משיבת נפש חלק א צח

אגודות ש"פ וכו' וא"כ תמה על עצמך בקידושי שפחות מש"פ תיקדש בשתיקה לאחר מתן מעות דה"ל למשדינהו וליכא למימר שמא יאבד דאף אם יאבד לא תצטרך לשלם דפחות מש"פ אינו ממון לשלם בפקדון. זה ודאי דבר שאינו עולה על הדעת שהברייתא תשמיע הדין בסלע דוקא ולא בפחות מש"פ. וע"כ דגם בפחות מש"פ שתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום הוא וע"כ איתא לסברא דאפילו פחות מש"פ לא שדי' דסבורה שתתחייב לשלם וא"כ סברת רב אחי מוכרחת דאי אמרינן על פחות מש"פ לא דיני גמירי שמפורסם כמו שאמרו אדם יודע שאין קידושין בפחות מש"פ וע"כ גם היא יודעת אפ"ה לא אמרינן תשדינהו. ורב הונא משום דלא ס"ל כשמואל שפיר דחי מן הברייתא די"ל דגמירי דיני ודברי הרמב"ם ברורים לפי שיטתו שפסק (כאן ובפ"ד הי"ט) כשמואל דחיישינן שמא ש"פ במדי ע"כ מוכח כרב אחי והדברים נכונים כפתור ופרח

מעתה צריכים אנו לשים לב להפוסקים (בש"ע סי' כח ס"ה) כרב הונא ה"ל לפסוק בקידשה בפחות מש"פ בפקדון גם שתיקה דלאחר מתן מעות מהני. אלא הוא הדבר שכתבתי דחששא דנתרצית מדלא זרקינהו אינו רק דרבנן וא"כ בפחות מש"פ ס"ל להפוסקים דהם קידושי ספק לא חיישינן כלל לסברא דר"ה והכל נכון ומוכרח

ח) ועל ארבעה לו אשיבנו שאפילו היה שניהם מעידין שקידשה קדושין גמורין רק שלא ידעו אם זרקה מיד או לא זרקה מיד ונאמר דבלא זרקה מיד הוה קידושין מ"מ כיון שעדים אין יודעין ה"ל מקדש בלא עדים שאין חוששין לקדושין וכמ"ש הב"ש (סי' ל סק"ט). ולכאורה נראה שדעת הר"ן אינו כן שהר"ן פ"ב דכתובות (כג.) גבי ע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה הקשה הא חד מינייהו פסול ואיך מתחזקת א"א על פומייהו ותירץ דמיירי שא' אומר קרוב לה וא' אומר קרוב לו ועבידי דטעו. וקשה א"כ איך אמרינן האי דאמר נתגרשה ה"ל חד ואין דבריו של א' במקום שנים וקשה ת"ל דאפי' אי הוה באמת קרוב לה הא ה"ל מגרש בלא עדים דלא מהני כמו מקדש בלא עדים ואיך שייך אין דבריו של א' במקום שנים הא ליכא כאן גירושין כלל. ויש ליישב הר"ן לשיטתיה (גיטין דף פו) דס"ל עדי חתימה נמי כרתי וא"כ אם היה קרוב לה אפילו בלא עדים מתגרשת ושפיר צריך לטעמא דתרוויהו בא"א קמסהדי

אלא דהגמ"ר ותשובת מיימוני (לה' אישות סי' א) הביאו ראי' מיבמות (לא.) דמוקי בשתי כיתות עדים א' אומרת קרוב לו וא' אומרת קרוב לה ולא מוקי בכת א' ש"מ דכת א' שמסופקין הוה קדושין בלא עדים

מיהו ראיתי בס' בית מאיר (סי' ל ס"ה) שהביא דברי חידושי רשב"א שמפרש באמת כן בכת א' שהכת עצמן מסופקין אם קרוב לו או קרוב לה עכ"פ חזינן דלא ה"ל טפי מספיקא דרבנן אפילו למ"ד תרי ותרי ספיקא דאוריית' מיהו אפשר לומר דלא פליגי דהרשב"א ור"ח מיירי כשהעדים אומרים שבשעת מעשה ידעו אם היה קרוב לו או קרוב לה רק אח"כ נולד להם הספק כי לא שמו אל לבם היטב שיהיה זכורים וזה ודאי בגדר הספק דשמא ראו שיהיה קרוב לה ונתקדשה אבל אם אמרו שגם בתחלה לא ידעו אם קרוב לו או לה כי לא ביחנו בזה י"ל דכ"ע מודו דמקרי מקדש בלא עדים וא"כ בנ"ד אם אמרו שלא ביחנו מיד לכ"ע אין חשש קידושין

