משיבת נפש חלק א עז

אפילו תימא דאם לא נמצא מעמידין אותו בחזקת חי ושיצא במקום אחר ואין לו דין מים שאל"ס. מ"מ כיון שזה שנמצא ודאי בבגדים שנפל זה שידענו שנפל. יותר יש לתלות בו שעכ"פ לית בי' בחזקת שלא נפל משנתלה באחר שתצטרך לומר על מי שלא הי' בחזקת שנפל למים. שנפל דאפילו ששניהם שווין לענין חזקת חי מ"מ חזקת שלא נפל איכא באחר מה שאין בזה

באופן שלענ"ד הך פיסקא דרמ"א דבנטבע בבגדים הוא כהלכה למשה. משה אמת ותורתו אמת. דבכה"ג לא חיישינן לשאלה אפילו לא שהה כדי שתצא נפשו

יד) וראיתי להרב בנודע ביהודה שאלה כ"ח (בד"ה ואולם) [ד"ה ונ"ל דרך] שביקש לומר דמהר"ם פדוואה לא קאמר רק היכא דהוה מים שאין להם סוף אבל בנדון זה הוה איסור תורה וכמ"ש שם (בדף כ' ד"ה והואיל) שרב אחד טעה בזה. דכיון דלא שהה והביט לכל הצדדין שלא יצא ומהר"ם פדוואה כתב חזינא קמאי דקמאי שביקשו עלילות להקל במים שאל"ס א"כ י"ל דדוקא במשאל"ס קאמר עכ"ד הנו"ב

ואני אומר כי אדרבה המעיין בתשובת מהר"ם פדוואה (סי' ל"ו) מבואר שלא העיד כלל ששהה רק אמר סתם שנטבע והכירו וראיתי אותו אחר שהעלהו הים במלבושיו שהי' לבוש בהם בספינה ע"כ. הרי אדרבה מוכיח מדברי מהר"ם דבלא שהה נמי בכלל מים שאל"ס שכל שנטבע בים כבר הוא בגדר משאל"ס אפילו בלא שהה וכמו שהוכחנו לעיל (אות א' ג' ז') מלשון הש"ס והרמב"ם והתוס' דע"כ לא קאמר במתני' רק על ספינה שאבדה בים נותני' עלי' חומרי חיים וחומרי מתים אבל אדם שנטבע בים י"ל דלעולם לא נפיק מדין משאל"ס וכן בכל מצולות מים שיש בהם סכנה

ועוד יש להוכיח כן מל' רמ"א עצמו ע"פ מה שהעלה הגאון בנ"ב (בסי' מ"ג דף מ"ג ע"ב ד"ה ואומר) שבמים שאל"ס סמכינן אסימני' דרבנן גם נקטינן להקל דלא חיישינן לשאלה בדרבנן [וכ"כ לעיל אות י'] ודברים ברורים וראוי לסמוך עליהם. א"כ הרמ"א שהעתיק דברי מהר"ם פדוואה על דברי המחבר שכתב שיש סי' מובהק ע"כ איירי בחשש דאורייתא דלא שהו עלי' עד כדי שתצא נפשו דלמשאל"ס א"צ סי' מובהק אדרבנן. וע"ז הביא רמ"א י"א אם נטבע בבגדים מהני סי' מובהק בבגדיו א"כ מוכח דאפילו באיכא איסור תורה סמכינן. ועוד דלדבריו במים שאל"ס לעולם לא חיישינן לשאלה דבהא נקטינן להקל כאיקומתא דלא חיישינן לשאלה. ולמאי נ"מ הביא רמ"א בנטבע בבגדים א"ו אפילו היכא דאין לו דין מים שאל"ס מ"מ לא חיישינן לשאלה בכה"ג

ועיין ב"ש (סי' י"ז ס"ק ל"ז) דלדעת הרא"ש אם אמר א"י ישראל שיצא עמי מת לא חיישינן שאחר נתלוה עמו. וכ"ש דליכא למיחש שאחר הי' עמו ושאל הבגדים ונטבע בהם

טו) ועוד אני מבאר לאפושי בהתירא מ"ש בתשובה אחרת כי יש מקום לומר דהא דמסיק בש"ס חיישינן לשאלה וכבר נודע דעת מהר"ל מפראג שסובר ביש סימן אמצעי בגופו וס"מ או טב"ע בבגדים מהני מכח ממנפ"ש דלאיקומתא דסימנין דרבנן א"צ לומר חיישינן לשאלה. והב"ש (ס"ק ס"ט) השיג עליו די"ל דאי סימנין דרבנן כ"ש דחיישינן לשאלה דאינו סי' מובהק ביותר [וכוונתו דמה אי סיד"א דסגי ס"א מהני חשש שאלה לגרע הס"א או הס"מ או הט"ע דלא יוחשב אפי' כס"א ק"ו אי סיד"ר דבעינן ס"מ ביותר דתועיל חששא דשאלה לגרע הסי' ואפי' הט"ע דלא יוחשב כס"מ ביותר]

