משיבת נפש חלק א ק
Meshivat Nefesh part 1 100 · משיבת נפש חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →לה להשיב טרם תשמע גמר הדבר או לעשות מעשה לסתור בטרם תדע אופן הקדושין ואין אנו דנין רק אם יש גילוי דעת אחר שנודע אופן של הקדושין והיינו אחר כלותו לדבר ענין הקדושין נוכל לומר שנאות לה או לא נאות ואחר ששתקה לא ידענו מה דעתה לאותן קדושין אם חפיצה או לא חפיצה וצריך גלוי דעת ע"ז אם רצונה בקדושין הללו באופן שאומר ואז אמרינן אי לא ניחא לה תשדינהו וממילא אם תחילת נתינה לשם פקדון י"ל אחר שלא ניאותו לה הקדושין על אופן שאמר ממילא נשארו בפקדון כאשר הי' תחילת הנתינה ולכ"ע ה"ל שתיקה לאחר מ"מ
ה) ועוד אני מדבר ובא להוסיף בכחא דהתירא והוא ע"פ מה שכבר כתבנו דבחמ"ח (סי' כח ס"ק יב) נסתפק אי בעינן שתזרוק מיד. ולזה אני אומר אפילו נימא דבעינן זריקה מיד י"ל דהיינו דווקא במעות כדאיתא בש"ס שא"צ שומא אבל בחפץ כמו בנ"ד כבר נודע פלוגתא בש"ס קדושין (ז:) דפליגי אי שיראי צריכי שומא ואנן קיי"ל דא"צ שומא וכתבו הפוסקים (בר"ס לא) דהיינו בדבר ששומתו ידוע קצת ובדברים שטועים הרבה בנ"א כמה פוסקים ס"ל דצריכי שומא כדאיתא (שם ס"ב) וא"כ לא מבעי' אם לא ידעה בשעת נתינה שהקאניק הוא של כסף דאינו מוכיח מקבלתה די"ל שסבורה שהוא מרגלית (אם הקאניק מרגלית של כסף) וי"ל שלכך לא שדיתה מיד דאם היה של מרגלית באמת היתה מתרצית ואפילו ידעה שהוא של כסף מ"מ כיון דמידי דבעי שומא ניהו דבנתקדשה מרצון קיי"ל דלא צריכא שומא והיינו שמסתמא מרוצה בכל אופן אבל בענין שנאמר מדלא שדתינהו מיד נתרצה מעיקרא י"ל דבחפץ אין זו מעשה מוכיח דאולי חשבה שיטב בעיניה להתקדש בזה ואחר שראתה ולא הוטב בעיניה זרקתה. הגם שזה דבר חדש גם זה יש לצרף לסניף. בפרט שפשט לשונות הפוסקים רש"י ורמב"ם (פ"ה הי"א מאישות) וש"ע (סי' כח ס"ד) שדייקו וכתבו אם קודם שנטלתו משמע דבעי הדיבור קודם התחלת הנטילה. ומ"ש אחר שנטלתו היינו אחר התחלת הנטילה וכמ"ש במ"א כדי נטילה. ובטור (סי' כח) שכתב אם אמר כן בשעה שנתנו לידה או קודם לכן אפילו קיבלתו בשתיקה מקודשת דכיון דשתקה וקיבלתו איכא הוכחה שנתרצית בקדושין עכ"ל ודאי אין דרך הטור לחלוק על רש"י אלא דאסבר לשון הש"ס בשעת מתן מעות היינו בשעת התחלת נתינה והיינו הושטת ידו ליתן לכן לא כתב הטור בשעת שקיבלתו שהי' מורה אחר שכבר היה ידה פשוטה לקבל לשם פקדון לכן סיים הטור ואם לאחר שנתנו לידה בתורת פקדון א"ל התקדשי לי בו כו' שתקה אינה מקודשת ע"כ ולא כתב אם לאחר שקבלתו בתורת פקדון הורנו בזה שאם תחילת נתינה בלשון פקדון אף שקבלתה היה בי' לשון קדושין מ"מ אינו כלום והיינו כעין נ"ד
כללא דמילתא שאין להניח לשון רש"י ורמב"ם וש"ע המפורשים ולתפוס לשון אחרון של הרב מהרי"ט שכ"כ אגב גררא ואגב חורפי' לא עיין ביה שפיר בפרט בנ"ד שאפילו נתפוס החומרא היתירה דעת ר"ח דבכת א' שאינם יודעים אם קרוב לה או (לא) [לו] הוי טפי מספיקא דרבנן. כדאי הם כל הצדדין ושערי היתר הפתוחים הנ"ל (בסי' לז) להתירה בלא גט והמחמיר יחוש לעצמו מדין שמים לחוב בדמה של הבתולה העלובה שלא תתעגן ותיתב שלא כדת של תורה [עי' במפתחות]
