משיבת נפש חלק א ט

הט"ז ורמ"א גם מפרש בטו"ט דברי המרדכי ומסקנא דיכול לומר נזכרתי: (ב) מפלפל בענין הריעותא שלא אמר קברתיו ומביא דברי רמ"א (סעיף טז) דבמכירו לא בעינן קברתיו ומביא ראי' לזה מש"ס: (ג) יחקור שיש חשש כיון שידוע שהא"י בא ממלחמה אף שאמר נהרג סתם דילמא נהרג במלחמה קאמר: פליג על הב"ש (ס"ק קמח) דהביא ראי' מרש"י דמת סתם במלחמה קאמר אם הוחזק מלחמה ומבאר דאין ראי' מרש"י: (ד) מבאר דיותר י"ל דלאו מת במלחמה קאמר דצריך לאוקמי אחזקת חי ומאחרין הדבר שיצא מחזקת חי אחר המלחמה וזהו סברא חדשה: (ה) תמי' על מהר"ם לובלין שהביא הדעות אם במסלפ"ת חיישינן לבדדמי וסיים מי יקל ראש בא"א והוא תמה דזה חשש דרבנן: קצת ראי' להגמ"י דבמסל"ת ל"ח לבדדמי מעובדא דחסא: (ו) עוד ראי' להנ"ל מש"ס דקטטה: (ז) מתרץ קושית התוס' בבעיא דהחזיקה מלחמה

לב בענין הנ"ל: (א) מבאר דאין בדברי הא"י האחרונים שאמר שנהרג במלחמה שום ממש כיון שדעתו להעיד וליטול שכר ומתרץ קושית השואל ע"ז משו"ע (סעיף טו): (ב) מבאר שאין זה דומה לספקו של המריב"ל אם אח"כ נתכוין להתיר נימא הוכיח סופו על תחילתו שאינו מסל"ת: (ג) פיקפק במה דנקטו הפוסקים אם שאלו לא"י אינו מסל"ת מחולין (צז) ומפלפל בירושלמי סוף יבמות איזו מתכוין ותמי' על מהריב"ל (סימן ב) בזה גם במהרי"ק (שורש קכא): (ד) מיישב דברי ש"ס יבמות אי' חברנו שלא יסתור לזה ומחלק דבר שמוכרח להשיב ע"י שאלה אינו מסל"ת ודבר שאינו מחויב להשיב הוא מסלפ"ת

לג בעגונה שאמרה סימן על בעלה שיש לו רושם על ידו סמוך לפס ידו במקום שדרך להיות מכוסה בבית יד (ארביל): (א) מפלפל בדברי הב"ש שפירש כונת הטור דשומא הוא סימן אמצעי: מפרש ש"ס דב"מ בענין נאות ושלא יסתור לש"ס דיבמות (ב) עוד ביאור בש"ס הנ"ל: (ג) ראי' מסוגיא דמומין דשומא הוה סימן אמצעי עכ"פ: (ד) בענין זה מתרץ קושית מהריב"ל: (ה) פירוש חדש בש"ס בב"מ (יט) אבל נקב בעלמא לא כו'

לד לחזק דבריו בענין הנ"ל: (א) מפרש בסוגיא דסימנין בענין שומא ומבאר דלכולהי לישני שומא עכ"פ סי' אמצעי: (ב) ראי' מב"מ (כג:) מ"ד מקום לא הוי סי' כי היכי דלדידך איתרמי וכו' דמקום אפי' בצמצום ל"ה סי' מובהק ביותר ואין לחלק בין קטן לגדול: (ג) מבאר שאין לדייק דהרי"ף פוסק סימנין דרבנן: גם לאו כ"ע סברי דהרי"ף פוסק תמיד כלישנא בתרא: (ד) מוסיף ביאור בסוגי' דשומא הנ"ל

