משיבת נפש חלק א עט

שקבלנו בחרמות ואיומים מפי היקר ונכבד הקצין מו' יהודא ליבוש בהמנוח מהו' ברוך הארינדאר מקאפטיר כאשר בא לפנינו ושאלנו את פיו בח"ח ובעונש אליו"ע והגיד בזה הלשון. הא"י ב"מ מלאזיקאווסקי שהיה שערזאנד במחנה פולין כמה שנים איז צו מיר געקומן ביום ו' עש"ק אין האט גיפרעגט ווי איז די אשה וואס זו האט גיהאט איין מאן איין גאלדשמיד האב איך עהם גיפרעגט נאך וואש ער פרעגט האט ער מיר מישיב גיוועזין איך וועל איהר זאגין פון איהר מאן. האב איך צו עהם גיזאגט וועסט די עהם ברענגין. האט ער משיב גיוועזין ברענגין קאן איך עהם ניט דען ער איז טויט. האב איך עהם גיפרעגט ווי אזוי וויישטו. האט ער מיר גיזאגט אזוי. אז ער איז צו ריק גיגאנגען פון דער מאסקאווע האט ער טראנצפוטירט גארזיסטעס פון ראדום קיין אפאטשנע האט ער דעם יהודי יוסל איטשקאוויטש גאלדשמיד גיטראפין בכפר קאמונאוואלי האב איך מיך מיט עהם דער קענט פון דער צייט ווי איך בין געשטאנען אין ראדום איז ער באלד צו געשטאנען האב איך עהם תיכף ומיד געפירט קיין גאווערטשוב אונ האב עהכי געלאזט אפ גאלין דער נאך איז ער מיט מיר גיגאנגען אין דער מלחמה אריין אינטער לייפסיג האב איך אללע טאג גיקריגען ראפורט פון מיינע ב"מ האט איין טאג מיין קאליעגע גיברענגט דעם ראפורט אז דער יוסל איטשקאוויטש איז געהרגת געווארען אין האט מיר גיברענגט זיין פפערד אין איך האב ווייטער ראפעטורט אונ דעם קאפיטאן. אויב מען וועט הייסען מיר שווערין ביי וועלכען סאנד מען וויל וועל איך אויף דעם שווערין. האב איך עהם גיפרעגט ווי ביסטו אויס געפאלען צו מיר צו קומען האט ער משיב גוועזין ווי איך בין צו ריק גיגאנגן פון דער מלחמה בין איך געקומען קיין אפאטשנע אויף דעם יריד האט מיך דארט גיטראפען דער הארינדאר פון קאמיניוואליע אונ האט מיך דער קענט האט ער מיך גיפרעגט וויא איך האב דעם יהודי יוסף איטשקאוויטש אהין געטאהן האב איך געזאגט ער איז גיהרגט גיווארן אונטער מיין דעוויזיע אונ דער מלחמה האט ער מיך געהייסן קיין ראדום צו וויסן טוהן זיין ווייב וועל איך קריגען איין נאדגראדע בין איך גמקומען לכאן אין בין געוועזין ביי משה צורף איך האב מיך ג"כ מיט עהם געקאנט פון לאנג איז ער ניט גיוועזין בביתו נאר זיין פועל האב איך מיר געהייסען מאכען איין פינגערל אין די רייד האב איך מיך דער מאנט אן דעם יהודי יוסל איטשקאוויטש הצורף אין האב דער ציילט ווי דער יהודי איז גיוועזין אונ דער מלחמה אונטער לייפסיג אונ איז געהרגט געווארען. אונ האט געזאגט זיין שטאטור אויר שנים וכל המלבושים כאשר באמת הלך בהם וע"ז בא בעצמו על החתום יהודא ליבוש בהמנוח מוהר"ר ברוך מקאפטור

תשובה

א) כל קוטב היתר אשר יש לדבר בהתרת עגונה זו היא ע"פ עדות ר' ניסן ליב ב"ה צבי שהיא עד הראשון. שכל מה שאמר אח"כ שכוונתו לקבל שכר והנאה פשיטא דלאו מסיח לפי תומו הוא ואין לסמוך עליו כלל. אבל העדות של ר' ניסן ליב בודאי מסל"ת גמור הוא. לזאת על זה לבדו נשית ידינו בעזר צור מושיענו. והוא ית' יהיה עמנו. ואל יצל דבר אמת מפינו ומשגיאה יצילינו. שלא נכשל בדבר הלכה ועל במתי האמת יעמידנו. הנה יש לעורר איזו ספיקות (א) שלא העיד בתחילה שאמר לו הא"י שמו ושם אביו רק איין יהודי איין גאלדשמיד מכאן. ולא העיד רק על שם עירו ומלאכתו. א"כ י"ל שמא אחר הוא שאינו בעל העגונה שהיה ג"כ צורף. הגם שאמר [אח"כ] שנזכר [שאמר לו הא"י] שמו ושם אביו יש לספק אם יכול לחזור ולהגיד אחר כמה ימים. (ב) שלא אמר קברתיו. (ג) שאמר נהרג סתם אולי נהרג במלחמה קאמר. ומסיח לפי תומו י"ל דאינו נאמן דלא עדיף מע"א במלחמה ונשות ידינו בעזרת ראשון ואחרון. בהיתר ספיקות אלו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון

הנה על ספק (ראשון) שהוסיף על עדותו הראשונה שזכר שמו ושם אביו שאמר לו הא"י. הנה בח"מ (סי' כ"ט) מבואר שאחר שהעיד בב"ד אין יכול לומר מוטעה הייתי ונזכרתי וכן אין יכול להוסיף בעדותו תנאי אחר שכבר הגיד בב"ד) א"כ יש להסתפק אם נסמוך על מה שאמר אחר איזו ימים נזכרתי. אלא דלכאורה י"ל דהא דאין יכול להוסיף היינו במידי דבעי עדות גמורה י"ל דלאו עדות הוא כיון שהגיד. אבל בעדות אשה שאפילו קרוב ופסול נאמנים י"ל שיכול לתקן דבריו ולחזור ולהגיד בכל גווני. מיהו הא ליתא דכבר הביא הר"ן בתשובה (סי' ל"ד וסי' מ"ז) תוספתא הטמאות והטהרות כו' אם עד שלא נחקרו עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו נאמנין משנחקרה עדותן אין נאמנין. וא"כ י"ל שאין יכול לומר שנזכר שאמר לו שמו ושם אביו

והנה הרמ"א כתב שם דבשתקו [בשעת הכרזת ח' בבהכנ"ס] יכולין לומר אח"כ שזוכרין. ולדברי הסמ"ע (סק"ח) באמר אינו זוכר אינו חוזר ומגיד. ובט"ז הקשה עליו מהא דרב אשי (כתובות כ:) דאמר בתחלה לא ידענא לסוף אידכר. ומשמע שאפילו אמר בב"ד אינו זוכר יכול לחזור ולהגיד. ובתומים שם (סק"ד) הקשה על הט"ז וכתב שלא עיין בהג"א שם שכתב דהך דרב אשי היה חוץ לב"ד. ואני תמה על רבינו הגדול נ"ע שלא שם לבו לעיין כי דברי הג"א הם מהמרדכי והמרדכי עצמו (ס"פ שבועת העדות) הביא ראיה על הדין הנזכר ברמ"א שאם נתנו חרם ושתקו יכולין לומר לא שמנו אל לבנו להעיד ועתה נזכרנו. והביא ראי' מהך דט"ז גופי' הא דרב אשי. ידוע לי' סהדותא לר"כ ומזה הוציא הדין שיכולין לומר נזכרנו [הרי דנקט דהך דר' אשי בב"ד הי' א"כ ממילא מוכח משם דגם באמר בב"ד דלא דכיר יכו"ל נזכרתי ועל סתירת דברי המרדכי יבואר בסמוך ד"ה אלא]. אלא דצ"ע מ"ש המרדכי שם ולא דמי להא דתנן (שבועות ל"ח:) השביע עליו ה' פעמים בב"ד וכפר אינו חייב אלא אחת ואמר ר"ש מה טעם הואיל ואין יכול לחזור ולהודות די"ל דשאני התם דכפרו לגמרי וכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד עכ"ד המרדכי. וצ"ע מאי מתרץ דכפרו לגמרי הא מביא ראי' דיכול לומר נזכרתי אע"פ שאמר איני יודע [דהא ר' אשי אמר לא ידענא]. וא"כ מה זה שכתב דכפרו לגמרי הא מתניתין נמי בא"י מיירי כמו שמבואר שאמרו אין אנו יודעין לך עדות. ואי מדמי הך דנתינת חרם לחוץ לב"ד א"כ מאי קושיא לי' ממתניתין דאיירי בב"ד. וגם דברי רמ"א מגומגמים שחילק בין אמרו אינו יודעין להך דנתינת חרם) והרי המרדכי למד הך דנתינת חרם מהך דאין אנו יודעין ומשמע להמרדכי גם באמר אין אנו יודעין יכולין לומר נזכרנו אלא שצריך ביאור מ"ש שאני התם שכפרו לגמרי. (והנלענ"ד בזה דבלא"ה) [והנה] הקשה ד"ז הגאון בתומים שם על הט"ז דבאמר בב"ד אינו זוכר יכו"ל נזכרתי] א"כ למה בהשביע עליהם בב"ד פטורין משום שא"י לחזור ולהודות הא יכולין לומר נזכרנו ומשכחת לה גם בב"ד כמה קרבן שבועות [כגון שאמרו שבועה שאין אנו זוכרין העדות]. ודחק לומר (בנזכרנו) אין זו כפירת עדות רק לפי שעה. וכל זה לפי דבריו [דיש חילוק בין אומר איני זוכר לאומר אינו יודע] אבל לפי מה שבררנו דעת המרדכי דגם באמרו אין אנו יודעין יכולין לומר נזכרנו [דהא הביא ראי' מר' אשי דאמר לא ידענא] א"כ אין מקום לחילוק זה. גם בתומים בעצמו לא נתקררה דעתו הרחבה בזה והניח בצ"ע

והנלענ"ד דלק"מ דאנן לא אמרינן שיתחייבו כמה קרבנות רק בחוץ לב"ד שאם כפרו יכולין לומר (אמת שכפרו) [אמת שידענו אז ובשקר נשבענו] ובחוץ לב"ד אין מקום עדות. אבל בהשביע עליהם בב"ד אם אמרו אין אנו יודעין ובאמת לא ידעו בשעת שבועה אין מקום לקרבן שבועה שהרי אמת אמרו. ואם יאמרו (שקר) [עתה דבר שקר דהיינו] שאז לא זכרנו ואח"כ נזכרנו אין זו חובה מוטלת עליהם לקיים עדותן ע"פ שקר כי כן לא יעשה. ואם יאמרו אמת שידענו ונשבענו בשקר אף שבאמת אם היו אומרים [שאז לא ידענו אך עכשיו] נזכרנו הי' עדותן מתקיימת מ"מ אם יאמרו שידעו ולא ביקשו להעיד שוב אין מקבלין סהדותן דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.