דברי העד שמעון מאיר הועתק אות באות
דיא מעשה איז גיוועזין ביום ב' בשבוע זו יוד אייר עכ"פ היה אחר שלשה שעות אחר חצות ובאיזה שעה עצמה אינו יכול לצמצם. בהשטוב אצל ר' בנימין מלמד בשנת תק"פ וויא דאש מיידיל פייגיל האט גברענגט דיא ברידער ווארעמש. האט דער ברודער יוסף ארי' גיהאט אין קרייצער האט ער זיך גיוואלט קופין איין ביצה האט דאש מיידיל גיזאגט אז איך זאל אים אוועק נעמען אונ דוא זאלשט עס מיר אפ געבן זיא וועט עם קויפן ב' ביצים פר דעם קרייצער וועט דער אנדערער ברודער אויך האבן. האב איך גיוואלט אוועק נעמין דעם קרייצער האט ער אן גיהויבן צו וויינען האב איך גזאגט מען זאל אים גיין לאזן ביז ער וועט אויף עסן ווי ער האט אויף גגעסן האט דאש מיידל גזאגט צו דעם בהעלפער משה אז ער זאל עם אוועק נעמען דעם קרייצער. האט ער דעם יונגעל אוועק גינומען דעם קרייצער אונ האט איהר גגעבן. אינ זיא איז גשטאנען ביי דעם קוימען. ווי דער בהעלפער האט גינומען דעם קרייצער אונ האט גגעבן עם די בתולה שרה פייגל נאר דאש גידענק איך ניט באיזה הלשון ער האט צו איהר גיזאגט. ענטפער די זאלשט צו מיר מקודש זיין מיט דעם קרייצער. אבער איך בין דיך מקדש מיט דעם קרייצער. דאש גדענק איך אויך נישט אויב דענצמאהל ווען ער האט איר גגעבן דעם קרייצער אין דער האנד אריין אדער דער נאך ווען זיא האט שוין דעם קרייצער גיהאט אין דער האנד האט ער דאש גזאגט. אונ זיא האט גיענפערט גוט גונו
שאלנו אותו אם המעשה הנ"ל היה ביום ב' גם לפני העד השני ואמר הן. עוד שאלנו אותו אם לא היה המעשה גם ביום ג' ואמר איני יודע מזה אם היה ביום ג' גם אמר שלא היה שום עד זולתו עוד
דיא מעשה איז גוועזן ביום ג' בשבוע זו דאש גידענק איך ניט אויב קודם חצות או אחר חצות זי איז גקומען נאך דעם קרייצער האט דער קליינער ניט גוואלט אפ געבן האט זיא גיזאגט דעם בהעלפער משה נעם דעם קרייצער פון דעם יונגעל. האט ער דעם קרייצער גינומען פון דעם ונגל אונ האט אים גגעבן דעם מיידל זי איז גישטאנן ביי די טיר אונ ביי דעם קוימען. דער בהעלפער משה האט גינומין דעם קרייצער פון דעם יונגל אונ האט עם גגעבן דער בתולה שרה פייגל ווי זיא איז שוין גשטאנען ביי די טיר האט ער געזאגט איך האב דיך מקדש געוועזין מיט דעם קרייצער. וויא זיא איז ארויס גילאפן האט זיא גזאט נוא גוט אונ האט זיך אויס גילאכט. אונ דענצמאהל ווען ער האט איהר גגעבן דעם קרייצער האט ער גאר נישט גזאגט
דער יונגל איז גיקומען אין חדר אריין האט ער גיהאט איין קרייצער האב איך גינומען דעם קרייצער פין אים אונ האב איר גגעבן אונ האב גזאגט דער קרייצער זאל דיך מקדש זיין. אונ זי איז תיכף אוועק גגאנגען דאש האב איך מיר גזאגט אויף גלעכטער ניט אין אמת
איך ווייס גאנץ גווים אז דער נער יהודא איז נאך קיין י"ג שנים ניט אלט. דען זיין מוטער האט ערשט י"ג שנים חתונה גיהאט ע"כ איז ער נאך נישט אלט נאר י"ב שנים בערך
דער בהעלפער משה האט גנומען דעם קרייצער פון אחי אונ האט מיר גגעבן. דער נאך וויא איך בין ארויס גגאנגען האט ער צו מיר גזאגט דער בהעלפר איך האב דיר מקדש גוועזן אונ האט גלאכט. אונ איך האב גזאגט נוא שוין גיט איך האב גאר נישט גוואוסט וואש דאש איז: