משיבת נפש חלק א פד

והנה מעכ"ת האריך למאד ברוב דברים שאינם מן הנדון. ואין דרכי למשמש בענין אחד בהטיית הסברות לכאן ולכאן. כי אלו דברים שאין להם שיעור ואין לבנות יסוד על דברים היוצאים מתולדת הפלפול כי הסברות הם כפלגי מים בלב חכם להטותם לכאן ולכאן. והדבר מסור ללב חכם מה שכדאי לבנות יסוד עליו שהוא כדרך שכבשו הראשונים ז"ל. אך אכתוב למעכ"ת איזו דברים שראיתי במכתבו לפום ריהטא

הנה ראשית דבריו להשיג על הב"ש (סי' י"ז סק"ע) שפירש כוונת הטור דלכך לא הוה שומא סימן מובהק [ביותר] לפי שעשויה להשתנות. [אבל מודה הטור דשומא הוי סי' אמצעי] והוקשה לכ"ת הא בב"מ (דף כ"ז) אמר דכ"ע שומא אינה עשוי' להשתנות ופליגי בשומא סימן מובהק ואפ"ה [ס"ל לרבנן וכן קי"ל] לא הוה סיהן מובהק. [א"כ מדהוסיף הטור טעמא דעשוי' להשתנות מוכח דס"ל דשומא לא הוי אפי' סי' אמצעי] בודאי יפה הקשה כ"ת בזה. מ"מ ליישב דברי הב"ש וגם שלא לומר דסוגיות חלוקות כמו שעלה ע"ד כ"ת ואין דעתי נוחה גם לא ימלט מהדוחק והקושי. לכן אומר הנלענ"ד בישוב הסוגיות. כי בודאי לשון הטור מורה כדברי הב"ש ואית לן למשכוני נפשן שלא לחלק השוין

לכך אני אומר כי יש לדייק דאמר בגמרא בסימנין העשויין להשתנות כו' בה' הידיעה והל"ל בסימנין עשויין להשתנות דהא בזה הוא דפליגי. [גם יש לדקדק אמאי לא אמר בשומא העשוי' להשתנות וכדאמר ביבמות. דהא בשומא קיימינן. ועוד א"כ מאי נפ"מ בסימנין שהם דאו' הא מ"מ ל"מ משום דעשויין להשתנות וכן הקשה הנו"ב קמא (סי' נ"א ד"ה והנה במס'). ועוד דאח"כ בתי' הגמ' קאמר דכ"ע שומא אינה עשוי' להשתנות נקט רק שומא ולא סימנין]. ולזה י"ל כי השומא יש בה שני ענינים האחד מצד עצמותה הב' מצד מראיתה. והנה מצד העצמות אין שייך שינוי שלא יתהוה תולדה חדשה אחר מיתה רק המראה עשוי' להשתנות. והנה (ללישנא קמא) [ללישנא קמא דפליגי בשומא מצוי' בב"ג] פליגי בעצמות השומא שאם העיד רק על שומא אף שלא הבחין במראיתה מ"מ פליגי בה. וע"ז קאמר אב"א שאין מספיק עצם השומא אלא דלכ"ע עצם השומא אינה סימן רק מצד מראיתה הוא שיוחשב סי'. והמראה עשוי' להשתנות לכן כלל סימנין [ויתישב הדיקדוק אמאי ל"א שומא העשוי' להשתנות] שלפ"ז אם ימצא סימנין [שהם[ מצד רושם ומראה שבגופו נמי שייך פלוגתייהו. לכן דייק וקאמר בסימנין העשויין דייקא היינו שמציאות פלוגתתן הוא בענינים שיתכן שיפול בהם השינוי [היינו סימנין שהם מצד המראה ופליגי בהו ובשומא אי חיישינן דנשתנו]. והדר אמר אב"ע דכ"ע שומא אין עשוי' להשתנות וכפי דקדוק הענין הל"ל דכ"ע סימנין אין עשויין להשתנות. אלא הוא הדבר אשר דברתי כי חזר לסברתו הראשונה [בשינוי' קמא] שפליגי בעצם השומא. ולזה דייק וקאמר שומא אין עשוי' להשתנות. ר"ל שומא שנחלקו בה הוא בהיות הסי' מצד השומא עצמה וזו אינה עשוי' להשתנות שאינו דומה לסימנים [שהם מצד המראה דבהם נופל השינוי משא"כ בשומא] שאין (בהם) [בה] גידול ותולדה חדשה שיפול (בהם) [בה] השינוי. וכה"ג פ' מי שמת סימנין עשוין להשתנות. מעתה אין לחלק השוין דגם ביבמות הכונה שומא עשוי' להשתנות היינו כשנדון מצד המראה

והנה רבינו בעל הטורים השמיענו כזאת בחכמתו שאפילו שומא שהי' אפשר לומר לפום הך לישנא דפליגי בעצם השומא לבד [ומ"מ] איכא מ"ד שהוא סימן מובהק. [ולרבנן עכ"פ סימן אמצעי הוא] א"כ מסברא יש לנו לומר דכשמצורף גם המראה לכ"ע יוחשב סי' מובהק דאפושי פלוגתא לא מפשינן. ולזה חשש דמ"מ עשוי' להשתנות. אבל סי' אמצעי שפיר הוה. ועמדו דברי הב"ש