ועוד נראה דהא דאמרינן ספיקא דרבנן הוא לחוש שמא הי' רוב לה י"ל דהיינו כשאינה טוענת ברי שהי' קרוב לו אבל אם טענה ברי דהי' קרוב לו ולא נתקדשה בכה"ג פשיטא כיון דלא הוה רק ספיקא דרבנן [דנאמנת[ וא"כ פשיטא שנאמנת לומר שלא נתכונה לקידושין מעולם דלעולם נאמנת כיון שאין הכחשה ואין מכחיש לדברי' וגדולה מזו דעת הר"ם במרדכי (קידושין פ' האומר) שאם טעה השליח ואמר לי נשיילה לדידה אם אומרת לא הבינה כו' [ועי' תשו' מיימוני ה' אישות סי' ג] ובתשובה הארכתי שסותר למ"ש [שם תחלה] בתשובות הר' ידידי' ואין כאן מקומו כי בנ"ד דליכא שים הכחשה ודאי נאמנת לכ"ע ולא אמר דהוה ספק דרבנן רק היכא שהיא ג"כ אינה יודעת דיש לחוש שמא ראו העדים אז שהיה קרוב לה א"כ כבר נתקדשה ברגע הראי' ולא פקעו הקידושין אבל כשהיא אומרת ודאי נאמנת דכל אדם נאמן בלא איתחזק כשאין מכחישו

ועוד כיון דבחד כת גם להרשב"א ה"ל ספיקא דרבנן דמוקמינן לה בחזקת פנוי' א"כ ממילא כשאנו רואין שעכשיו אינה רוצה ואומרת שלא נתרצית מעולם איכא חזקה דמסתמא אילו נתרצותה מעיקרא לא היתה חוזרת שהרי ע"כ זו חזקה אלימתא שאין חוששין לחזרה [ועמ"ש באות ה] דהא כשעשה שליח לקדש ולגרש אף שיכול לבטל השליחות והיא בחזקת אשת איש לא חיישינן לכך דמסתמא עומד בחזקתו הראשונה שעשה שליח לגרש א"כ ממילא כשאנו רואין עכשיו החזרה בפנינו ואומרת שלא נתרצית מעולם יש לתלות דמעיקרא נמי לא רצתה דאל"כ צריכין אנו לומר שנתרצתה וחוזרת וכיון שאין אנו יודעין אם נתרצתה מעולם יותר יש לתלות שלא נתרצה גם בתחלה ולא לתלות בחזרה דכל מילתא מוקמינן אחזקתי' כשאין ריעותא בפנינו

מכל הלין טעמי נ"ל להתיר הבתולה הלזו בלי גט בלי שום פיקפוק והנה כתב מע"ל שכתב להרב הגאון דק"ק נאשעלסק ואולי כתב בזו איזו סברות להחמיר יודיעני ואם הניח ידו מזו שלא להזדקק כלל תימה הוא בעיני שבדבר כזה שפשוט להתיר לא מצאתי לגוף טוב שתיקה הלזו כי הרבה שקדו חז"ל לתקנת בנות ישראל שלא לעשותן הפקר ח"ו אם העלימו יעלימו גדולי הדור להזדקק לדבר לא כך הוא המדה שרוח חכמים נוחה הימנה בפרט בדור היתום הלזה שחכימין זעירין אינון שיודעין לישא וליתן במלחמתה ויקובל שכר על הדרישה יותר מעל הפרישה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראינו מתורתו נפלאות

כתבתי וחתמתי יום ו' אלול תק"ע לפ"ק פ"ק ווארשא אריה ליב

סימן לח

בענין קידושין שלא ברצונה

שנית על הנ"ל

א) הנה עברתי עיוני על דברי הגאון מנאשעלסק ולא ראיתי דבר שיהי' בו להחמיר ולעגן בנות ישראל. הנה מה דפשיטא לי' דאם לא זרקה מיד הוה קידושין אף שזרקה תוך כ"ד דבקידושין לא מהני חזרה תכ"ד. תמה אני איך ל ראה דברי החמ"ח (בסימן כח ס"ק יב) שנסתפק בזה וכבר בררנו (בסי' לו אות ג וסימן לז א"ה) דעת נוטה שמהני אפילו לא זרקה מיד. והך דתוך כ"ד לא דמיא כלל להכא דשם קידושין גמורים הם וכבר כתב הר"ן בנדרים (פז.) הטעם דמתוך חומר ענינם אינו עושה אותם רק בהסכמה גמורה וכאן ע"ז אנו דנין אם זרקה מזה ראי' שלא נתרצית מעיקרא. דאילו נתרצית מעיקרא איך נהפך לבה כרגע לחזור מאשר כבר עשתה, ומן הש"ס אין ראי' רק דאמרו בגמרא כיון דבתורת קידושין בא לידה אי לא ניחא לה תשדינהו [ומהא] אין ראי' דדוקא מיד בעינן. דבדבר פתאומיי הבא לאדם בהסח הדעת צריך עכ"פ קצת ישוב ומתינות כדת מה לעשות בו. אמרינן כל זמן שעוסקין בענין ומשלכת אגלאי מילתא דלא נתרצה דאילו נתרצית מעיקרא לא היתה חוזרת בו וכמ"ש בתשובתי וגם הא דאמרינן סברא דה"ל למשדינהו בררנו בתשובה (לעיל סי' לז א"ו) שנוטין הדברים שאינו אלא חששא דרבנן והרמב"ם לא ס"ל כלל (חילוק) כמ"ש בתשובה שם בארוכה. וכן מבואר בש"ס (ח:) ובאה"ע (סימן ל ס"ז) א"ל התקדשי לי בדינר זה