משיבת נפש חלק א עח

היכא מהדרינן ותיקשי ולטעמיך אי לא חיישינן לשאלה ע"כ לומר סימנין דרבנן וכ"ש דחיישינן לשאלה ונדחק בדבר. ולפ"ז י"ל שפיר דאי סימנין דרבנן י"ל דאיירי שנותן סימן שאינו מובהק על החמור ועל האוכף יש טב"ע או סימן מובהק דה"ל שאלה דיחיד ולא חיישינן. אבל אי סימנין דאורי דאורייתא ל"ל דיש סימן אמצעי בחמור דא"כ לא צריך לאוכף כלל ופריך שפיר דוקא אי חיישינן לשאלה וסימנין דאורייתא. [וכ"כ במש"נ ח"ב סי' צ"ב ד"ה איברא דמ"מ] ועכ"פ בזה הדין עם מהר"ל מפראג היכא דיש סימן בגופו וט"ע בבגדים דמקרי שאלה דיחיד דיש להתיר עכ"פ

יז) אחר שכתבתי כל זה ראיתי בתשובות מהרי"ט בחלק אה"ע (סי' כ"ה) כתב דשיעור שתצא נפשו לא שמענו ואם באנו ללמוד מבתו של נחוניא חופר שיחין היינו מ"ש לעיל (אות א') לפירש"י. אפשר דשעה לאו דוקא קאמר רק זמן מועט. וצ"ע בזה דהא במשנה (קכ"א.) ס"ל לר"מ דיכול לשהות ג' ימים במים. ועיין פירש"י במשנה דלר' יוסי פירש"י שמא יצא לאלתר אין לו הכרע כי מצינו בגיטין (דף י"ח) לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן ועד י' ימים לא (ובדף כ"ז ע"ב) לאלתר על זמן קצר לכן אין לנו הכרע מזה לסמוך עליו. מיהו אפשר דשתי שעות ג"כ הוא על צד הזרות הנפלא אף שאינו מעשה נסים ממש. וא"כ עכ"פ רובא למיתה אפילו בשיעור מועט. אלא דלפ"ז נמצא דין דלא תצא גם במים שיש להם סוף דהא בלא שהה ב' שעות ג"כ רובא למיתה כמו בשאל"ס. והל"ל לא תצא כל ששהה זמן מועט כפי אומד שתצא נפשו ולא מצינו בפוסקים במים שיש להם סוף חילוק בין לכתחילה לדיעבד. מיהו איכא למימר דמשום הך רובא דמתים בשיעור מועט שרינן לה אפילו לכתחילה אלא מ"מ החמירו יותר במים שאל"ס כיון דאיכא למיחוש נמי למחילה של דגים שאין בה שום סכנה דהא אמרינן בש"ס מים שיל"ס ניחוש למחילה של דגים ומשני מחילה של דגים במים שיל"ס לא שכיח א"כ י"ל במים שאין להם סוף החמירו טפי כיון דאיכא למיחש נמי למחילה של דגים

ועפ"ז אפשר ליישב מה שהקשתי בתשובה אחרת (לעיל סי' כ"ג א"ד) אהא דאיתא בגמרא (דף קכ"א:) תניא אמרו לו לר"מ אין מזכירין מעשה נסים ופריך מאי מעשה נסים אי דלא אכיל ולא אשתי והא כתיב וצומו עלי וכו' אלא דלא ניים וקשה דנימא דהא גופא מעשה נסים שעלה אחר שלשה ימים. ואם נימא דמ"מ ראיית ר"מ שפיר שיותר יש לתלות בטבע ממה שנתלה בנס א"כ מאי פריך אי משום דלא אכיל הא כתיב וצומו הא מהא גופי' מוכח דיכול להיות בלא אכילה כמו שמוכיח ר"מ דיכול לשהות ג' ימים

ועפ"ז אפשר לומר דגם לר"מ פשיטא לן שאי אפשר שישהה במים ג' ימים רק שניצל ע"י איזו סיבה טבעיית שנאחז בסבך עץ או אבן כדמסיק כיפין ע"ג כיפין כו' והיה ראשו למעלה מן המים ומזה מביא ר"מ ראי' להחמיר כמו במשאל"ס שמחמירין ומפני שאירע לפעמים לר"מ ור"ע אולי קודם להם אירע ג"כ מעשים כאלה וע"ז באו לומר דאפילו שתהי' השהיה טבעיית ע"כ יש בה נס מצד אחר שהרי היה צריך להתאחז בכל כחו ואי אפשר לו לישן כי אם ישן יפול למים לכן אין להביא ראיה משם

וכן באמת מצד הטבע זר מאד שישהה אדם תחת המים שלשה ימים אלא דרש"י פי' במשנה דר"מ ס"ל דיכול להשהות וצ"ע

