משיבת נפש חלק א י

נתרצית כלל. והביא ראי' לזה: וב) מדבר בצד ההיתר כיון שמתחלה אמר שיתן לה בתורת פקדון. אין כאן ג"ד על הקידושין. ומבאר דל"ל בזה משום דלא סילק ידו עד שאמר לה בתורת קידושין ולא קיבלה מעולם לידה לגמרי בתורת פקדון משום דעיקר תלי' שיאמר קודם שפשטה ידה לקבל. והוכיח כן מלשון רש"י וש"ע: (ג) מתרץ דברי התשו' מיימוני מה שסותר א"ע שכ' (בסי' ד) אם מודו שנתרצו הוי קידושין אף בלא עדים (ובסי' א) כ' שאם לא ראו נפילת הטבעת הוי מקדש בלא עדים: (ד) סותר סברת המהרי"ט באה"ע (סי' לח) שכ' דכל שהיתה יכולה לסלק ידה וישארו הקידושין בידו לא מקרי שתיקה דלאחר מתן מעות. והעלה דג"ד צריך להיות בסוף הקידושין: (ה) הוסיף היתר חדש דבחפץ כיון דצריך שומא אם אין שומתו ידוע שוב ליכא ג"ד דנתרצית בהקידושין מכח זה שלא זרקה מיד. דחשבה שאם יטב בעיני' תתרצה. ואחר שראתה ולא הוטב זרקתה. [ע' בתשו' חמד"ש (סי' מח) מה דשקיל וטרי ע"ד המשיבת נפש ושם (סי' מט) תשובת החו"ד ומסיק בהתירא אך מסיים שאינו אומר לא להלכה ולא למעשה ושם (בסי' נ) תשובת הרעק"א זי"ע ומסקנתו להתיר אך בתנאי שיסכימו הגאונים וכ"ה בתשו' הרעק"א סי' צז]

לט בנערה שביקשה מאחד שיחטוף מטבע מאחי' הקטן וליתנה לה. ואחר שחטף ממנו ונתן לידה אמ"ל בל"א מטבע זו יקדש אותך. ובין העדים איכא הכחשה בכמה דברים (א) מצדד באם לא נשאר רק ע"א, אין להחמיר כלל. אף להרמ"א שהחמיר שלא במקום עיגון לחוש לשי' הסמ"ג מ"מ בצירוף סניפים אחרים אין להחמיר כלל. ומעורר בזה אי ל"ה ידים שא"מ: (ב) מבאר לפי דברי אחד מהעדים שבשעת הנתינה לא אמר כלל.. אף דאמר אח"כ מכל מקום כיון שלא חזר ונטל ממנה שוב כבר זכתה בו ובפרט כאן דבתחילה ביקשה שיחטוף המטבע בעדה: (ג) מעורר אם הי' לקטן זכי' בהמטבע שוב הוי קידשה בגזל. ויאוש ל"ש בזה דאין יאוש לקטן. והעלה ליישב דברי הרא"ש התמוהים שפסק דיאוש קונה לחומרא לענין קידושין. ותיפ"ל דהוי ש"ר. ומתרץ בפשיטות: (ד) מפלפל בדברי הרמ"א (סי' ע"ר ס"ב) בשם הנ"י דבנתנו לקטן מתנה הוי של אביו ומשמע דאין לו זכי' מה"ת וקשה מסוכה (מו:) ועוד מקומות דמוכח דיש לקטן זכי' בדאח"מ. ומחלק בזה בין נתנו לדעתו או לדעת אביו: (ה) מצדד בזה להב"ח דנגד ע"א נאמן אחד מהן לומר לשחוק כוונתי במיגו שהי' יכול להכחישו. ומיישב דברי הב"ש שחולק על הב"ח דמיגו נגד ע"א לא אמרינן מהשגת הח"צ (סי' קטו) דדוקא במקום דאיכא חיוב שבועה לא אמרינן מיגו נגד ע"א. [ע' זית רענן ח"ב סל"ד א"ג דהשיג על זה וע' עלי זית שם דנתן מקום לד"ק דהמש"נ] ועוד כמה צדדי היתר בזה אף להב"ש: (ו) מבאר שנאמנת בזה לומר שלא הבינה כיון דל"ה לשון ברור. ומבאר דברי הב"ש (סי' כז סק"ה) בשם הרא"ש דבלשונות דברירן לאו כל כמיני' לומר לא ידענא דהוי לשון קידושין. ועוד סניף כיון דהמנהג לקדש תחת החופה שוב ל"ה לשון ברור

