משיבת נפש חלק א צט

נטלתו וזרקתו לים אינה מקודשת וקשה אי לא חפצה בקידושין למה נטלתו מעיקרא ונימא שנתרצתה בקידושין ותכ"ד חזרה בה וחזרה לא מהני בקידושין. אלא לא תלינן בחזרה רק אמרינן מסתמא גם מעיקרא לא חפצה שאילו חפצה לא היתה חוזרת מיד. ואין סברא לחלק דכאן מדלא זרקה מיד ודאי נתרצתה אבל התם נטלתו וזרקתו מיד דכפי הנראה הנטילה מעשה מוכיח יותר על הקידושין ממה שמוכיח מהא שלא זרקה דהא בגמרא (קידושין יג.) לא קאמר רק חושו לה אלמא לא ברור לן שזה מעשה מוכיח. א"כ כ"ש די"ל דמה שלא זרקה ברגע הנטילה שאינו מעשה מוכיח ותכ"ד י"ל דמהני בודאי לבטל הקידושין

ומה שנתפסת הנערה בדברים דפעמים אמרה שלא זרקה מיד. נראה דאין נ"מ בדברי הנערה דודאי שזהו אינה חזקה שרצתה בקידושין דהא לא קאמר בש"ס רק חושו לה אלמא אינו רק חששא בעלמא וא"כ כיון שהנערה צווחת שלא רצתה בקידושין אף שאמרה שלא זרקה מיד אמרינן הפה שאסר הפה שהתיר שאין לעשות זה לחזקה גמורה שבודאי נתרצתה עד שלא תועיל המיגו נגד זה

ב) מיהו באמת א"צ לכל זה לנ"ד דכבר בררנו (סי' לז א"ג) כיון דמתחלה אמר שיתן לה בתורת פקדון וע"ד כן אחזה בו א"כ אין כאן גילוי דעת של קידושין וכן נראה מדברי ריב"ש (סי' קע ד"ה עוד) ז"ל דבשלמא בלשון הקידושין כו' והיא פושטת ידה ולוקחת הטבעת אז היא מתקדשת בשתיקה שקבלתה הטבעת הוה הודאה כיון שכבר שמעה שנתן לה לשם קידושין אבל אם כשקיבלה הכסף לא שמעה לשון הקידושין אלא אחר קבלתה הכסף אין שתיקתה כלום כיון דלא עבדה מעשה דמוכח דניחא לה והא דלא מחאי בפירוש משום דלא איכפת לה עכ"ל נמצא בנ"ד שתחלת קבלתה לשם פקדון אין כאן גילוי דעת שחפצה בקידושין ואפילו לא זרקה מיד כבר כתב הריב"ש שם שכל האחרונים הסכימו דלא חיישינן לסברא דר"ה דלישדינהו רק משום כבודו של רב הונא אמרו כן וכל זה דווקא אם לא בא לידה בתורת פקדון משא"כ כשבא לידה בתורת פקדון פשיטא דהוה שתיקה דלאחר מתן מעות

ומה שצידד הרב המחמיר דהכא ה"ל למשדינהו כיון דמעולם לא סילק ידו עד שאמר שנותן לה בתורת קידושין ולא קיבלה מעולם לידה לגמרי בתורת פקדון והוה עדיף משתיקה דלאחר מ"מ עכ"ל. הנה אפילו יהיבנא ליה כולה טענתי' אין כאן גילוי דעת רק מטעם דתשדינהו וא"כ לרוב פוסקים שפסקו כרב אחאי דאין זה גילוי דעת דאטו כולהי נשי דינא גמירי א"כ לכל היותר אין כאן רק חששא דרב הונא שאמרו חוש לה וכיון דבפקדון מבואר בגמרא (קידושין יג.) דשתיקה לאחר מ"מ לאו כלום משום דסברה א' משדינא מחייבנא וכבר כתב הר"ן שם דלפי האמת גם בפקדון לא מחייבא אי משדי' רק שבפקדון טועות כיון שבתחלה קיבלה לשם פקדון א"כ ודאי אין רוח חכמים נוחה בחילוק זה שלא סילק ידו עדיין לומר שיודעות זה הדין שכל שלא סילק ידו יכולה למשדיי' ואינה יראה מן האחריות כי אפושי פלוגתא לא מפשינן וכן פירש"י בקידושין (יב: ד"ה בשעת מ"מ) אם קודם שקיבלתן אמר לה התקדשי לי בו מקודשת דכי קבלתי' אדעתא דהרי קבלתה עכ"ל משמע דדוקא קודם שפשטה ידה לקבל דוקא מקרי שעת מ"מ וכן מבואר בש"ע (סי' כח ס"ד) אם [אמר לה כן] קודם שנטלתו ונטלתו אע"פ ששתקה מקודשת ע"כ משמע דוקא קודם שנטלתו ולא עוד אלא לדברי הב"ש (סימן מב ס"ק ג) דהיכא דתחלה לא נתרצית להתקדש לא אמרינן כלל לשדינהו וכ"ש כפי מה שנראה מדברי העד השני שתפסה בידו השנית וכשהניח ידו זרקה משמע שתפסה מתחלה שלא לזרוק א"כ מתחלה בעלילה בא עליה ואסיק אדעתי' שלא תתרצה רק להתעולל עלילות ברשע י"ל שא"צ לזרוק כלל דהכל יודעין שאין קידושין באונס כל זה יש לצדד מטעם שתיקה לאחר מ"מ