ב) ומה שהוקשה לכבודו דהרא"ש בפא"מ (סי' י"ג) תופס דברי רבא לחומרא בזה לא על הב"ש תלונתו שאפילו נדחוק בדבריו מה נעשה לדברי הרמב"ם וש"ע (סי' י"ז סכ"ד) שמורה להדיא שהשומא הוא מובחר שבסימנים אמצעים. ובודאי על הרמב"ם יקשה כיון דלב' (לשונות בגמרא) [שינויי בגמ' היינו תי' א' וב' דשומא מצוי' בב"ג או דעשוי' להשתנות] אינו אפילו סי' אמצעי למה פסק שהוא סי' אמצעי עכ"פ. בפרט לדברי הרמב"ם שנראה מדבריו (פ"ז מנחלות) שסימנין דאורייתא אפילו לענין עגונה [וממילא צ"ל כתירוצם הנ"ל בטעמייהו דרבנן דאין מעידין על השומא משום דהיא סי' גרוע]. ועל זה צריך אני למודעי מ"ש בספר התשובות אשר לי ואקוה כי תנוח דעתו שכתבתי שם לתרץ ואכתוב בקצרה כי לכ"ת יספיק הקיצור. כי תמוה איך בתחילה השומא נגרעת לחכמי הש"ס עד שלא תחשב אפי' סי' אמצעי ולבסוף יעלה על הדעת לחושבה [לחד מ"ד] אפילו לסימן מובהק. זה אינו סוגיא שיחלקו הלשונות מהיפך להיפך. [הגם דל"ה מהיפוך להיפוך בחד מ"ד דהא לרבנן לל"ק הוי ס"ג ולל"ב ס"א ולראב"מ לל"ק ס"א ולל"ב ס"מ. מ"מ בדרך כלל הוי פלוגתא רחוקה בתכלית. דבחד צד נמצא סברא דהוי רק ס"ג ובצד השני נמצא סברא דהוי ס"מ א"כ מצינו סברות סתורות מהיפוך להיפוך ועמ"ש לקמן ר"ס ל"ד] וגם גדר סימן המובהק הוא דבר שאינו מצוי כלל ואם יש ה"א שאינו אפילו סי' אמצעי איך יתכן לחושבה למובהק ביותר. לכן כתבתי דודאי צריך ביאור דפשיטא להש"ס אי סימנין דאורייתא משיאין אשה ע"פ סימנין. אלא שהדבר מפוקפק אם סימנין דאורייתא. ובמים שאין להם סוף דודאי מדאורייתא מהני שהרי אם נשאת לא תצא וע"כ שרובן למיתה וקשה אפילו אי סימנין דאורייתא אחר שעכ"פ יש (הא') [הו"א] שלא יועילו כלום א"כ למה תנשא לכתחילה ע"פ סימנין. אלא נראה שאין לדמות גזירות חז"ל. דבמים שאל"ס כיון שידוע מיעוט נצולים החמירו לכתחילה שהריעותא ידועה. משא"כ אי סימנין דאורייתא אף שהי' להם להחמיר שמא יש עוד א' בסי' זה מ"מ כיון שזה ידוע לנו בעל העגונה בסי' זה ואין ידוע לנו אחר שנתלה בו לא ראו חכמים להחמיר. מעתה יראה שכל הסברות שומא מצויי' או עשוי' להשתנות וכדומה אינה לגרוע השומא מכלל סימן אמצעי. דלעולם מענין סי' אמצעי אין לך גדול מן השומא (והי') [וזה הוא הטעם] מה שהוא סי' מובהק לחד לישנא. ולא פליגי רק אי מעידין לכתחילה. ללישנא דלכ"ע סימנין דאורייתא לא החמירו חכמים רק בשומא אף שהוא סימן רק שריעותא של הסימן דשכיחא בבן גילו או שעשוי' להשתנות אף שאינה ריעותא לגרוע הסי' מ"מ איכא דבר מבורר וראוי להחמיר לכתחילה דלא עדיף מרובא דמים שאלה"ס. ודברים אלו ברורים כמעט אין לנטות ממ"ש

בתחילה רציתי לומר דלבסוף איירי בצמצום המקום. ודחיתי שאין זה לשון הסוגיא רק על אותה שומא שדנו בה מתחילה

ג) ובאמת אין לנו לומר שגרוע השומא כ"כ ומצוי' [כמ"ש כ"ת בשם תשובות האחרונים]. דהא קיי"ל לענין מומין דמוקמינן לה אחזקה דגופא שאין בה מומין. ומשמע דבכל מומין הדין כן. ושומא כאיסר או שיש בה שיער נקרא מום. כדאיתא פ' המדיר (דף ע"ה). וא"כ קשה מאי חזקה דגופה שייכא בשומא שמא נולדה עמה. וא"כ אפילו היא ברשות בעלה למה על הבעל להביא ראי' הא ודאי בלא חזקה דגופא לא מהימנא ועיין (דף ע"ו) דדוקא ביתרת מוקמינן דעל האב להביא ראי' אבל בשומא משמע דמהני חזקה דגופא. וע"כ צ"ל כמ"ש הר"ן פ"ק דכתובות דגם במוכת עץ שייך חזקה דגופא דרוב נשים אין מזנות. וכאן נמי רוב נשים אין בהם מום וע"כ אפילו לענין ממונא מהני האי רובא דאלים טובי. א"כ אין לנו לומר ששומא מצוי' כ"כ כיון שמועיל להוציא ממון. אלמא בשומא לא הוה מצוי' כ"כ כמו שהביא כת"ר בשם תשובת האחרונים. ומשמע אפילו שומא שאינה חשובה מום דהא לא מפליג בש"ס בהכי. ומה שפירש"י [אמנם ממה שפירש"י] בב"מ (כז: ד"ה אין מעידין) שומא יש באבר פלוני. יראה דס"ל לרש"י שאפילו דבר שהוא מום לא מקרי סימן אמצעי וצריך בירור יותר

ומזה נראה לסייע דברי רד"ך שהביא ב"ש (סי' יז ס"ק ע"א)