מ איש שהוחזק לאינו בן דעת וכמה ענינים של שטות ונשא אשה, ואח"כ נתן גט לאשתו ובשעת כתיבת הגט השיב על כל השאלות כהוגן: (א) מבאר בספק אם הי' בר דעת בשעת הקידושין אי הוא חשש דאורייתא. ומפלפל להוכיח כשי' התוס' דבספק השקול אף באיכא ריעותא מחיים מוקמי' בחזקת היתר. מסוגי' דיבמות (קיג ע"א) שקשה שם קושי' עצומה ולשיטתם מיושב לנכון: (ב) מצדד דאין לחוש על הקידושין כלל כיון דמוחזק לאינו בן דעת לא חיישינן שנשתנה אז דעתו. ועוד מעורר בזה משום מקדש בלא עדים וכ"מ מדברי הב"י (סי' קכא) דדוקא בעתים חלים הוי ספק: (ג) עוד מבאר דאין להחזיק שנשתנה דעתו. הניח בתימא דברי מהרי"ט (ח"ב אה"ע סט"ז) בראייתו מב"ב. וביאר הסברא דאמאי בקטן פקח וחריף אין קידושיו קידושין ובגדול אף שא"ל כ"כ דעת מעשיו קיימים: (ד) היתר חדש בגט זה שנתן והשיב כהוגן על השאלות דמועיל. משום דלזה מסתמא דעתו שלימה. ומחזקינן בזה לבר דעת יותר מכל הדברים והוכיח כן ע"פ דינא דרב בגיטין (עא.) חרש שיכול לדבר וכו' ואמאי ל"א כן בכל דוכתי דפסלינן חרש אע"כ דשאני לענין גט מכל הדברים. [שאלה זו נשאלה גם להגאון הקדוש הרמ"י זי"ע והסכים ג"כ בהתירא כמבואר בספרו זית רענן ח"א (חא"ע ה"ג ס"ט). ושם השיב על מה דנקט בפנים (אות א) בשיטת תוס' דגם בערוה סמכינן אחזקה אפי' מדרבנן. גם מישב תמיהתו (אות ג) על מהרי"ט. ומתרץ תמיהתו (אות א) בסוגי' דיבמות. ועמ"ש רבינו המחבר זי"ע בספרו גרש ירחים (דף כח אות צו) ובחידושיו ריש נדה בספרו פני ארי' ח"ב]