לה בנידון ג' עגונות שנטבעו בעליהן ואינם יהודים מסל"ת ועוד כמו אומדנות: (א) יש ב' ריעותות בעדות הא"י חדא דמים כמלחמה דמי ואמרו בדדמי. שנית דלא העידו ששהו עד שת"נ. מבאר בראי' מש"ס דגם בלא העידו ששהו כדי שת"נ דין משאל"ס יש לו ובדיעבד אם נשאת ל"ת: (ב) מביא ראי' להנ"ל מרמב"ם (פי"ג ה"כ מגירושין ופ"ז ה"ג מנחלות) ומבאר באריכות דבריו בראיות מש"ס. עוד מתרץ קו' הראשונים על הרמב"ם שמצריך במסל"ת קברתיו (ג) סניף להיתר דבמשאל"ס היכא שיצא אדעתא לחזור מיד דלא גרע מחזקת שליח עושה שליחותו דסמכינן ע"ז בדרבנן: (ד) מפלפל במה שדקדק הר"א מווארדין מדאמרינן משאל"ס אשתו אסורה ולא נקט לעולם ש"מ דלאו לעולם קאמר ומחזק דבריו בביאור יפה: (ה) מחדש כיון דהנהר היא רק מהלך פרסה ואין שם גלים י"ל שיש להם דין משיל"ס וראי' לזה מש"ס דילן ומירושלמי אם הי' הים גליני וכו': מחדש עוד מי שהלך ע"ד לבוא מיד לביתו ונפל למים אפי' ל"ה סכנה דיינין לי' מן התורה לנטבע: (ו) מבאר המשנה משיאין עפ"י בת קול דפשטא דמילתא בת קול ממש דלא כתויו"ט: קושי' ופירוקא ע"ד הירושלמי דאין מזיקין מצויין בעיר: (ז) מחדש כאן חידוש גדול גם כתב דחמש נשים שאינן מעידות אבל במשאל"ס מעידות: (ח) מחדש דבמשאל"ס אין לחוש לשאלה דנא כב"ש ס"ק נח [ועמ"ש לעיל סי' ל אות י]: רוצה לחדש דבמשאל"ס לענין שלא תצא לא דייקינן אם שהה כ"כ עד שת"נ רק כיון דלפי דעת הרואה לא יוכל להציל עצמו דין משאל"ס יש לו: (ט) רוצה לחדש במיא דקוו וקיימו סגי בראה שנתיגע עד שירד למצולה ולא עלה כיון שהמים אין להם שטף ואין דבר לסייעו ליתן לו פתח תקוה כמו שטף המים או גלים יש לו דין משיל"ס ובזה מפרש דברי רש"י יבמות (קכא.) כל שעומד ורואה מארבע רוחות כגון מערה מלאה מים וכו': (י) מבאר שאין סתירה לזה מרמב"ם וש"ע: ע"ד ירושלמי אם הי' הים גליני

לו באחד שלקח יד אשה שלא ברצונה וקידשה. והיא לא זרקה טבעת הקידושין תיכף ומיד רק אח"כ זרקה הטבעת מידה: (א) העיר אי המקדש נאמן ע"ז שהי' שלא ברצונה מטעם הואיל ובידו לגרשה: (ב) מפלפל בדברי הרמ"א (סי' מב ס"א) לקח יד אשה בחזקה וכו' והחילוקים בין זרקה הקידושין או לא ובמה שחילק הב"ש שם בין נתרצית תחלה להקידושין. ומעורר לדבריו מסוגי' דקידושין: (ג) היכא דלא זרקה תיכף ומיד רק אח"כ זרקה הקידושין. סברא חדשה בזה דאין הכרח שנתרצית בהקידושין: (ד) העיר בסוגי' דקידושין (יב:) איך מדמי רבא ההיא דציפתא דאסא לאמר כנסי סלע זה בפקדון. הא בזה הי' ג"ד מעיקרא שרוצית בהקידושין. והעלה ליישב דעיקר תלי' בג"ד דהשתא