והנה בררנו בתשובה הנ"ל עוד שלשה חלקי ההיתר (א) מצד שהאחד יכול לחזור ולהגיד ולפי דבריו אין חשש כלל. (ב) מצד שא"צ זריקה מיד. (ג) דכיון שלא ידעו העדים מקרי מקדש בלא עדים כיון שלא ידעו אם זרקה מיד. אף שהרב המחמיר אוחז בכל החומרות. לפי דעתי אין להחמיר כלל שהרי גם לפי דברי הרשב"א (הנזכר בסי' לז א"ח) לא הוה רק ספיקא דרבנן וא"כ בודאי יש לסמוך על יתר הצדדין ועוד דאפשר דלא מקרי ספיקא דרבנן רק כשהאשה בעצמה אינה מכחשת [חסרון הניכר יש כאן ועמ"ש בזה לעיל בתשו' הנ"ל] מחמירין אף שנפל הך צד שכתבתי שם שאומרת שזרקה מיד אם לפעמים אמרה שלא זרקה מיד מ"מ עכ"פ כיון שהספק לעדים בגילוי דעת המוכיח על רצונה והיא אמרה ברי שלא נתרצתה י"ל דלכ"ע לא מחמרינן בספיקא דרבנן ואין שום ראי' מן הש"ס וכמו שהבאתי בתשובה הנ"ל

ג) ומה שהביא הרב המחמיר הך דתשובות מהר"ם (בתשובות מיימוני ה' אישות סי' ד) דגם בקיבלה בשתיקה אם מודו שנתרצו הוה קידושין אף בלא עדים וסותר [מ"ש שם] תשובה א' שאם לא ראו נפילת הטבעת הוה מקדש בלא עדים. נראה לחלק דכשראו נתינה וקיבלה מרצון א"כ הספק לעדים באיזה אופן נתן שפיר מהני הודאתם לברר הספק כמו לדעת הפוסקים (בר"ס כז) שנאמנת לומר שלא הבינה אבל אם מסופקים בעיקר הנתינה שמא לא נתן לה כלום מקרי מקדש בלא עדים ובנ"ד שהם מסופקים ברצון והיינו אימת השליכה מקרי מקדש בלא עדים וראי' לזה מהא דשתיקה דלאחר מ"מ [בפקדון] לא מהני וקאמר רב הונא משום דלא שדיתינהו משום שיראה מאחריות וקשה איך נבטל הקידושין בפשיטות כדמשמע בש"ס וכל הפוסקים ולמה לא נקרא לנערה ונשאלה את פי' אם אין מענה בפי' שיראה מאחריות נאמר שבודאי (לא) נתרצתה מדלא שדיתינהו אע"כ כיון שאין זו מעשה מוכיח לעדים לא הוו קידושין בעדים אפילו תאמר שנתרצתה

ובאמת הך תשובת מהר"ם שכתב אם שניהם מודים שנתרצו הוה קידושין אפילו לא אמר כלום כבר תמה בזה בחמ"ח (סי' כז ס"ג סק"ט) מנתן הוא ואמרה היא וידים שאינה מוכיחות וגם לחד לישנא בגמרא (ה:) אפילו נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת כ"ש בשתיקה לכן הסיב בח"מ דברי מהר"ם לכוונה אחרת ולפי דבריו לא קשיין דברי מהר"ם אהדדי ג"כ

ד) הגם שראיתי במ"ש הרבני האברך השנון מוה' אברהם הביא תשובו' מהרי"ט (ח"ב אה"ע סי' לח) שכ' כסברת הרב הגאון מנאשעלסק דכל שהיתה יכולה לסלק ידה וישארו הקדושין בידו לא מקרי שתיקה דלאחר מ"מ. דטעמא דשתיקה דלאחר מ"מ לא מהני דסברה אם שדינא מחייבנא בהו אבל זהו שהיתה יכולה לסלק ידה ונשאר בידו שלא יפול ע"ג הקרקע ולא עבדא אלמא נתרצית בקידושין עכ"ל. ובמח"כ דברים אלו אין להם שחר הן מטבע הענין כיון דנשי לאו דינא גמירי א"כ בודאי אם הוא רוצה שתקבל ונותן לה הקדושין הרי הוא מניח ידו שישאר בידה א"כ אפשר שגם הוא יניח ידו מיד כי אין זה אלא ברגע ויראה פן יפלו הקדושין וכן הוא מטבע ההושטה והקבלה שאם המקבל מרפה ידיו וזה מושיטו עד שיקבלנו הרי הוא נופל לארץ ולא עוד אלא שאני אומר כי כל הגלוי דעת צריך להיות בגמר הקדושין דאטו מן הנמנעות שתתרצה לקדש כי אם יתן לה תרקבי דדינרי אפשר שתתקדש מרצון או אם ייעד לעשות לה טובה גדולה אפשר שתתרצה והיתה מקבלת ברצון ואומרת הן בפירוש אלא דאנן אמרינן שתיקה לאחר מ"מ אינו גילוי דעת שחפיצה בקדושין דמאי איכפת לה במאי שאומר לה ולא חשה להשיבו ע"ז כמ"ש בשם הריב"ש (סי' קע) ששתיקתה אינה מועלת בלא גילוי דעת שפושטת ידה לקבל הקדושין אחרי שמעה אבל אם נתן לה תחילה בתורת פקדון ובעוד ששניהם אוחזים אמר לה הא"מ כל זמן שלא סיים אופן הקדושין היא משתאה ומחרשת לדעת בלתי אופן הקדושין דשמא יסיים ע"מ שאתן לך תרקבי דדונרי באופן שהי' רצויים לה הקדושין ומה