מא בענין נשתטית (א) מבאר אי איכא החדר"ג בכה"ג והיכא דלא קיים עוד פו"ר מחליט דלא גזר כלל רגמ"ה ומביא ראי' דלא כשי' הר"י מינץ שהחמיר אף במקום דלא קיים פו"ר: (ב) מוכיח מדברי הש"ס יבמות (סא:) דאיכא איסור לעמוד בלא אשה. ומפלפל בענין מכירת ס"ת בשביל לישא אשה ומשיג על הב"ש (סי' א סקט"ו) דמשום לעמוד בלא אשה אסור למכור ס"ת דאינו אלא הצלת עבירה. ומעורר בזה מדברי הראשונים והרמב"ם (פ"י ה"ב מס"ת) ומתרץ גם מה שהק' הכ"מ שם בשם הרמ"ך דהרמב"ם כתב לאיסור למכור ס"ת ובגמ' משמע דל"ה סימן ברכה לחוד: (ג) סותר הוכחת הח"מ (סי' א סק"י) מש"ס מגילה דרק משום בנים מותר למכור ס"ת ומוכיח דאדרבה משם סייעתא דבשביל לישא אשה לחוד ג"כ מותר למכור ס"ת: (ד) מפלפל ממש"כ המג"א (סי' קנג ס"ט) דמוכרין ס"ת להשיא אשה. והעלה בזה דרך חדש דעיקר הוא משום דהוא מקיים בזה מצות פו"ר (ה) מבאר ד' הרא"ש דמשמע מדבריו דאף אם יש לו בנים אם רוצה לישא אשה בת בנים רשאי למכור ס"ת. וסותר דברי הב"ש שרצ"ל דהרא"ש לשיטתי' דיחיד מותר למכור ס"ת שלו. ומבאר בזה גם דברי הריטב"א הובא בנ"י יבמות שם: (ו) מצדד מדברי הרמ"א שהחמיר אף במקום קטטה שלא יעמוד בלא אשה אלמא דאיכא איסורא. ובוודאי דל"ג ר"ג בכה"ג. והא דהחמיר בתשו' הרש"ל (סי' סה) דהראב"י החמיר. אפשר דהי' קודם השלמת אלף החמישי אבל השתא בוודאי דאין להחמיר: (ז) מבאר אי צריך בנ"ד מ"ר כיון דההיתר ידוע לכל וא"צ חקירת חכם כ"כ

מב באיש אחד שנשא אשה ותיכף אחר החופה ברחה ממנו ולא נודע לו מקומה וכבר עבר יותר מעשר שנים אם רשאי לישא אחרת: (א) מביא דברי הפוסקים דבמקום מצוה ל"ג רגמ"ה. ואף לשי' הר"י מינץ שהחמיר בכה"ג. העלה בזה שיודה להתיר כיון שהפשיעה מצדה: (ב) מבאר אי צריך בזה היתר מ"ר כיון דלא התחיל כלל תקנת ר"ג, וגם דאיכא ביטול מצות פו"ר: (ג) מצדד להתיר אף לשי' הרש"ל דמחמיר בתשובותיו (סי' סה) וכן הוכיח מדבריו ביש"ש ביבמות. ומעורר בסתירת דבריו הקדושים. גם מצדד להתיר בנ"ד להטעם דגזירת רגמ"ה משום קטטה הי' ובכאן ל"ש האי חששא

מג אשה אחת א"א שנפתה לבה לעצת רשע שתברח מבעלה ונסעה עמו בליל ש"ק למק"א וחיללו ש"ק וקול בפי אנשים ונשים שנטמאה ממנו ושני עדים מעידים על דבר טומאה: (א) מבאר שאין ממש בדברי העדים. וגם הם פסולים מחמת שהמה בזוים וקלי דעת שפסלן הרמב"ם: (ב) מפלפל לענין חזרה קודם שנחקר עדותם ומבאר דברי הרמב"ם והטור שכ' כ"ז שלא נחקר עדותו יכול לחזור בו: (ג) מבאר שמצד מעשה הנסועה אין לאסרה כיון דל"ה קינוי וסתירה. ועוד שדומה לבולשת בכתובות (כז.): (ד) מביא ראי' דבחיללה שבת אף שפושעת לכל התורה אינו נאסרה

מד באשה שאחר כמה דברים מכוערים הודית בב"ד שזינתה ורצונה בגט. ואח"כ חזרה מהודאתה ואמרה שהודית כדי שיתן לה ג"פ: (א) משיג על תשו' הב"ח (סי' צח) שכ' בכמה נשים מעידין בכיעור וקדל"פ מפקינן לה. הלא ע"א בכיעור ל"מ. ומביא ראי' דאף בהדי קדל"פ לאו כלום הוא. וגם במש"כ בהודית בפני ב"ד ל"מ הדרי. מביא ראי' מגמ' והפוסקים