ובתשובת שאלה בימי חורפי הארכתי למאד בזה בעומק הלכה [ע' מש"נ ח"ב סי' צ"ב] וקשה להעתיק ולשנות הדברים אך מ"ש בקצרה זה איזו שנים ששניתי בשאלה כזו והארכתי קצת [ע' שם סי' ס"א] לחזק את אחר אמרתי ג"כ בתשובה הלזו. די"ל דלא קאמר הש"ס דחיישינן לשאלה רק בסי' אמצעים שאפילו שהם דאורייתא י"ל כיון דאינו מובהק ביותר אהני חששא דשאלה לגרוע כח הסימנין אמצעים עם שהם מן התורה אבל בטב"ע לעולם לא חיישינן לשאלה. ובתשובה שכתבתי זה שנים מצאתי לי און ואילן גדול הוא ר"ת בספר הישר שכתב ראי' דטב"ע מהני בגופו וכתב תדע דתנן אע"פ שיש סימנין בגופו אבל טב"ע עדיף ומעידין עליו. וזה נזכר ג"כ בתוס' (ק"כ ד"ה אין) ועוד דשמא בסימנין הוא דקאמר הכי עכ"ל וקשה איך יתן ר"ת מקום לדיוק זה דתקשי לי' איך קאמר אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו הא ללישנא דחיישינן לשאלה אפילו טב"ע לא מהני וע"כ ליכא למידק מזה מידי. אלא נראה דר"ת מפרש דלעולם טב"ע מהני אפילו בכלים. דלא חיישינן לשאלה רק בסימנין אמצעים אהני חששא דשאלה לגרועי הסימנין דסימנין אמצעים אינם בירור כ"כ דשמא יש עוד א' בסי' זה ולהכי מספקא לן אם הם דאורייתא. אבל לט"ע שהוא בירור לא אתי חששא דשאלה לגרועי. ובתשובה שכתבתי בימי חורפי הארכתי ליישב לפ"ז מאי פריך חמור בסימני אוכף איך משכחת לה.. ולפום סברא שכתבתי י"ל דמשכחת במובהק דלא חיישינן לשאלה. ושם כתבנו ע"פ עומק הלכה. מיהו נ"ל בפשיטות דלאו קושיא היא דמשמע אי סימנין דאורייתא מרבה נמי חמור בסימני אוכף בסימני דכל אבידה ולא דוקא במובהק. וכדמשמע לישנא דרבא אבל בסימנין דאוכף וכתבו התוס' דנקט סימנין דאוכף אי סימנין דאורייתא ומשמע דדומיא דסימנין דשמלה מהני נמי באוכף. א"כ י"ל דלא חיישינן לשאלה רק בסימנין אמצעים שאינם בירור גמור ולא בטב"ע. א"כ צדקו דברי ר"ת דגם בכלים דוקא בסימנין אמרינן אבל טב"ע מהני לעולם. הרי מצאנו עמוד גדול לסמוך עליו

ובהכי ניחא מה שהקשה הב"ח בתשובה למה המציא כלל חששא דשאלה. טפי ה"ל לאוקמה גוף וכלים בחד גווני וכדמסיק בחורי וסומקי. ולפ"ז ניחא דודאי בס"ד הוה ס"ד כיון דסימנים אמצעים גופו חידוש הוא א"כ כל שמצטרף (זה) [לזה] עוד חששא דשאלה לא סמכינן עלייהו כלל דהא גופא חידושא הוא שיועילו סימנין אמצעים אף שיש בנמצא כמותן. אבל למסקנא דפריך מחמור בסימני אוכף והוכרח לדחוק דלא משאיל אוכף וזה נ"ל לדוחק דמידי אוכף כתיב באורייתא דמשמע דאוכף לאו דוקא הה"ד מרדעת וכדומה. א"כ משמע לי' דאפילו בסימנין לא חייש לשאלה להכי מסיק כליו בחורי וסומקי ואפילו בסימנין דלא חיישינן לשאלה

ומה מאד התחזקו בזה דברי הגאון בנ"ב (סי' ל"ב ד"ה ואני אמרתי) שהבאתיו בתשובה (סי' צ"ב) שהרמב"ם העתיק חמור בסימנים מרדעת ודייק בנ"ב דלא חייש לשאלה דעל מרדעת לא שייך לא מושלי אנשי. וכתבתי שם שבתשובה אחרת (ע"ש ריש סי' ל"ז) כתב דהרמב"ם חייש לשאלה וסותר עצמו. אמנם למ"ש נראה די"ל דמשו"ה גופי' הדר הש"ס (וחששא) [מחששא] דשאלה דלא משמע לי' דדוקא אאוכף קאמר. בפרט לפי מה שנראה מדבריו בהלכות נחלות דסובר סימנין דאורייתא מעיקר הדין רק לחומר אשת איש חיישינן. וא"כ אפשר דשינוי' דתורי וסומקי עיקר ולא חיישינן כלל לשאלה

עוד אמרתי לסייע הסברא שכתבו דבכל בגדים לא חיישינן לשאלה. א"כ אפשר דלמאי דמסיק דאוכף לא מושלי אינשי א"כ משמע לי' דכ"ש דכל בגדים לא מושלי אינשי. וא"כ במתניתי' דנקט סתם סימנין בכליו משמע אפילו בכולן וזה מסתבר יותר דלא מושלי מאוכף לכן מוקי בחורי וסומקי. וא"כ נסתייעת הסברא דבכל בגדים לא חיישינן לשאלה. ובנ"ד נמי הוו כל בגדים כמ"ש מע"ל

טז) שוב ראיתי בתשובת נ"ב (ס"ס נ"א) משמע מדבריו דהקרחת שבראשו פשוט לו דהוה סימן ג"כ אמצעי עכ"פ. וא"כ כבר נודע צידוד החכ"צ דשאלה דיחיד מקרי שהשאיל בגדיו לאותו שיש בו הסימן. ובתשובה הארכנו ליישב הסוגיא מה שקשה על זה ואמרנו סמוכות לדברי החכ"צ ממה שהקשה הגאון בנ"ב על הב"ש (ס"ק ס"ט) שדחה דברי מהר"ל מפראג שביקש לומר דלהך שינויא דסימנין דרבנן לא חיישינן לשאלה. והב"ש דוזה דאי סימנין דרבנן כ"ש דחיישינן לשאלה. והקשה בנ"ב (סי' ל"ב ואני אומר) א"כ מאי פריך דאי חיישינן לשאלה חמיר בסימני אוכף