"ד אפילו לרבנן דאמרי קרן פרה פסול כיון דאית ביה גילדי כשנים ושלשה שופרות דמי ואע"ג דמחברי התם נמי דרכו להוסיף והרי הוא כמביאו משופר אחר ומדבקו לזה כדתנן דיבק שברי שופרות פסול מפני שמתחילתן לא היתה ברייתן בבת אחת וניכר התוספת ולא מהני חבורן ודומה לגט שכתבו על שני דפין ותפרן יחד דפסול עכ"ל. ולפי דרכינו לעיל יונעם מאד שכוונתם לחלק אע"ג דבאמת התפירה והדיבוק משוה אותן לא' מ"מ בתחילת ברייתן היו שנים ושלשה שופרות ודמי לגט שכתבו ותפרו אחר שכתבו על שני דפין נפרדין וכבר היה עליו שם שני ספרים כיון שנכתב גם הגט בשני ואין צריך למאי שחלקתי לעיל (אות ב) שמחוסר תפירה רק הכונה שבעינן שמעולם לא היה עליו שם שני ספרים כמו בשופר דבעינן שלא יהיו שני שופרות מתחילת ברייתן וע"ז סיימו דהא דוקא כשכתב חצי מגילת סוטה על דף זה וחצי' על דף אחר אמרינן דנחשב כשני ספרים וכבר כתבתי שם שהמהרש"א נדחק להגיה אבל ברור לפי מה שכתבתי שכונתם ג"כ לדבר שכתבתי דנתנו טעם לפסול דיבק שברי שופרות וכן בגט אם תפרו אח"כ אף דהר"י לשיטתו סובר דהתפירה מחשבן לעור א' מ"מ כיון שכתב על חצי השני והיה עליו מעיקרא שם שני ספרים הוי כמו שופר דאף דהדיבוק משוה אותם לאחדים מ"מ בעינן שופר א' מתחילתו אבל בתופר החלק השני בגט וגמרו וודאי כשר דעדיין לא הי' עליו שם ב' ספרים. וכמו כן במגילת סוטה דהא דוקא כשכתב חצי על דף זה וחצי על דף אחר הוה שני ספרים מתחילתן משא"כ אם עדיין לא כתב השני רק אחר שדבקו לא חשיב שני ספרים כלל אף מתחילתן ודברי הר"י מדוקדקין כראי מוצקים. והמהרש"א לא ירד לעומק של דברי התוס' ע"כ שלח ידו להגיה אבל הדבר ברור כמו שכתבתי. ואולי מקום הניחו לי להתגדר בזה ועל הרמב"ם יש לדקדק דבמזוזה מכשיר (רפ"ה מתפילין) ג"כ ב' או ג' דפין וכן בגט ובסוטה (פ"ד ה"ח מהלכות סוטה) פוסל בכתבו בבי"ת דפין ואין להאריך כאן, וראי' ברורה לזה דהא לכאורה קשה קושיא עצומה למאי דאמרי' בר"ה (כו.) קרן של פרה לרבנן כיון דקיימא גילדי גילדי הוה כשנים ושלשה שופרות וקשה הא בגיטין (יט.) מכשרינן גט אשה על קרן של פרה וקשה הא הוה ליה שני ספרים כמו שנראה ג"כ מדברי התוס' בסוטה [הנ"ל] דזה הוה כשני ספרים ודוחק לומר דאתי' כר' יוסי דמכשיר קרן של פרה דהא כל הפוסקים פוסקין לפסול בקרן של פרה. וצריך עיון. ולמה שכתבתי לא קשה מידי דהתם שאני כיון שהגט נכתב אחר שנחתך כבר שפיר הוי ליה ספר א' משא"כ בשופר כיון דפסלה התורה אף שופר א' בשביל היותו מעיקרא שני שופרות. וא"כ גם זה הוא ספר א' וא"ש וברור ונכון ומזה מוכח ג"כ כמ"ש דחבור בדבק משוה שני דברים לאחדים

ד) ועוד נראה לי ראיה דאיתא (סנהדרין פח:) גבי זקן ממרא שאינו חייב אלא ע"ד שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ומסיק דאין לנו אלא תפילין ומסיק שם הא אמר ר' זירא בית החיצון שאינה רואה את האויר פסולה ופרש"י כגון שהוסיף בית חמישי עליהן בצדו או דבר אחר עכ"ל וכתבו התוס' שם (ד"ה אי) דהא דוקא מיירי דהניחן בראשו בכשרות והניח גבייהו בית חמישי שפוסלן ומבטל מצות תפילין מעליו ע"ש ומשמע דאינו מחולק בזה שסובר שיכולים להיות מודבק שלא מעור אחד והרי אין דינם רק להיות מעור אחד משום זכרון אחד ובמה שמחברן שנים יחשב וא"כ בלא"ה הוסיף במה שעשה אותם שני בתים על מה שמדבק בהם ואפילו היה מפריד הבית הד' ודבקו ג"כ פסולים ומשמע דליכא פסול רק ההוספה דלא טעה רק בזה שחשב שצריך ה' אבל בענין אחר אינו טועה כלום וכיון דחזינן דלדידיה לא בעינן מעור