יח) ועפמ"ש אפשר ליישב תמיהת התוס' ד"ה אין מזכירין מ"נ) וכתבו התוס' תימת לר"י הא אמרינן לעיל נפל לגוב אריות אין מעידין עליו וכן מים שאל"ס ונדחקו התו'. ולפ"ז נראה דאף שבאמת ניצל מגוב אריות מקרי נס וכן כמה ענינים שנקראים נס לענין שמברכין עליו. מ"מ אינו יוצא מההיקש [הטבע] לגמרי כי עין ה' אל יראיו להציל ממות נפשם אם הוא כדאי לנס. רק זה נקרא נס שיוצא מן ההקש לגמרי דבנפל לגוב אריות י"ל שחסו עליו מן השמים או שגרם לו זכות שניצל מן האריות ולא סגי בלא נס זה והנס הוא כטבעיי לעושי רצונו ית'. אבל בהא דמייתי לר"מ אמרו אין מזכירין מ"נ שנס זה רחוק למאד שיהיה נס שא"צ להצלה שאם ראוי לנס אין מובן שהיה לנס לבא מיד שנפל למים שהיה אפשר מבלי שנוי טבע שאחר שבא לכלל סכנה ונפל למים יבא הנס מיד. אם היה כדאי להנצל בדרך רחוקה למאד מן הטבע כ"ש שהיה כדאי שיעלה בטרם שיצטרך שינוי טבע יותר. דידוע שאין כל חדש תחת השמש ואין משנין הטבע מן השמים במקום שאין הדבר הכרחיי וזה נקרא נס אף למי שיספיק זכותו שיהיה לו הנס בטבעיי כשצריך להנצל על ידו

וארווח לן בזה הקושי' הנ"ל (באות י"ז) שהקשתי למה לא קאמר אהא גופא קאמרי רבנן מזכירין מ"נ משום ההצלה עצמה ומ"ש לעיל דחוק ג"כ. אבל לפמ"ש י"ל שפיר דודאי גם במים שאין להם סוף ההצלה ג"כ בנס ור"מ מייתי לי' ראי' שמצינו שעלה אחר ג' ימים. הרי משמע שאין שינוי טבע בשהיה שלשה ימים יותר מן השהיה זמן מועט אחר שכבר ירד למצולת מים ובטבע לא יוכל לעלות רק בנס ואהא קאמרי רבנן אין מזכירין מ"נ שהיה נס שא"צ להצלה וא"כ לא תילף מני'. וא"כ אי אפשר לומר שעל השהי' גופה קאמר דהא ר"מ בא ללמד על השהיה שאינו נס רחוק יותר משאילו הי' ניצל מיד וע"ז אמרו אין מזכירין מ"נ והיינו שהיה נס שא"צ להצלה דלנס הצריך להצלה ודאי חיישינן ושקיל וטרי הש"ס איזו נס שא"צ להצלה היה במעשה זה ובעי למימר דלא אכיל ושתי שהיה נס שא"צ להצלה שהיה יכול לבא הנס קודם וקדחי והכתיב כו'. אלא דלא ניים. וא"ש הכל דמייתי ראי' דזה הנס א"צ להצלה אם הי' עולה קודם ג' ימים

יט) שוב עיינתי בק"ע (סי' רמ"ז) תשובת ר' בצלאל שכתב דעת הר"ח ורמב"ם בספינה שנשברה הם בחזקת מתים מן התורה וא"צ לשהות עליהם כדי שתצא נפשם. א"כ כ"ש באדם המוטרף במצולת מים וטרח להציל ולא יוכל לחתור אל היבשה והרי נתחזקו דברינו ביתר שאת ויתד הוא שלא חמיט

מכל הלין טעמי נלענ"ד להתיר אשה זו להנשא ע"פ ב"ד ג' כדין הנתרת [ע"פ ע"א] ונשאת ברשות (ב"ד)

סימן לא

בענין מסלפ"ת, ובענין מלחמה בעולם ואוסרת מת סתם

שאלה

במותב תלתא כחדא הוינא כד שאלנו את הר"ר ניסן ליב בהר"ר צבי יצ"ו העוסק במלאכת צורפי זהב וכסף אצל הר"ר משה גאלדשמיד דפה עיר ראדום מאתר כנ"ל דער א"י מאדזינאווסקי איז געקומען לבית ר' משה גאלדשמיד איז ער ניט גוועזין בביתו האט דער א"י מיך גיבעטין איך זאל עהם איין פינגעריל מאכין אין אונ דיא רייד זאגט ער צו מיר ביי אונטז צו ווישען דעם חיל איז ג"כ איין יהודי גאלדשמיד מכאן גיוועזין אונ ער איז נהרג געווארען האב איך עהם געזאגט ער זאל גיין צו זיין ווייב אוף דעם קאפטיר ממבוא העיר גם צו דעם רב דעיר אין זיי מודיע צו זיין וועסטו בוודאי קריגען איין נאדגראדע דער פאר. האט ער מישיב גיוועזין ער וועט גיין. מעהר האב איך עהם ניט אוש גיפרעגט מחמת איך האב ניט רעכט גיקענט דעם גאלדשמיד היהודי שנהרג איך בין געקומען קיין ראדום איז דער יהודי גאלדשמיד אוועק רק ווייל איך האב געוויסט אז שאשה מקאפטור איז איין עגונה געבליבען מבעלה הצורף האב איך עהם געהייסען גיין צו איהר ועל זה חתם את עצמו. [כפי המבואר לקמן אות א' נראה דחסר כאן בהגב"ע. דהעד הזה אחר שהעיד בב"ד כהנ"ל חזר אחר איזהו ימים ואמר בב"ד נזכרתי שאמר לי הא"י שמו ושם אביו של הנהרג. ועל זה סובב כל הפילפול שם]

אחר זה מילא הא"י את דבריו והלך לקאפטור הנ"ל ואמר לפצי האשה ולפני הארינדאר דשם כאשר יבואר בהג"ע