לז באחד שנתן לאשה חפץ בתורת פקדון ובעוד ששניהם אחוזים בהחפץ א"ל התקדשי לי בו. והיא אומרת שזרקה תיכף החפץ מידה משום שלא רצתה בהקידושין ואחד מהעדים אומר שא"י אם זרקה מיד. והעד השני בתחלה אמר אף אני אומר כדברי עד הראשון. ואח"כ חוזר ומפרש דבריו שזרקה מיד שהניח ידו: (א) אם נחליט שעד השני יוכל לחזור ולפרש דבריו אין כאן שום מיחוש והכא אפי' ע"א בהכחשה ל"ה שהרי עד הראשון א"י אם זרקה או לא: (ב) מבאר עיקר הדבר אי יכול לחזור ולפרש דבריו ולא מקרי חוזר ומגיד. עפ"ד הרמ"א בחו"מ (סי' כח ס"י) דעד שאמר אף אני כמוהו מה"ת כשר עדותו. וכיון שכן א"י לחזור. אך מלשון הרמ"א ורבינו ירוחם שממנו מקור דין זה ל"מ כן. ועוד מעורר בזה מהא דעדות שלא בפני בע"ד דחוזרין ומגידין. ומתמה בסתירת ד' הרב"י בב' דינים האלו. וכן הוכיח מהא דאי' בסנהדרין (ס.) דאף אני כמוהו כשר לד"נ וא"א שיכול לחזור הוי עשאילה"ז אלא בנ"ד אפשר דל"ה חוזר ומגיד כיון שלא אמר היפוך דבריו וכדפסק הרמ"א (סי' כט סס"א): (ג-ד) מצדד להתיר כיון שבתחלה בתורת פקדון נתן לה הוי ממש שתיקה דלאחר מתן מעות דא"צ זריקה כלל. ומבאר דאין חילק בזה אף דבעוד ששניהם אחוזים בו אמר התקדשי לי בו. ומפלפל בד' הרמ"א (בסי' מב ס"א) ובמה שהק' החמ"ח שם מדברי הרמ"ה (סי' כח ס"ד) ומשיג על הב"ש שמחלק בין נתרצית תחלה על הקידושין. מסוגי' דקידושין (יב:) וביאור הסוגי' שם. והעלה ליישב קושי' הח"מ בפירוש חדש בשיטת הרמ"ה דדוקא בלא זרקה לידה דאיכא הוכחה כיון דלא לקחתה לידה. בזה הוא דא"צ זריקה. ומיושב כל הקושי' בזה. גם מה שהק' בס' בית מאיר מקידושין (נב:) מיושב היטב: (ה) צד היתר אף לדברי העד שא"י שזרקה מיד משום דלחזרה לא חיישינן ומוקמי' על החזקה שלא נתרצית כלל (ו) דרך חדש בסוגי' הגמ' דקידושין שם והעלה דמה דאמרי' בגמ' אתין דשמיע לכו דר"ה חושו לה זה לא הוי רק מדרבנן. ומה"ת גם לר"ה אין לחוש להקידושין: (ז) מיישב ד' הרמב"ם שפוסק דלא כר"ה. ובגמ' אמרי' חושו לה: (ח) מבאר דאפי' אם שניהם מעידין שקידשה קידושין גמורין רק שלא ידעו אם זרקה מיד. הוי כמקדש בלא עדים. ומעורר ע"ז מדברי הר"ן כתובות (כג.) גבי ע"א אומר נתגרשה כו'. ומפלפל בזה מסוגי' דיבמות (לא ק ובחי' הרשב"א שם

לח בענין הנ"ל: (א) מבאר דאם לא זרקה הקידושין מיד. אינו דומה להא דקיי"ל בקידושין לא מהני חזרה תכ"ד דאין זה דומה לשם דנתרצית על הקידושין. ובזה דנין שלא